במדרש (בראשית רבה פכ"ח ס"ט): אמר רבי אבא בר כהנא, "כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ מָצָא חֵן" (בראשית ו, ז-ח) – אתמהא! אלא אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי, אלא שמצא חן. וקשה, היאך הקב"ה נושא פנים?
ולתרץ נקדים מה דאיתא במדרש (שם פל"א ס"ה) על "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (שם, יג): ואיזהו חמס ואיזהו גזל? אמר רבי חנינא: חמס – אינו שוה פרוטה, וגזל – שוה פרוטה. וכך היו אנשי דור המבול עושים: היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסין, והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו בדין. פירש"י: לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל; והקב"ה צירף אותם וחייבם.
ואיתא בגמרא (ראש השנה ח ע"ב): למאן בצירוף – למאן נכנס תחילה לדין, מקמי דליתקיף רוגזא דדינא. וידוע, דכל מקום שנאמר "חן" אינו אלא מלכות [לא מצאתי מקור לזה. ועי' רש"י (דברי הימים א כט, כה) על "הוד מלכות" – חן ומלכות. וכן באסתר: "וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו... וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי" (אסתר ב, יז)].
והשתא אתי שפיר: "אפילו נח לא היה כדאי" – מפני שגם הוא גזל פחות משוה פרוטה, והקב"ה צירף וחייב. לכך אמר "וְנֹחַ מָצָא חֵן" – חן אינו אלא מלכות, ודין נח תחילה, ופטור, מפני שהוא פחות משוה פרוטה. ודו"ק. [שאין הצירוף אלא כשכל הציבור נידון יחד; אבל נח, שנכנס לדין תחילה, לבד, שוב אין כאן צירוף.]
כת"י ברלין, ספריית המדינה, סימן 1485 – מהגאון מוהר"ר יונתן אייבשיץ, ואינו נמצא בספריו;
ונדפס גם בספר ממשנתם של חכמי פראג (תשל"ה), מכתב יד אחר שבאוסף ליהמן