ברכות קריאת שמע

"וכן תקנו לנו חז"ל סדרי תפלה, תחלה ברכת המאורות, אשר פעם מאירים פעם מאפילים, ככל הולך מהלך סביבי פעם הוא למעלה פעם למטה, ומברכין יוצר אור ובורא חשך ומעביר יום ומביא לילה. ואח"ז אנו מברכין על אור התמידי אשר עלינו יזריח ה' וכבודו עלינו יראה, והיא ברכת התורה אהבת עולם אשר לא תמוט ולא תחשך, ומתפללים אנו ע"ז ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים, שלא תהי' אהבה עזה שבינינו לאלקינו ח"ו פעמים מאיר פעמים מחשיך". (דרשות חת"ס ח"א, כ"ז אלול דרוש א ד"ה וכן)

"בהיות כי השמש נבראת להטיב, מכל מקום יש בו צד מה של היזק, והוא ואין נסתר מחמתו כתיב. אמנם תורת ה' לא כן הוא, שאין בה צד היזק כלל כי היא תמימה ושלמה בתועליותיה. ולזאת הכוונה בעצמה סמכו אנשי כנסת הגדולה שתי ברכות אלו זה אחר זה מלמטה למעלה, תחלה ברכת המאורות וכללו בתוכה קדושת החיות והאופנים, וסמכו אח"ז מה שלמעלה מהמאורות והמלאכים והוא ברכת התורה אהבה רבה ואהבת עולם, כל זה מורה צדק היות אור השכל להכיר הבורא הכל אור גדול ונורא, ועל ידי בחינתנו במאורות הנבראים לשמשנו יוכר גדולת בוראם ית"ש וגדולת שכלינו, וכמה אנחנו מחויבים לעבוד אותו שלא יהי' בריאות אלו לבטלה". (קובץ תשובות חת"ס סי' כו פ"א ד"ה וכבר)

א. חתם סופר - המנהג להמתין על השליח ציבור ב'את שם האל'

א. הגהות חת"ס על שו"ע או"ח (סי' נט ס"ג): "והמנהג להמתין על השליח ציבור וכו', מיהו גם באת שם האל ממתינים, ולא שמעתי טעם לזה. ונראה לי מפני שכתב הטור לקמן סימן ס"א להפסיק בין ממליכים לאת שם, דלא לתחזי מת שם ח"ו. וי"ל דהכא איכא קפידא טובא מפני המינים העובדים למת, לכן עושים הפסקה בין ממליכים לאת שם".

וזהו כמש"כ המג"א (שם סק"ב): "מעריצים ומקדישים [וממליכים] כולם במ"ם ולא בנו"ן", ודלא כמש"כ בבה"ט הראשון (הובא בשו"ע מהדו' פריעדמאן בהגהות והערות שם אות ד): "ויאמר מעריצין מקדישין כולם בנו"ן ולא במ"ם, ספר הכוונות דלא כמ"א". ועיין בלקוטי מהרי"ח (סדר ברכת קר"ש שלפניה) שהביא את דברי החת"ס והוסיף: "ואף דגם לנוסח דידן [נוסח ספרד] דאומרים וממליכין בנו"ן לבסוף, מכל מקום ממתינין [בין וממליכין ל'את שם'], אפשר דמנהג זה ניסתרך ממנהג אשכנז כי אנן מבני אשכנז, וסמך לזה שבסידורי ספרד אין כאן שום הפסקה בין וממליכין לאת שם ע"ש". ראה עוד בעטרת זקנים (סי' נט): "משבחים ומפארים, יש גורסים הכל בנו"ן, ועולים למספר ו' ן', בגימטריא ש' כמנין השם של מצפ"ץ, גם בגימטריא רחמים. ויש גורסין הכל במ"ם, ואותן שאומרים במ"ם צריכין להפסיק בין 'ממליכים' ובין 'את שם'".

כן נהגו גם בעיר מולדתו של החת"ס, פפד"מ, שהש"צ סיים 'ממליכים', ואז הקהל מתחילים 'את שם' (דברי קהלת עמ' 30, 208 ועוד). וכ"ה בסידורים ומחזורים העממיים בארץ הגר. אמנם יש לציין שבמחזור הגדול מהדורת וויען תקנ"ה ותקע"א, 'את שם' נדפס בקטע אחד עם שלפניו בלי הפסק, ובסדור אזור אליהו כתבו שכ"ה בסדורים הישנים.

ב. חתם סופר - המנהג להמתין על השליח ציבור בקדושת יוצר, 'קדוש קדוש' ו'ברוך כבוד'

ב. בשו"ע או"ח (סי' נט ס"ג) כתב: "י"א שקדושה שביוצר יחיד אומרה וכו' וי"א שהיחיד מדלגה ואינה נאמרת אלא בציבור וכו'", וברמ"א שם: "וכבר פשט המנהג כסברא הראשונה והיחיד אומר אותה". וע"ז כתב בהגהות חת"ס שם: "נ"ב, והמנהג להמתין על השליח ציבור. ובלאו הכי נמי בכל הפסוקים ממתין, כגון מי כמוך באלים וה' ימלוך, מטעם שכתוב לעיל במג"א סימן מ"ט". ובמנהגי חת"ס לרע"מ סופר (עמ' טז) ביאר דברי החת"ס שיש להמתין על הש"ץ: "וכוונת רבינו כדי שיאמרו קדושה ביחד, דבכה"ג דווקא מיקרי אמירה בציבור, ולא כשכל אחד אומרו בנפרד וכו'. והנה כי כן מוכח ג"כ במג"א ריש סימן קל"ב, שלא חשוב אמירה בציבור אלא כשאומרים יחדיו, ולא כשאומרו ביחידות בתוך ציבור, ולכן כתב המג"א דאם הציבור התחילו לומר 'ואתה קדוש', והוא לא אמר עדיין השני פסוקים שקודם ואתה קדוש, יאמר עם הציבור ואתה קדוש, עעו"ש, והובא במ"ב סק"ג".

ומש"כ החת"ס שבלא"ה ממתין בכל הפסוקים ע"פ המג"א סי' מ"ט, ראה בשו"ע שם: "אע"ג דקיי"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה, [מותר] כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל". וע"ז הביא המג"א שם: "וב"ח פסק כמו שכתב הטור דלהוציא אחרים לא יאמר על פה וכו', ולכן נוהגין שאומרים הקהל פסוק מי כמוך וה' ימלוך בעצמם, משום דבזמניהם היה החזן מתפלל על פה, ולא היה יכול להוציאן בפסוקים". ובמחצית השקל שם: "כי בזמן הטור עדיין היה הש"ץ מוציא את הרבים והצבור היו שומעים מפי הש"ץ ולא היו אומרים, אבל שני פסוקים אלו וכו' היו הקהל אומרים [בעצמם] מטעם הנ"ל. ובזמן הזה שכולם מתפללים כל התפלה, נשאר בזה מנהג הקדום שבהגיע הצבור לשני פסוקים הנ"ל ממתינים זה על זה, עד שגם הש"ץ מגיע לשם, ועונים הציבור יחד בקול רם הפסוקים כמנהג הקדום". וכוונת החת"ס שהטעם שממתינים בקדושת יוצר אינו רק כדי לומר קדושה בצבור, אלא דבכל פעם שאומרים פסוקים ממתינים וכנ"ל.

יש לציין שבמחזור הגדול מהדורת וויען תקנ"ה ותקע"א, 'קדוש קדוש' ממשיך בלי הפסק מקטע הקודם, ואילו ההמשך 'והאופנים' מתחיל בקטע חדש.

ג. חתם סופר - ברכת 'אהבה רבה' התפללו בישיבתו בהתלהבות גדולה

ג. רבי שמואל ברוך פראגר אב"ד פעטראווסלא ברשימה בכת"י: "מישיבת מרן החת"ס ז"ל, שמעתי מאאמו"ר הגה"צ [בעל 'שאילת יעקב' אב"ד אדא (חתן המהר"ם שיק, יליד פרשבורג ותלמיד הכת"ס)] זצלל"ה, כשאמרו אהבה רבה, היו כל הנרות נכבים מהתלהבות גדול שהיתה אצל תפלה זו. וגם שמעו בעת שאמרו תפלה זו אפילו בשוק השלישי" (קובץ בית סופרים פרעשבורג, ח"ג עמ' קנט). [ראה באוצרות הסופר (גליון כז עמ' קיח) שמועה מהחת"ס, "שאמר כי ביום שלא היה מוריד דמעות בתפילת 'אהבה רבה', לא היה יכול לכווין היטב את חידושי התורה שלו"].

• ותלמדם חקי חיים •

בדרשות חת"ס (ח"א, שבת שובה דרוש יא ד"ה הנה, משנת תקע"א): "הנה כי כן בתורתינו הקדושה, אם באנו לומר טעמים על המצות א"כ נכון הי' להעתיק התורה בלשון אשכנז או לשונות אחרים, ויהי' ספר קטן מהכיל ונחזור אחריה ג' או ד' פעמים ותהי' שגורה בפינו כמים הניגרים, ולא נצטרך לעיין עוד בה לעולם, כי אם יפול ספק בדבר נעיין בטעם המצות ונדע מיד המותר והאסור. ונאמר מ"ט נאסר חזיר מפני שהוא ארסיי' ומזיק, אם נתערב בו דבר פלוני אינו מזיק עוד או במדינה זו איננו מזיק. מפני מה נאסרה נבלה מפני שמתה מחמת חולי וידבק החולי בהאדם האוכלה, מעתה אם נהרגה הבהמה אין כאן נבלה. ונאסר בשבת לשאת משא כבידה על הכתף בתוך ביתו כי הוא מלאכה המיגעה, ונתיר לצאת מרשות היחיד לרה"ר ובתוך בית ידו כגרוגרת וכדומה. אך אם נעשה התורה בלא טעם וכחק שחקק המלך ונאמר נעו מעגלותי' לא תדע אזי על כרחנו לעיין באותיות התורה ולהוציא מהם חדשים לבקרים ובי"ג מדות שהתורה נדרשת, גם כי אז יתנגד הדין לטעמים הנ"ל, כי אנו עושים חוקי אלקים ותורתיו וחק הוא בלי טעם, וגזירת המלך ית"ש כך היא. והנה אפי' יעשה אדם כל התורה ומצותיה כראוי ואך בלבו יעשה לסבה או לטעם פלוני אלמוני אין הדבר מקובל לפני ה', ע"כ אנו אומרים בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חקי חיים חק"י דייקא כן תחננו ותלמדנו".

• להבין ולהשכיל, והאר עינינו בתורתך •

בדרשות חת"ס (ח"א, סליחות דרוש ב ד"ה בתחלה, משנת תקע"ד): "בתחלה נפרש אומרינו בברכת אהבה, רחם עלינו ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות לקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. וקשה אחר כל האריכות הזה חזר וכפל והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך וכו', היינו הך דלעיל. ותו אומרו להבין ולהשכיל וכו', דהי"ל לומר תן בלבנו בינה והשכל, מה להבין ולהשכיל דקאמר. וי"ל דחילוק גדול יש בין ההולך לפני הרב ללמוד והרב צריך לעורר לבבו לאהבת ה' ותחלת כוונתו לא הי' כך, ובין מי שהיה כל כוונתו מתחלה לאהבה את ה' וליראה שמו הגדול והולך אל הרב לשמוע מה יעשה ישראל, כי זה האחרון משובח מן הראשון שיראתו קודמת לחכמתו ותורתו מצלחת יותר שהיתה תחלת כוונתו לשם שמים טפי, ע"כ אנו מתפללים תן בלבנו שנוכל להבין ולהשכיל שיהי' הלמוד באהבה, ואחר שהשכלנו זה נעסוק בה ואז תאר עינינו בתורתיך ודבק לבנו במצותיך וק"ל".

• ודבק לבנו, ויחד לבבנו •

בדרשות חת"ס (ח"ג, ז' אדר דרוש כד ד"ה הנמשל, משנת תקצ"ד) כתב בתוה"ד: "והענין בזה שע"י עשיית המצוה שעושה מתחלה מיראת ה' זוכה אח"כ להתלהב ולעשות מאהבה רבה, וע"כ אנו מתפללים ודבק לבנו במצותיך ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמיך, אמר תחלה לבנו ושוב לבבינו ב' לבבות, פי' מתחלה עושה המצוה בלב א' יראת ה' אבל כח התאוה שבו אינו מסכים כי קשה עליו עול המצות, ואחר שכבר כף את יצרו ועשאו חלל, זוכה יותר ששתי הלבבות מסכימים לאהבה את ה' ויחד לבבנ"ו לאהבה ויראה".

• ותוליכנו קוממיות לארצנו •

בשו"ת חת"ס יו"ד (סי' שלב, משנת תקצ"ה): "ורגיל אני לומר שע"כ תיקנו בברכת אהבה לומר ותוליכנו קוממיות לארצנו, לאפוקי לאחר מיתה ע"י גלגול, אלא בחיים קוממיות, דלאחר המיתה בזמן התחיה יבוא ג"כ לשם, אבל לא קוממיות, כ"א מתחת המחילה".

וכעי"ז בדרשות חת"ס (ח"ה, ז' אב דרוש כ ד"ה והביאנו, משנת תק"צ) בהספידא על רבי עמרם חסידא: "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו קוממיות לארצנו. תרווייהו צריכא, כי הביאה לשלום מד' כנפות הארץ יהיה על ידי גלגול מחילות בשעת התחיה העתידה, ע"כ אמר ותוליכנו קוממיות לארצנו, לא קבורים בקבר על ידי גלגול מחילות. ואילו אמר קוממיות, סד"א כמו שזכה הגאון ר' עמרם חסידא שהלך קוממיות ולא ראה קיבוץ גליות, ומת שם קודם הגאולה, ע"כ תפלתינו שיביאנו כולנו יחד מד' כנפות ובקוממיות יובילנו לשם בב"א".

המנהג בפרשבורג "ב'והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ' אוחזים בציצית בארבעתם" (ברוך מרדכי עמ' רעו).

ד. חתם סופר - "קיימא לן שעונים אמן" לאחר ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה

ד. בשו"ע או"ח (סי' נט ס"ד) כתב: "ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה משום דהוי הפסק", וברמ"א הגיה: "הגה ועיין לקמן סי' ס"א". וע"ז כתב בהגהות חת"ס שם: "נ"ב, דקיימא לן שעונים אמן". וכוונתו למש"כ הרמ"א (סי' סא ס"ג): "ויש שכתבו דכל הקורא ק"ש ביחיד יאמר אל מלך נאמן שמע וגו', כי שלש תיבות אלו משלימים המניין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין. ונראה לי מ"מ כשקורא עם הצבור לא יאמר אל מלך נאמן, רק יאמר אמן אחר השליח ציבור כשמסיים הברכה, וכן נוהגין ונכון הוא".

כן נהג הדעת סופר בירושלים שהיה עונה אמן לאחר 'הבוחר בעמו ישראל', וכן בערבית לאחר 'אוהב עמו ישראל' (מפי הרב אברהם מאיר בלוי ז"ל). וצ"ל שהקדים לסיים את הברכה לפני הש"ץ, משא"כ הציבור שסיימו יחד עם הש"ץ כדלהלן הערה ה. וכ"נ ההתעוררות תשובה מערלוי (מנהגי רבותינו עמ' שנב): "ענה אמן כשסיים השליח ציבור ברכת 'הבוחר בעמו ישראל', וכן בערבית כשסיים הש"ץ 'אוהב עמו ישראל', וכן אחר 'גאל ישראל'". וכ"נ בעיר מולדתו של החת"ס פפד"מ, לענות אמן לאחר הבוחר בעמו ישראל (דברי קהלת עמ' 31). ראה בשו"ע הרב (סי' נט ס"ד): "וי"א שעונין אמן גם אחר ברכה זו, ואין חשש במה שמפסיק בינה לקריאת שמע, לפי שברכות קר"ש אינן דומות לשאר ברכות המצות שהרי אין מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות קריאת שמע, אלא ברכות בפני עצמן הן ותיקנו לברך אותן קודם קריאת שמע, וכן המנהג פשוט במדינות אלו".

ה. שיעור שטובען - אחר ברכת 'הבוחר בעמו ישראל' לא ענו 'אמן', והמדקדקים אמרו את הברכה יחד עם הש"ץ. וכן בערבית בברכת 'אוהב עמו ישראל'

ה. מפי הר"ר גרשון יהודה קנאי (קניג) ז"ל. כדעת השו"ע שהובא לעיל הערה ד. ראה בלקט הקמח החדש (סי' נט אות יח): "ובבהמ"ד של מורי הבאר שמואל ז"ל [מאונסדארף, תלמיד הכת"ס] וכו' אין עונים".

ובבית מדרשו של הדעת סופר בירושלים: "חתימת הברכה 'הבוחר בעמו ישראל באהבה' אמרו הציבור ביחד" (קונטרס חיי יוסף). [אמנם הדעת סופר עצמו ענה אמן, ראה לעיל הערה ד]. כ"כ באליה רבה (סי' נט סק"ד) לסיים יחד עם הש"ץ: "כתב רמ"א דנוהגין לענות, וכ"כ הטור וכו'. ובשל"ה דף רנ"ג כתב שאין נראה בעיניו, אלא דהמנהג הספרדים שלא לענות אמן ולהפסיק, והוסיף בטעמם דאף שיקרא ק"ש באימה וביראה וברתת ובזיע בכל רמ"ח אבריו, מ"מ יכנס מהיראה להאהבה להיות שמחת אמונת היחוד בלבו למסור נפשו ומאודו ע"כ מסיים הברכה בין בשחרית ובין בערבית באהבה וקבלת עול מלכות שמים באמצע ואח"כ ואהבת כו', לכן אין להפסיק, אלא נראה שימשוך שיסיים הברכה עם הש"ץ, ע"כ אם סיים קודם הש"ץ ראוי לענות אמן כדעת הטור". ובמשנ"ב (שם סקכ"ה) פסק כדברי הא"ר: "ועיין באחרונים שהעתיקו כולם את דברי הרמ"א לדינא דאם סיים ברכת הבוחר קודם הש"ץ יש לענות אמן אחר הש"ץ, אך לכתחילה יותר טוב שיסיים בשוה עם הש"ץ ולא יצטרך לענות אמן אחריו". וכן נהג תלמיד החת"ס, המהר"ם א"ש (זכרון יהודה עמ' לה): "בעניית אמן אחרי ברכות ק"ש, היה מכוון לסיים עם הש"ץ, ואם סיים קודם, ענה אמן גם אחרי ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה".

כעין טעם השל"ה שלא להפסיק בין אהבה לאהבה כתב גם היעב"ץ בסדורו: "ולייחדך באהבה זו ק"ש שנזכר בה יחודו של הקב"ה וכתוב בה ואהבת את ה' וכו', אהבה ע"ל בפתיחת הברכה גם היא בבינה בסוד רעין דלא מתפרשין, גם היא אחד, לכך סמכו ענין לו לקבלת היחוד, ומה"ט אין ראוי להפסיק באמן בין הברכה וק"ש. גם לומר קל מלך נאמן אינו נכון לפ"ד רשומי הפוסקים והמאמתים מהמקובלים, בשגם אין לו קשור כלל עם ענין הסמוך לו מלפניו ומלאחריו". [יש לציין למנהג תלמיד החת"ס המהר"ם שיק: "כשהתפלל ביחידות אמר 'קל מלך נאמן'" (דרכי משה החדש מהדו"ח עמ' צה)].

• אמירת ברכות ק"ש לאחר ד' שעות •

בשו"ע או"ח (סי' נח ס"ז) כתב לגבי קריאת שמע: "אם עברה שעה שלישית ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית שהוא שליש היום וכו', ואם עברה שעה רביעית ולא קראה קוראה בלא ברכותיה כל היום". וע"ז כתב בהגהות חת"ס שם: "נ"ב, לשון זה צ"ע בטור וב"י, דמשמע דלמאי דקיימא לן לקמן ריש סימן פ"ט דתפלה זמנה עד חצות בדיעבד הוא הדין לברכות האלו, וקל וחומר הוא, דהא תפלה קיימא לן בודאי כר' יהודה דזמנה עד ד' שעות ואפילו הכי מתפלל עד חצות, מכל שכן ברכות שהם מספיקא של הרא"ש אם דמיא לתפלה או לא, לא כ"ש שיהא מותר לאמרם עד חצות, אלא שהפסיד שכר ברכות בזמנה, כן נראה לפענ"ד".

ראה בהתעוררות תשובה (סוף ח"ג, חידושים והגהות על השו"ע שם) שסמך על דברי זקנו החת"ס למעשה: "ונראה דאם נאנס ולא היה יכול לברך עד ד' שעות יכול לברך עד חצות, על סמך דברי החת"ס בהגהות על השו"ע כאן". ועיין בספר ישראל והזמנים (לרי"ד הרפנס, ח"א עמ' פד ואילך) שדן באריכות בדברי החת"ס, ובתשובה אליו בשבט הלוי (ח"י סי' י) כתב בתוה"ד: "וכ"ת העיר בצדק דאם להלכה אמרה מרן הח"ס זי"ע א"כ זה מחלוקת על הסכמת הרא"ש והטור ושו"ע ולבוש וכו' שכולם תורה יוצא מפיהם לפסוק כדעת הטור ושו"ע דעד ד' שעות דוקא גם דיעבד גמור, וכ"ת מצדד דאולי לא אמרה החתם סופר דרך הלכה למעשה", "מ"מ מי שבכל זאת עושה דיעבד מעשה כמרן הח"ס זי"ע וכדעת הסוברים כן, אין להאשימו בברכה לבטלה", ע"ש באריכות.