בדור שחי בו אדם גדול נקרא כל דורו ע"ש אותו גדול
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה. (כג א)
במדרש (בראשית רבה נח א) יודע ה' ימי תמימים. אמרו חז"ל (בבא קמא צג ע"א, בראשית רבה מה ה) על שמסרה דין לשמים ישפוט ה' ביני וביניך (לעיל טז ה) מתה תחילה, ומכל מקום צריך שיהיה על כל פנים שום יחוס לחיי שרה עם חיי אברהם. והוא כי כתב בעל הטורים ויהי"ו גמטריא ל"ז היו עיקר חיי שרה מיום שנולד יצחק לתשעים שנה עד קכ"ז הוא ל"ז, הנה אברהם חי כפלים, קע"ה (להלן כה ז), ויצחק נולד למאה של אברהם (לעיל כא ה) וב' פעמים ל"ז הוא ע"ד והיה לו לחיות קע"ד, ומה שחי קע"ה היינו מפני שהקב"ה ממלא שנותיהם מיום ליום (ראש השנה יא ע"א, קידושין לח ע"א), ולא היו ימי לידת אברהם וימי לידת שרה כלים בזמן אחד, היינו יודע ה' ימי תמימים. (תקע"ב) (חת"ס עמ' עח)
ב' מקומות קדושות יש בארץ ישראל הר המוריה ומערת המכפלה
וְיִתֶּן לִי מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וגו' בְּכֶסֶף מָלֵא: וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן. (כג ט, טז)
איתא במדרש (תנחומא בהר א) על ידי ששקל אברהם כסף מלא לעפרון נעשה עפרון חסר, כי קודם קבלת המעות כתיב עפרון מלא ולאחר קבלת הכסף כתיב עפרון חסר. וי"ל דהנה ידוע הוא (בראשית רבה מז א) שנטל הקב"ה אות יו"ד משרה ועשה שני ההי"ן ונתן האחד לאברהם ושניה לשרה, ואע"פ כן אות יו"ד הקדושה לא זזה ממקומה, כמו שהביא רש"י בפרשת לך (יז ה) שהיתה תלויה ועומדת עד שנתנה ליהושע. נמצא שהיתה אצל אברהם ושרה קדושה של ג' אותיות הוי"ה ברוך הוא, ועכשיו קבל אות וי"ו מעפרון ונעשה השם מלא בקדושה.
ופירוש דבר זה דשני מקומות קדושות יש בארץ כנען, אחד הר המוריה זה מקום השראת שכינה על ידי השתלשלות מלמעלה למטה, ומקום השני הוא מערת המכפלה והוא מקום העלאת נשמת קדושים מלמטה למעלה (זהר ח"א פא ע"א), לכן קנה אברהם הר המוריה על ידי עקידה, ומערה קנה מאת עפרן והיה כל הקדושה אצלו, על ידי זה נעשה עפרון חסר קדושה של אות וי"ו הקדושה.
ודבר פלא הוא, אצל המערה כתיב כסף מלא, ובדוד שקנה מקום המקדש מארונה היבוסי כתיב גם כן כסף מלא (דברי הימים-א כא כד). ויש לפרש דאותיות כס"ף במילואם דהיינו כ"ף סמ"ך פ"י גימטריא שלהם עולה ש"י דהיינו שלש מאות ועשר, ומבואר (עוקצין פ"ג מי"ב) דעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהבי י"ש ואוצרותיהם אמלא, וידוע על ידי השתלשלות מלמטה למעלה הם שני פעמים ש"י ועולה למנין כת"ר, ועל זה מרמזים אותיות שבלוחות שהם תר"ך אותיות, ואם חס ושלום פגם אדם באותיות שבלוחות אזי ההיפוך עולה לגרום הכר"ת תכרת, לכן הוצרך לקנין שני המקומות הקדושים הללו כס"ף מלא, דהיינו בכל אחד מנין ש"י, ובצירופם הוא מנין כת"ר.
לכן כתיב אחר קנין המערה (להלן כד א) וה' ברך את אברהם בכל, ופירש הרמב"ן ז"ל שזכה למדה הנקרא בכ"ל וגם למדה שלמטה הימנה שנקראת כ"ל, והיינו שזכה עכשיו לקדושת ארבע אותיות הוי"ה ב"ה, שנטל קדושת הוי"ו מעפרון ונתמלא השם במילואו הכולל כל הקדושות והוא כת"ר עליון (זהר ח"ג רמב ע"ב).
וגם על זה רמזו חז"ל (ברש"י שם) באמרם בכל עולה בגימטריא ב"ן, דהנה אותיות כ"ל במילואם דהיינו כ"ף למ"ד עולה קע"ד, וזהו קנין מקום קדושת הר המוריה על ידי העקידה, דהיינו עק"ד בנו, והוצרך לקנות מקום שני המקודש, ועל ידי כך זכה לקדושת השכינה שלימה. (רפ"ס תק"פ-תקפ"א) (חת"ס עמ' רנב)
אצל בני חת היה המכפלה טפל להשדה ואברהם אבינו שידע מעלת המקום היה השדה טפל להמכפלה
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה. (כג יז)
הם שלא הבינו טעם קריאת מכפלה אלא על שבנויה בית ועליה על גביו (עירובין נג ע"א, הובא ברש"י פסוק ט) היה המערה טפלה להשדה, ונקרא מערת המכפלה אשר בקצה שדהו (פסוק ט), אמנם אברהם ידע שנקראת מכפלה על שכפף הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה (בראשית רבה נח ח), ושעתידה שתהיה כפולה בזוגות (עירובין שם, הובא ברש"י שם), על כן נקרא שם מכפלה עיקר והשדה טפל לו, השדה אשר במכפלה.
ורמז עוד כי חירת עולם תלויה בה, והנה בית ראשון קראו אברהם אבינו ע"ה הר, והשלישי במהרה בימינו אמן נקרא בית, אמנם השני האמצעי החוצץ בין המקדשות שהוא נגד יצחק נקרא שדה כמאמר חז"ל (פסחים פח ע"א), והנה ב' פעמים שד"ה גמטריא תיר"ח, לומר שהשלישי יהיה חירת עולם והוא בזכות אבות (ראש השנה יא ע"א), על כן נקרא המכפלה שד"ה כי כפל שד"ה גמטריא חיר"ת. (תקפ"ז) (חת"ס עמ' פד)
כל המקבל עליו עול תורה זוכה ונעשית מלאכתו ע"י אחרים
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. (כד א)
דרשו חז"ל (יומא כח ע"ב) זקן ויושב בישיבה היה, לעומת זה וה' ברך את אברהם בכל על דרך כל הנותן עליו עול תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ (אבות פ"ג מ"ה) ומלאכתו נעשית על ידי אחרים וכהאי גוונא, הכי נמי הואיל והיה זקן ויושב בישיבה על כן וה' ברך את אברהם בכל. (תקס"ג) (חת"ס עמ' פה)
אברהם אבינו משל ושלט עשרו ולא עשרו שלט ומשל בו
הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ. (כד ב)
אליעזר משל בכל אשר לאברהם ולא ידע אתו מאומה. ושל"ה פירש (כאן דרך חיים אות כט) אאברהם קאי, שמשל בכל אשר לו, כי השליטו ה' על עשרו לעשות משפט וצדקה ולא משל העושר בו עיי"ש. ולכאורה ב' הפירושים עולים בקנה אחד, הואיל ואברהם אבינו ע"ה משל בכל אשר לו, על כן הזניח כל עשרו והניחו ביד אליעזר ועשאו מושל בכל אשר לו, אבל הוא עסק בעבודת ה' כעין רבי אלעזר בן חרסום (יומא לה ע"ב). (תקס"ד) (חת"ס עמ' פז)
האריך בענין הזיווגים להורות עד כמה צריך האדם להזהר ולהשמר שלא יכשל בזה
שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי וגו'. (כד ב-ג)
הפסוק מאריך בענין זיווג יצחק וכל השתדלות שנעשה בזה, להורות לבני ישראל איך צריך זהירות יתירה ושקידה והשגחה רבה שלא יזווג באינו ראוי, ועל דרך שאמרו חז"ל (תמיד לב ע"א) איזהו חכם הרואה את הנולד. וצריך ביאור וטעם למה בחרו חז"ל בלשון הנולד ולא אמרו הרואה את היולד.
דהנה מצינו מידת הפחד נשתבח לפעמים כנאמר (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד תמיד, ומצאנו גם כן בהיפוך שנתגנה מדת הפחד ויראה שנאמר (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים, ונאמר (משלי כו יג) אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות. ונראה ששניהם אמת, שבוודאי אם כבר איתרמי מילתא כי האי אפילו נראה בעיני בני אדם רחוק מכל מקום כיון שכבר אירע מילתא כזה ראוי לן לפחד ולהשמר מרע כזה, אבל אם הדבר רחוק ולא איתרמי מילתא כי האי ויפחד אדם מדבר כזה זה דבר מגונה, ואמרו (חובת הלבבות בהקדמתו ד"ה וכאשר זמותי) מן הזהירות שלא תרבה להזהר, אלא יש לנו לשער ולדון בדברים כאלו מן העבר על העתיד. ובנדרים ל' ע"ב מסיק דלכו"ע נולד משמע עבר כנאמר (כל עם הנולדים במדבר) [שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים] (להלן מח ה), ומשמע נמי לעתיד הנה בן נולד (לבן ישי) [לבית דוד] (מלכים-א יג ב), מה שאין כן יולד משמע רק לעתיד, וזה כוונת חז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד, היינו העבר והעתיד, שמשער מן העבר מה שאפשר שיזדמן לעתיד.
ובזה מובן נמי מה שהקדימו בגיטין נ"ה ע"ב קודם שמספר מעשה החורבן הקדים אשרי אדם מפחד תמיד, ואין לו שייכות. ועל פי הנ"ל מובן בוודאי במעשה דקמצא ובר קמצא ששתקו רבנן מסתמא כדין עשו שאיך יעלה על דעת שבשביל דבר כזה יזדמן חורבן ותקלה כהאי, אבל השתא שראינו שבשביל דברים קלים וקטנים יצאו כל התקלות ההם יש לדון ולחוש על כל דבר שלא יארע כזה, ולכך הקדים הקרא אשרי אדם מפחד תמיד, וכן נראה שם מדברי רש"י, והיינו שהאריך בפרשה זו בענין בחירת זיווג יצחק לראות הנולד, וכולי האי ואולי ירחם. (תורת משה עמ' פג)
יצחק אבינו שהיה ממידת הגבורה היה צריך עזר כנגדו שתהיה ממידת החסד
אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק. (כד יד)
פירש רש"י ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים. ויש לפרש על פי מה שכתבו המפרשים על פסוק אעשה לו עזר כנגדו (לעיל ב יח), שאם האשה היא מתנגדת בטבעה לטבעו של הבעל על ידי זה היא עזרו, כי לא טוב אם שניהם הם וותרנים ופזרנים. והנה אברהם שהיה במדת החסד היתה שרה עיניה צרה באורחים (בבא מציעא פז ע"א), יצחק שהיה במדת הדין פחד יצחק, טוב מאד שתהיה אשתו במדת החסד גומלת חסדים טובים, ולכך אמר לעבדך ליצחק. (תורת משה עמ' פד)
הם חישבו מיתת בתואל לסימנא מילתא וחשבו לדחות אך אליעזר חישבו לסימן טוב להצלחת הזיווג
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי. (כד נה-נו)
לכאורה יש להבין בתחלה (פסוק נא) אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך ולא הזכירו שום אריכת זמן ואחר כך אמרו תשב הנערה אתנו ימים או עשור.
ואפשר לפרש ולומר דמאחר שבאותו לילה מת בתואל (בראשית רבה ס יב, הובא ברש"י כאן) והיו סוברים דלא מסמני מילתא, לכן אמרו תשב הנערה אתנו שנה שלימה או עשור חדשים עד השתנית גלגל המזלות של אותו שנה, ואליעזר אמר וה' הצליח דרכי, אדרבה סימן טוב ומזל טוב דבאבוד רשעים רינה (משלי יא י) וגם זה סימן הצלחת הזיווג. (תורת משה עמ' פט)
טעם מנהג ישראל לברך את הכלה קודם החופה בברכת לבן
אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה. (כד ס)
נראה לפרש מה שאמרו אחתנו. כי הנה יעקב ועשו היו שני הפכים, והוא יען רבקה היתה צדקת בת רשע, לכך היתה מולדת אחד צדיק ואחד רשע (צרור המור להלן כה כ). ולבן הרשע אמר בברכתו, אחתנו כלומר חלק אחוה שלנו שהוא חלקו של עשו זה יהיה לאלפי רבבה, ולכך אמרו חז"ל (בראשית רבה ס יג) שהיתה רבקה עקרה שלא תהיה ברכתם עושה פירות, עד שהתפלל יצחק עליה וזרעו מלא ברכת ה'.
ומנהג ישראל לברך את הכלה קודם החופה בלבישת ההינומא בברכה זאת אחתנו וגו', ולכאורה יפלא מדוע בחרו רק בברכת לבן, הברכה אחת היא לנו. אבל למען להפוך ברכתו לברכתינו, אנו אומרים אחתנו חלק שלנו שהוא חלק יעקב זה יהיה לאלפי רבבה. (תורת משה עמ' פט)