פסוקי דזמרה (ב)

מנהגי השיעור שטובען

בית המדרש של ישיבת החת"ס בפרשבורג, שנקרא 'שיעור שטובע' היות ששם מסרו החת"ס וממלאי מקומו את שיעוריהם לתלמידי הישיבה הרמה. שם התפללו מרן החתם סופר, וממלאי מקומו הכתב סופר, השבט סופר והדעת סופר במשך רוב ימות השנה, (מלבד בימים מסוימים בשנה, שמתוקף תפקידם כרבני הקהילה התפללו בביהכ"נ הגדול של הקהילה).

מקום משכן ביהמ"ד בתקופת החת"ס ובתחילת תקופת בנו הכת"ס היה מתחת לבית החת"ס (שלאס גאססע 76. שם היה דר לפניו רבה הקודם של הקהילה רבי משולם איגרא), עד שנת תרכ"ו – אז עברה הישיבה למבנה סמוך (שלאס גאססע 74), שם המשיכה גם בתקופת השב"ס והדע"ס עד שנות המלחמה.

יש להדגיש שביהמ"ד נוסד עוד לפני תקופת החת"ס (כנראה בתקופת רבי משולם איגרא, ואולי אף קודם לכן), וממילא המנהגים שם אינם מושתתים בהכרח על הכרעת מרן החת"ס שלפעמים לא רצה לשנות מהמנהגים שהונהגו שם ע"י קודמיו, כמו"כ ישנם מנהגים שהשתנו בדורות האחרונים לאחר תקופת החת"ס.

כמו"כ יש לציין שרוב המנהגים שם מתאימים למנהג הכללי בגליל העליון בארץ הגר, וממילא בפרטים מסוימים שאין בידינו עדויות על המנהג שם, מסתבר שנהגו (עכ"פ ברוב הענינים) כפי המנהג הכללי בגליל העליון.

מדור היכל המנהג – "מנהגי חתם סופר ובית מדרשו" ממה שהשאיר בכתובים, האי אוצר בלום, גדול הידענים בתולדות יהדות הונגריה, מלא מדע וחכמה, ספרא וסייפא, חובר חיבורים מחוכמים, הרה"ג רבי משה אלכסנדר זושא קינסטליכער זצ"ל יו"ר מכון 'זכרון' לתולדות יהדות הונגריה, מח"ס החתם סופר ותלמידיו, החתם סופר ובני דורו, פנקס המוהל למרן החתם סופר ועוד חיבורים.

תשו"ח לבנו הרה"ג ר' מנחם מענדל שליט"א אשר ערך את החומר והביאו לידי גמר במיוחד לקובץ זה.

"אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה, מרמז לנו דעיקור מיתוק השטן הוא בשם א"ל כי שמו סמא"ל ואם ישולב בשם א"ל כזה אסל"מ אזי היא ממותק במדת החסד ונהפך לאוהב וכו', – וזה נעשה ע"י שמחה בעבודת ה' כדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ועבדת את אויביך, ונשמע ההיפך כשתעבוד השי"ת בשמחה יעבדוך אויביך, ומשום כן ע"י פסוקי דזמרה מזמרים העריצים והחוחים משום שהיא עבודה בשמחה ושיר – וזהו הכוונה אתה סתר לי מצר היא ר"ת אסל"מ שהוא ס"ם משולב בשם א"ל, וע"י מה נעשה זה ע"י רני פלט". (דרשות חת"ס ח"א, ר"ה דרוש ה ד"ה אמר רבי יצחק)

"מחנה ישראל הוא דוגמת מ"ם סתומה (שוה מד' רוחותיה) היה חנייתם, ומחנה הלויים היה מצד מזרח רק משה אהרן ובניו והי' מתקצר הוא דוגמת סמך (שמתקצרת בסופה ומתעגלת), והיינו ס"ם, והמשכן מפריד ביניהם. וכמו דאיתא א'תה ס'תר ל'י מ'צר ר"ת סמא"ל פ'לט ת'סובבני ראשי תבות ת"פ שהיא בגמטריא לילית, ופסוקי דזמרה מפסיק ביניהם (בין סמאל ללילית ומפרידם מלהיות יחד), והיינו תצרני רני היינו פסוקי דזמרה (שהמה רננות ושבחות)". (תורת משה פרשת במדבר, עה"פ איש על דגלו)

א. חתם סופר – בשירת הים כפל הפסוקים 'ה' ימלוך' ו'כי בא סוס פרעה'

דרכי משה החדש (חלק המנהגים אות ה): "דרכו של רבינו [המהר"ם שיק] היה לכפול פסוק כי בא סוס פרעה בהשירה". ובהערה שם: "כן היה דרכו של רבנו לצאת ידי הדעות שאומרים כי הפסוק 'כי בא סוס פרעה' שייך להשירה והוא סוף שירה וצריך לכפול, וכפל שני הפסוקים 'ד' ימלוך' לצאת ידי רמב"ן דסובר דה' ימלוך הוא סוף השירה וכו'. אמנם להלכתא סיים בהגהות ר' צבי מבערלין בסוף גיטין דנראה לו כהרב אבן עזרא פרשת בשלח והרמב"ם פ"ה מהל' ס"ת ד[הפסוק כי בא סוס] הוא מהשירה וכו'. ובוודאי ראוי ונכון לנהוג כמו שנהג רבינו הג' [מהר"ם שיק] זצ"ל, כי קבלו מרבו החת"ס (מהרה"ג [רבי יהושע גינז] מאפץ שליט"א)".

בסדורי אשכנז הישנים מסתיימת השירה בפסוק 'ה' ימלוך' שכופלין אותו [מפני שהוא סוף השירה], ואין מתרגמים אותו, וכן אין אומרים את הפסוק שלאחריו 'כי בא סוס'. [וכ"נ בפפד"מ (דברי קהלת עמ' 26, 57)]. ובמג"א (סי' נא סק"ט) הוסיף: "טוב לומר עם השירה פסוק כי בא סוס פרעה (כתבים)".

והנה במחצית השקל על המג"א הנ"ל כתב: "פסוק כי בא סוס פרעה, דהוא ג"כ שייך לשירה, וכמו שכתב הרמב"ם בהל' ס"ת (סופ"ח) שגם פסוק הזה צריך לכתוב תמונת השירה. והעולם שאין אומרים כי בא סוס כו', אפשר סומכים על הרמב"ן בפירוש החומש פרשת בשלח (שמות טו יט), שהביא דברי הר"א [אבן עזרא] שגם הוא ס"ל דפסוק כי בא וכו' הוא מדברי השירה, והרמב"ן חלק עליו שאיננו מדברי השירה, וכן נמצא הרבה ספרי תורה שפסוק זה אינו נכתב בתמונת השירה. אולם האומרים פסוק כי בא סוס כו', אין ראוי שיכפלו פסוק ה' ימלוך כו', כיון דלדידהו פסוק ה' ימלוך כו' אינו סוף השירה, וראוי להם לכפול פסוק כי בא סוס וכו'. ובכל דברים כיוצא בה, הטוב בעיני ה' הצנע לכת". ועיין באריכות בספר ארחות חיים (לרי"א לעווינגער תלמיד החת"ס, סי' נא ס"ז) בביאור דברי המחצה"ש, ובתוה"ד כתב: "ובסידורים שלפנינו כתוב כי בא סוס וגם נכפל ה' ימלוך, וטעות היא".

ולפי דברי הרה"ג מאפץ, חששו כאמור החת"ס והמהר"ם שיק לשני השיטות איזה פסוק הוא האחרון בשירה, ולכן מלבד ה' ימלוך שנהגו לכפלו, כפלו גם את הפסוק 'כי בא סוס', וכמש"כ המחצית השקל, אם כי שלפי דבריו בכה"ג אין ראוי לכפול את הפסוק ה' ימלוך.

אמנם בסדור היעב"ץ הודפס ה' ימלוך ו'כי בא סוס' פעם אחת בלי תרגום, וכתב שם: "צריך לומר גם פסוק כי בא סוס כי גם הוא מהשירה ועד כאן לא נשלמה הפרשה וכו', וכ"ד האר"י, וכ"ה מנהגו של אמ"ה [החכם צבי] ז"ל, ולא היה כופל הפסוק ה' ימלוך, גם לא היה מתרגם אותו". [ובתורת חיים (סי' נא סק"ז) כתב ע"ז: "אבל לא הביא [היעב"ץ] אם [החכ"צ] היה כופל הפסוק דכי בא וכו', ומסתברא דלא היה כופלן"]. וכן נהג תלמיד החת"ס, בעל ליקוטי חבר בן חיים (ח"ה, חלק השני קח,א): "פסוק כי בא וכו', והגאון יעב"ץ בסידור עמודי שמים כתב לאומרו להשלים י"ח שמות ולא לכפול ה' ימלוך, וכן אני הכותב נוהג אחריו, אף שנדפס אצל מג"א דפוס ווארשוי בשם הגאון ראו"ו [הגר"א] שלא לומר פסוק כי בא, כי אם יכפול [ה' ימלוך], מסתבר ע"פ נגלה יותר כיעב"ץ".

מאידך בתורת חיים (שם) הביא בשם אביו המחנה חיים תלמיד החת"ס, שהמנהג כהאר"י (דבריו הובאו להלן הערה ב) לכפול את הפסוק ה' ימלוך שנים מקרא ואחד תרגום, ולהוסיף את הפסוק כי בא סוס.

ב. שיעור שטובען – בשירת הים כפלו את הפסוק 'ה' ימלוך לעולם ועד', אולם לא אמרו את התרגום

מפי הר"ר גרשון יהודה קנאי (קניג). כ"ה בסידורים הישנים ובמחזורים מארץ הגר. וכן במחזורים שנדפסו בוויען, בשנת תקנ"ה, תקע"א ותקע"ח. כפילת הפסוק הוזכרה ברמ"א (סי' נא ס"ז): "וכופלין פסוק וכו', וכן פסוק ה' ימלוך לעולם ועד". וכן נהג החת"ס לכפלו ראה לעיל סעיף א.

אמנם בבית מדרשו של רבי נתן אדלר "בסוף שירת הים מוסיפים לפני הקטע 'כי בא סוס פרעה' וכו' 'ד' מלכות[ה] לעלם ולעלמי עלמיא'" (מוריה גליון קצג-קצו עמ' רלט), דהיינו שתרגמו את הפסוק ה' ימלוך. וכן נהג תלמיד החת"ס המהר"ם א"ש לומר את התרגום (זכרון יהודה עמ' לה). וכ"ה עפ"י האר"י, וכמו שכתב בפרי עץ חיים (שער הזמירות פ"ו): "צ"ל ה' ימלוך לעולם ועד ב' פעמים שנים מקרא ואחד תרגום, כי כן היה נוהג האר"י זלה"ה, ופסוק כי בא סוס פרעה, כי כל זה הוא מן השירה. כי הח"י הויות שהתחילו מאז ישיר, שמשם התחילו את השירה עד ושמו א', לכן אין לומר שמע ישראל, כי אז יהי' כ', ואנו צריכין רק ח"י הויות". אמנם יש להעיר שהמהר"ם א"ש אמר ג"כ 'ובתורתך וכו' שמע ישראל' (זכרון יהודה שם, ועיין באריכות בהיכלות יא עמ' פט), וזהו שלא כדעת האר"י הנ"ל. [לע"ע לא ידוע לנו אם בבית מדרשו של רנ"א אמרו 'ובתורתך וכו' שמע ישראל'].

ג. שיעור שטובען – בשירת הים לא אמרו את הפסוק 'כי בא סוס פרעה'

מנהגי שיעור שטובע (לרמ"י וייס, פ"ב אות יג), וכן מפי הר"ר גרשון יהודה קנאי (קניג). כ"ה בסידורים ובמחזורים מארץ הגר. במחזורים מהדורת וויען בשנת תקנ"ה לא מובא 'כי בא סוס פרעה', בשנת תקע"א (עם הסכמת החת"ס) ותקע"ח כבר נוסף הפסוק כי בא סוס פרעה, אמנם באות קטנה יותר ולא מנוקדת.

כ"ה במעשה רב להגר"א (אות כט): "ואין אומרים פסוק כי בא סוס פרעה". ובדיוקים בנוסחי התפלה והברכות מהגר"א ביאר: "אף שהוא מהשירה אך שלא תיקנוהו בתפלה, והעד על זה שכופלין פסוק ה' ימלוך לסיום השירה, כמו שכופלין פסוק כל הנשמה לסיום פסוקי דזמרה".

אמנם בבית מדרשו של רבי נתן אדלר בפפד"מ הוסיפו את הפסוק 'כי בא סוס פרעה' (מוריה גליון קצג-קצו עמ' רלט), על אף שבשאר בתי הכנסת בפפד"מ לא אמרוהו (מוריה שם, דברי קהלת עמ' 57 ע"ש באריכות). וכן נהג תלמיד החת"ס המהר"ם א"ש לומר את הפסוק 'כי בא סוס' (זכרון יהודה עמ' לה). וכ"ה ע"פ האר"י (הובא לעיל הערה ב). והחת"ס אמר 'כי בא סוס' ב' פעמים, ראה לעיל סעיף א.

ד. חתם סופר – כנראה שאמר 'מלך אל חי העולמים' בפת"ח

אמרות ה' השלם (לתלמיד החת"ס רמא"ל ליטש רוזנבוים דיין בפרשבורג, פרשת חיי שרה עמ' שפב, ד"ה באר לחי רואי): "עיין מ"ש רבינו בחיי [וז"ל (בפרשת לך לך, בראשית טז יז): "מלשון כה לחי, כלומר באר של שנה האחרת כשיהיה חי יהיה רואה אותי, והטעם כי בכל שנה היו הישמעאלים חוגגים אל הבאר הזה, גם היום יקרא באר זמזם, ע"כ [מאבן עזרא]"]. ויש מזה ראיה לפענ"ד לומר בתפילה מלך אל חי [ח' פתוחה] העולמים בפת"ח. ועיין בסידורים, ועיי' מ"ש התוס' יו"ט בתמיד (פ"ז מ"ד), ובשערי תפילה להמדקדק ר' זלמן הענא [לומר בציר"י]. וכן נהג ג"כ אדמ"ו הגאון מו"ה משה סופר זצ"ל". לכאורה כוונתו שהחת"ס נהג לומר בפת"ח, אולם יתכן שכוונתו שנהג כדעת התויו"ט לומר בציר"י, וצ"ב.

ראה בתויו"ט (שם): "וכשאתה אומר חי העולמים ג"כ נכון, ותהיה הקריאה חי בציר"י וכו' ויהיה ענינו חיים של העולמים, והוא הש"י שהוא חיותו של עולם כאמור. משא"כ חי בפת"ח שאינו סמוך, יהיה ענינו העולם שהוא חי, ואין העולם עצמו חי על צד האמת וכו'. וכן בחתימת ברוך שאמר וחתימת ישתבח, הנכון לקרוא חי העולמים בציר"י". וכ"כ בספרו מלבושי יו"ט (סי' נד אות ו): "ואומר חי בצירי, והטעם שאם תאמר בפתח, משמע שהעולמים חי, ואין העולמים חי מעצמם. ועוד שהל"ל חיים כמו העולמים. ועוד שאין זה שבח להקב"ה ולא יהי' מקושר א"כ לבא"י. אבל בצירי קאי אקב"ה שהוא חיים של כל העולמים, וכן בכתוב וישבע בחי העולם". וכן פסק המג"א (ריש סי' רז): "חי העולמים, הח' נקודה בציר"י שהוא דבוק, וכן הוא בתויו"ט סוף תמיד".

ועיי"ש במחצית השקל: "ועיין בספר אליה רבה סי' נד (סק"א) שכתב, שמעתי מפי אדם נאמן שחזר בו הגאון תויו"ט ויאמרנו בפתח, עכ"ל", מהערתו על המג"א נראה שכן דעתו לומר בפת"ח. וכ"כ היעב"ץ בסידורו 'חי' בפת"ח, והאריך בתשובותיו (שאילת יעב"ץ ח"א סי' קמא) להשיג על התויו"ט, ובתוה"ד: "גם כך העידו (עטרת זקנים סי' נד) בשם הגאון האלהי מהר"ל מפראג ז"ל רבו של בעל תי"ט וכו', וכ"ש שיש לנו להאמין לקול האות האחרון, השמועה שחזר בו בעל תי"ט (והדר ביה בתר דקבלה מרביה), וכפי מה שהעידו שני עדים, והם בעדותן זאת אינן נוגעין". גם תלמיד החת"ס בעל הקול אריה: "בחתימת 'ברוך שאמר' ו'ישתבח' אמר חי העולמים בפת"ח, ודלא כהתיו"ט" (תולדות קול אריה עמ' ס). וכ"ה בקיצור שו"ע (סי' נא סי"א): "חי העולמים צריכין לומר החי"ת בפתח". וע"ע מש"כ בשו"ת שמן רקח (החדשות תליתאי סי' לב) להצדיק מנהגו לומר 'חי' בפתח.

מאידך בסידורים ומחזורים העממיים בארץ הגר, מנוקד 'חי' בציר"י. וכן במחזורים מהדורת וויען משנות תקנ"ה, תקע"א ותקע"ח. וכן תלמיד החת"ס, המהר"ם שיק: "חי העולמים אמר בין בברוך שאמר ובין בישתבח בצירי" (דרכי משה החדש חלק המנהגים אות ג).

נוסח מלך קל חי העולמים

בתורת משה לפרשת קרח (עה"פ בן יצהר, בלשון תלמידו ונאמן ביתו רבי פישל סופר) מצאנו ביאור ע"פ קבלה על נוסח 'מלך קל חי העולמים' כנוסח אשכנז [ולא 'מלך יחיד' כנוסח ספרד]: "ידוע בספרים שע"י החטא האדם עושה פגם בקדושה של מעלה ומפגם זה יונקים הקליפות ושרי טומאה והם המעכבים אח"כ תפילתו של איש זה שלא תקובל למעלה, ולכך הם קרויים שברי הקליפה ע"ש שהם יונקים משבר הפגם של מקום קדושה, שכל מקום שיש פגימה בסכין הוא נראה כעין שבר. ולכן תיקנו אנשי כנה"ג לומר פסוקי דזמרה קודם תפלתינו, שהם מסוגלים לזמר עריצים ולהסיר הקליפות, שעי"כ יקובל תפילתינו אח"כ. ולכן חותמים פסוקי דזמרה בברכת מ'לך 'א'ל 'ח'י 'ה'עולמים', שראשי תיבות המה אותיות 'מאחה' וסופי תיבות המה אותיות 'כלים', דהיינו הכלים שהיו שבורים ע"י יניקת הקליפות, המה מתאחים יחדיו ע"י פסוקי דזמרה שמבטלים כח הקליפות, ונתמלא הפגם של השבר שבקדושה".

עוד בתורת משה (מהדורה תליתאי ח"ב, ליום ב' דחוהמ"פ, ועיין באוצרות הסופר ל עמ' ר שהעירו שלא נדפס במהדוה"ח, וצ"ב אם הוא מהחת"ס או מנכדו בעל שיר מעון): "יש ליישב מה שמתחילין ברכת ישתבח שמך לעד מלכינו אע"ג דלכאורה החתימה דאנו אומרים איננו מעין הפחיחה דמסיימין מלך חי העולמים, נ"ל אתה קדוש ושמך קדוש דהיינו פירושו שזהו שהוא בעצמו קדוש היינו פרוש מכל פרישות ואי אפשר להשיגו אין חידוש כ"כ כמו החידוש ששמו הוא ג"כ קדוש, כי איך אפשר לכנות שם למי שאי אפשר להשיגו ומקומו ומהותו, וכמו כן החידוש כבודו מלא עולם אעפ"י שהוא רחוק מכל רחוק אפי"ה הוא קרוב מכל קרוב ונראה בחוש שהוא שומר כל מצעדי גבר וסועד ותומך רגלי חסידיו בכל אופן, ואעפי"כ משרתיו שואלים זה לזה אי' מקום כבודו. ואנו אומרים שמך דחשבון של 'מלך אל חי העולמים' עולה גימטרי' 'שם' מאחר שהוא חי העולמים, לכן אנו אומרים ישתבח שמך לעד ומסיימין מלך אל חי העולמים והוה שפיר חתימה מעין פתיחה".

אמירת יתברך כשמאריכין בברכו

ברמ"א (סי' נז ס"א) כתב: "ונהגו שהש"ץ מאריך בברכו, והקהל אומרים יתברך וישתבח כו' בעוד שמאריך בברכו", ובמג"א שם (סק"ג): "דוקא בשעת הניגון, אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום". בברוך מרדכי (עמ' ערה) כתב שבפרשבורג לא אמרו נוסח 'יתברך וישתבח וכו' מעתה ועד עולם' בזמן שהש"צ אומר 'ברכו'. ראה גם בלקט הקמח החדש (סי' נז אות ה): "יתברך שהקהל יאמרו בעת שהש"ץ מנגן ברכו נדפס בסידורים וכו', ובסידור ר' עמרם גאון אינו רק בשבת. ומסביר ליקוטי מהרי"ח, כי בשבת מאריכין בניגון הברכו, יש זמן לאמרו כשמנגן, משא"כ בחול, ע"ש. וזה הטעם שאין אומרין בסביבותינו באונגארן, שאין מאריכין גם בשבת כל כך, שיהא אפשר לאמרו, כש"כ בחול, וגם במוצ"ש אין מאריכין כל כך".