פרשת נח

הצדיק בעבודתו בעוה"ז נעשה כבריה חדשה ונולד מחדש ע"י צדקות מעשיו

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו. (ו ט)

כי הצדיק בתולדתו הוא כרעיה דאבוה, ושוב נעשה בריה חדשה כאלו הוליד את עצמו, כאלו תאמר אברם הוליד את אברהם. כי מאביו נולד אברם, והוא הוליד את עצמו שנעשה אברהם, וכן יעקב הוליד ישראל ולא תאמר ישראל בן יצחק אלא יעקב בן יצחק.

וכן נ"ל אבי מלכה ואבי יסכה (להלן יא כט), ושוב כתיב (שם לא) ואת שרי כלתו, ולא כתיב יסכה כלתו שהרי יסכה היא שרי (מגילה יד ע"א), ועוד הוי ליה למימר ואת שרי בת בנו שהרי היתה בת הרן כמו לוט בן בנו. אלא שנולדה יסכה שהכל סוכין ביפיה (מגילה שם), ושוב כשנשאת לאברם נעשית בריה חדשה שרי כמו אברם (בראשית רבה לט יא), כי שרי לשון שררות על שם קדושתה. נמצא הרן היה אבי מלכה ולא אבי שרה, ושרי היתה כלתו של תרח לא בת בנו כי אם כלתו, על ידי שנעשית כלתו שנשאת לאברהם נקראת שרי, נמצא היא שרי כלתו ולא שרי בת בנו. ועל דרך זה י"ל אלה תולדת יצחק בן אברהם (להלן כה יט) כי אברהם הוליד את יצחק מיד בקדושתו ולא נשתנה אחר כך כי אברהם הוליד מיד יצחק, מלידה ומבטן ומהריון.

והכי נמי הנה זה נח, נולד נח על שם ינחמנו מעצבון ידינו שיעשה כלי מחרישה (לעיל ה כט וברש"י שם), ככה קראו אביו, אבל נשתנה אחר כך ונעשה ממנו נח אחר כפירוש מדרש (בראשית רבה ל ה) נח לשמים נח לבריות, נח למעלה נח למטה. על כן נח של תולדותיו הנולד מלמך, הוא הוליד נח שהוליד את עצמו במה שנעשה נח לשמים ולבריות והיה איש צדיק תמים בדורותיו. (תקצ"ד) (חת"ס עמ' כג)

התורה משבחת את נח בג' תוארים אשר מלמד כי עמד נח בג' נסיונות במשך שנותיו

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים בְּדֹרֹתָיו. (ו ט)

כבר ביארתי באורך בסיום משניות (חידושי פסחים ירושלים תרנ"ד כה טור ב ד"ה וארשום) כי איש מורה על ברכת שלום, כי ש"י עולמות לכל צדיק (עוקצין פ"ג מי"ב), על כן נקרא איש א' ש"י, אחד שיש לו ש"י. ויען כי אי אפשר לאדם שיסבול ש"י, על כן הקב"ה עוזרו על דרך שהקב"ה נותן לצדיק מלא עומסו דכתיב (תהלים סח כ) יעמס לנו (סנהדרין ק ע"א) ועל כן (יצטרך) [יצטרף] אדנ"י עם אי"ש גימטריא שלום, על כן לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום (עוקצין שם) עיי"ש הארכתי בביאור.

על כן תואר איש הוא על השלום, ותואר צדיק על סבלנות במשפטי ה' ויסוריו בלי הרהור, ועל זה בעצמו כתיב על נח, הן צדיק בארץ ישולם (משלי יא לא) דמייתי רש"י בפסוק וישאר אך נח (ז כג) עיי"ש, שסבל בתיבה וקיבל באהבה והצדיק הדין על עצמו, ועל זה נקרא צדיק. ותואר תמים הוא באמונת ה' בלי הרהור עבודה זרה כפירוש רמב"ן על פסוק (דברים יח יג) תמים תהיה עם ה' אלקיך וגם פה פירש כן בתואר תמים עיי"ש (ד"ה ואחר).

והנה שיבחו הפסוק בג' תוארים איש צדיק ותמים בדורותיו, היינו בג' דורות וזמנים שעברו עליו, א, לפני המבול, שהיו אנשי חמס ומריבה והוא היה איש בעל שלום. ב, בתיבה, היה צדיק וסבלן כדכתיב הן צדיק בארץ ישולם. וג, אחר המבול, בזמן הקרוב לדור הפלגה שהתחילו לחשוב מחשבת עבודה זרה (סנהדרין קט ע"א) עד שלבסוף יצא עגל ההפלגה, והוא נשאר תמים עם ה'. על כן אמר בדורותיו לשון רבים, בג' דורות הללו היה איש וצדיק ותמים, ולכן כשאמר לו הקב"ה בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (ז א), לשון יחיד דור ורק תואר צדיק, כי רוצה לומר בדור וזמן שנת המבול, ראיתיך צדיק וסבלן על כן בא אל התיבה, כי מי שאינו סבלן לא יכול להעמיס עליו משא עומס טורח הבעלי חיים ומזונותיהם והיה גונח כמאמר חז"ל בפרק חלק (סנהדרין קח ע"ב). (תקי"ף) (חת"ס עמ' כג)

דור המבול נתחכמו להפקיר נשותיהם שלא ייכשלו בזנות אך נכשלו בחמס ולכן הטובים יכולים לינצל

כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר. (ו יב-יד)

קץ כל בשר בא לפני, פירש רש"י כשזנות בעולם אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. כי מלאה הארץ חמס מפניהם, פירש רש"י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ויש לדקדק אומרו קץ כל בשר, הוא אך למותר, ב. מה שכתב דהורגת טובים ורעים, והלא לא היה בהם טובים כי אם נח ונמלט בזכותו. ג. איך יצוייר שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, הלא האנדרלמוסיא באה על הזנות כנ"ל. ד. לישנא דחמס אינו מדוקדק דהוי ליה למימר גזל.

וי"ל דהרמב"ם סוף הלכות מלכים (פ"ט ה"ח) פסק דבן נח אין לו גירושין כי אם משיאמר לאשתו שייחד לו צאי לנפשיך הרי היא מותרת לכל אדם, אמנם פסק התם דבן נח שאנס את הפנויה חייב משום גזל, ומשום הכי נתחייב שכם בן חמור מיתה על שאנס דינה בת יעקב עיי"ש (הי"ד). והנה כי כן אם כי נכשלו מאוד בעריות לאנס כלה מתוך חופתה כפירוש רש"י סוף פרשת בראשית (ו ב ד"ה כי טבת) ולא שמעו לקול מוכיחם נח בעשותו התיבה ק"ך שנה כידוע (רש"י שם יד ע"פ בראשית רבה ל ז), מכל מקום לא שבקו התירא ומסתמא התיר כל אחד את אשתו לחברו לאמור לה צאי לנפשך כדי להנצל בזה מהשחתת העולם, ואם כי ממילא לא נמלטו מחטא גזל באונסים אשה, ואי נמי תהי פנויה, ואם כי מחלה על עצמה משום השחתת עולם, מכל מקום מידי חמס לא נפקא דשקול חפצא בעל כרחיה ויהיב דמי (בבא קמא סב ע"א) ואם כן בין כך ובין כך נתחייבו עליה.

אלא ואילו בהיות חטא עריות וגרמו אנדרלמוסיא להרוג גם הטובים ולא יהיה שריד לנח ובניו, אבל השתא שנעשה ממנו חמס אם כן הרעים יאבדו ונח ינצל. והנה הקב"ה ירד לסוף דעתם שככה יהיו מעשיהם בהתחרטם קצת, לכן ציוה לנח לעשות התיבה שינצל הוא על כל פנים. והשתא אתי שפיר אחרי שאמר במקרא שלפני זה שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ, והיה מן הראוי להביא אנדרלמוסיא לעולם מכל מקום אמר הקב"ה לנח קץ כל בשר בא לפני, פירוש ירדתי לקץ וסוף דעתם של כל בשר, כי מלאה הארץ חמס מפניהם סוף שלא יהיו נכשלים בעריות כי אם בחמס כנ"ל, לכן הנני משחיתם דייקא, הרשעים לבד יאבדו והצדיקים ימלטו לכן עשה לך תבת עצי גופר וק"ל. (חת"ס עמ' כג)

האדם צריך לנהוג עצמו כקנה שהוא רך וקשה ובתנאי שתוכו כברו

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. (ו יד)

עשה לך תבת עצי גפר פירש רש"י (שמות ב ג ד"ה גמא) העומד בפני רך ובפני קשה, והוא רמז שיהיה גוף האדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז, ואז הוא עומד בפני רך ובפני קשה, כמו שאמרו חז"ל (תענית כ ע"א) טובה קללתו של אחיה השילוני מברכתו של בלעם הרשע וכו', אמנם בתנאי שיהיה טוב בחוץ ובפנים תוכו כברו, ר"ל לא שיהיה הרכות ההוא מחמת שפלות הנפש וכבהמה שאינו מרגיש אלא יהיה טוב בחוץ ובפנים, ואם תוסיף מספר טוב על מספר גפר יהיה מספר כפר, על כן וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר. (תקס"ג) (חת"ס עמ' כו)

בבריאת העולם אמרו לאדם יתוש קדמך ולאחר המבול בזכות מעשיו וחכמתו ניצל כל הבריאה

וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם. (ו יז)

פירש רש"י הנני מסכים עם אותן המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח ה), והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דהא לא הסכים עמהם והשאיר שארית נח ובניו לפליטה גדולה. לפענ"ד ליישב בשנבין טענות המלאכים ההמה היו כך, באשר ראינו שהקב"ה אסר הריגת בעלי חיים ואכילת בשרם לאדם הראשון, והתיר לנח ובניו, והטעם לזה, באשר בתחילת הבריאה יתוש קדמו וטוב ממנו ולכן אין מן הראוי שיהרגם האדם לצרכו, מה שאין כן מנח ואילך שבא מבול לעולם ובזכותו ניצולו כל בעלי חיים אם כן מן הראוי שיהיו משועבדים ונשחטים לצורך האדם לכן התירום לו. והנה אין מן הראוי שהאדם שהוא אחרית הבריאה ויתוש קדמו שיהיה הוא מושל עולם ומנהיגו ומולך על התחתונים, והקב"ה משרה שכינתו עליו ומשגיח עליו ונופח בו נשמה חלק אלקי ממעל, ועל כן אמרו מה אנוש כי תזכרנו. ויהיה פירוש המזמור כך, שבתחילה התרעמו מלאכי השרת ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ, פירוש מה כבוד יהיה ואדיר לשמך להשרות שכינתך על הארץ כי מה אנוש השפל הלז כי תזכרנו ותפקדנו. אמנם אחר המבול שחסרהו מעט מאלקים, ושת תחת רגליו צונה ואלפים כולם, התחילו להודות לה' לאמור מה אדיר שמך בכל הארץ, פירוש ואדיר שמך עתה בכל הארץ, כי עתה הורה בזה, כי האדם מצד בריאתו יתוש קודם אמנם מצד מעשיו וחכמתו גדול הוא ומהולל כי נח בחכמתו וצדקתו מלט כל בעלי חיים ונתנו לו לאכלו.

ואולי לכן השחיתו והריעו דור המבול בעבירות ההשחתת מעשה, בהיות כי אמרו לא חפץ אלא בהשכל ויודע, כי שם אותנו אחרית לכל הבהמות אם כן לא [חשובים] אנחנו מבעלי חיים ההמה, לכן התחיל להסכים עם אותן המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו אם יהיה בזה האופן, עד שהביא עליהם את מי המבול ומלט נח כל בעלי חיים בחכמתו ונתנו ה' עליון עליהם וק"ל. (תקס"א) (חת"ס עמ' כו)

רמז בפסוק על סימן טהרה וכשרות על ידי שהבהמה נכפפת ונכנעת תחת יד האדם

וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנָיִם. (ז ב)

הנה תחת תיבת לא יש נגינה המפסקת נגינת מונח, ותחת טהורה נגינת מהפך, אם כן מורה לחלק מלת לא ממלת טהורה. הנה איתא בדרכי משה יו"ד סימן ל"ה (אות א) בשם רבי יהודא חסיד שנתן סימן לידע אם הבהמה כשרה, שיעביר ידו על שדרת הבהמה ולהחליקה ואם היא שוחה נכפפת ונכנעת תחת ידו סימן הוא שהיא כשרה, ואם עומדת בחוזק ואינה נכנעת ונכפפת סימן שהיא טרפה. ויש לפרש שזהו שרמז לנו הכתוב במה שמחלק תיבת לא מן תיבת טהורה, לדרוש ומן הבהמה אשר לא, היינו שהיא מכנעת עצמה תחת ידו והיא מחשבת עצמה כלא, טהורה היא, סימן שהיא טהורה וכשרה. (תורת משה עמ' כח)

כנסת ישראל משולה ליונה אשר קשה לה לצפות לשולחן אחרים

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמָּיִם: וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ח ז-ח)

וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים, וביונה כתיב לראות הקלו המים מעל פני האדמה. ונראה לפרש כי כן הדרך איש נדיב לב המפרנס את אחרים קשה לו מאוד להתפרנס עצמו משל אחרים, והוא על דרך שלי שלך ושלך שלך כמו ששנינו (אבות פ"ה מ"י) שזהו נקרא חסיד. וידוע שיונה מרמזת על כנסת ישראל (ברכות נג ע"ב) שהמה נדיבי לב, לכן אמרה היא יהיו מזונותי מרורים בידי הקב"ה ולא מתוקים בידי בשר ודם (סנהדרין קח ע"ב, הובא ברש"י פסוק יא ד"ה טרף).

על כן ידע נח שאם תמצא היונה מנוח לכף רגלה שוב לא תשוב עוד לתיבה, כי קשה לה מאוד לצפות על שולחן אחרים. מה שאין כן העורב האכזרי כל מגמותיו רק ליהנות משל אחרים ולתהנות מנח בתיבה, ואף אם תמצא שום מחיה מכל מקום תהיה הלוך ושוב, הלוך תמיד מתיבה חוצה אולי תמצא מה על האדמה, וגם אם תמצא תשוב אל התיבה כדי ליהנות גם במה שיתן לו נח והכל רווח, לכן תשוב עד יבשת המים לגמרי מאז אין לו לצפות עוד ליהנות מנח. אבל ביונה גם אם לא הוקלו המים אלא מעט שוב לא תשוב אליו, על כן נאמר בעורב עד יבשת המים, וביונה בשליחותה כתיב לראות הקלו המים היינו שאם גם לא תשוב לא ידע מזה כי יבשו המים, רק ידע אם הקלו המים מעל פני האדמה. (תורת משה עמ' ל)

לימוד זכות על נח שעסק בנטיעות כדי שלא יחקרו במופלא מהם

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה. (ט כ)

במדרש (בראשית רבה לו ג) לגנאי בתחלה איש צדיק (לעיל ו ט) ולבסוף איש האדמה. ורש"י פירש ויחל שנתחלל. ויש לפרש לשבח וללמד זכות על נח, שעשה זה על דרך מאמר (קהלת ג יא) גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף, ואיתא במדרש (קהלת רבה ג טו) את העולם, אהבת העולם, רצה לומר שהקב"ה נתן התאוות הגופניות בלב האנשים למען לא יחקרו יותר מדאי במופלא ובמכוסה מהם.

וכך היה כונת נח ליטע כרם, שפירש הרמב"ן (ד"ה טעם ויחל) כי טעם ויחל כי הוא החל לנטוע כרמים, כי הראשונים נטעו גפן והוא החל לנטוע גפנים רבים שורות שורות הנקרא כרם, כדי להרבות בתענוגים, כי קודם המבול נמשכו עד מאד אחר חקירת כוכבי השמים ועל ידי זה התחילו לעבוד עבודה זרה כמו שכתב הרמב"ם ריש הלכות (יסוה"ת) [עבודה זרה ה"א], וזה היה סיבה לאיבוד העולם במי המבול, ולכך עשה נח זה ליטע כרם כדי להרגיל האנשים אחר תענוגי הגוף למען לא יבאו לחקור הרבה בידיעות המופלאות מהם רק יאמינו בקבלתו. (תורת משה עמ' לג)

עיקר חטא של נח היה החילול השם בעיני חם שהתלוצץ על חסידותו של נח

וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: וַיַּרְא חָם וגו' וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. (ט כא-כב)

נראה כי חם היה רע מעללים מעודו, והיה חסידותו וצדקתו של נח כשחוק והיתול בעיניו, ועתה כשנתגל בתוך אהלו בא אל אחיו כמתלוצץ באו וראו חסידכם איך מתגולל בעפר קרנו. ואין השכרות והגילוי בתוך אהלו חטא כל כך, אך חילול ה' שנעשה על ידי כך הוא היה החטא, כמו שאמרו חז"ל (יומא פו ע"א) היכי דמי חילול ה' שאומרים ראו מעשיו של פלוני. (תורת משה עמ' לג)

הרן בזכות שמסר נפשו על קידוש השם זכה ויצא ממנו כל קדושת ישראל דהאמהות מזרעו הן

הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. (יא כט)

לומר לך כי גדול מאוד היה הרן, ואף על גב שלא היה כמו אברהם אבינו ע"ה שהיה מוסר נפשו על מנת שלא יעשה לו נס וניצל, והרן היה מוסר נפשו על מנת שיעשה לו נס לכן לא ניצל (בראשית רבה לח יג), אבל מכל מקום נשרף על קידוש השם ויצא ממנו כל קדושת ישראל, שהרי הוא אבי מלכה ויסכה שהיא שרה אם יצחק, ומלכה אם רבקה ורחל ולאה, ובני לוט יצאו ממנו רות המואביה ונעמי העמונית מלכות בית דוד ומלך משיח שיבוא בבי"א. (תורת משה עמ' לג)