מאא"ז הגאון רבי ר' העשיל זצ"ל אב"ד קראקא
"הפוך רשעים ואינם" – למה פגעה מדת הדין בדור המבול בנפשות תחלה
במדרש (בראשית רבה פ"ל ס"א) על הפסוק "הָפֹוךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד" (משלי יב, ז): הפוך רשעים ואינם – זה דור המבול; ובית צדיקים יעמד – זה נח.
ולהבין זאת, נקדים מה דאיתא במדרש שוחר טוב (ויקרא רבה פי"ז ס"ד): אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. אף נגעים הבאים על האדם – תחלה הן באים בביתו, ואחר כך על בגדיו, ואחר כך על גופו. ואם לא שב מדרכו הרעה – אז הרשע מת.
והנה איתא במשנה (נגעים פי"ב מ"ו): אוי לרשע ואוי לשכנו. פי' דכששכן רשע אצל צדיק, ובא נגע בביתו של הרשע, והוצרך ונתץ את הבית, כדכתיב "וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת" (ויקרא יד, מה) – הרי "בהדי הוצא לקי כרבא" (בבא קמא צב ע"א), שגם הצדיק מפסיד את ביתו, שהרי כותלים סומכים כותל לכותל של הרשע. לכן זה דוקא כשהקדוש ברוך הוא הולך עם הרשע בדרך ישרה והרחמים, ואינו נוגע בנפשות תחלה – לכך בית הצדיקים נחרב על ידם.
וזה אמר הכתוב "הפוך רשעים ואינם" – רוצה לומר: הקדוש ברוך הוא מתהפך עליהם מדרך ישרה והרחמים, ופוגע בהם בנפשותם תחלה, והפוך עליהם את הדרך – ועל ידי זה "ובית צדיקים יעמד". וק"ל.
והנה גם בדור המבול מצינו שנתהפכה עליהם מדת הדין, ופגעה בנפשותם תחלה – ומהאי טעמא גופא, שלא יהא נח מפסיד על ידם. וזה שאמר המדרש: "הפוך רשעים ואינם" – זה דור המבול; "ובית צדיקים יעמד" – זה נח, כמו שאמרנו לעיל. ודו"ק.
[לא נתבאר בדבריו מאי הוה נח מפסיד על ידם, אילולי שנתהפכה עליהם מדת הדין. ויש להוסיף מ"ש בספר דורשים לוקחי מוסר: הצדיק נתפס בעון הדור במדת הרחמים, ולא במדת הדין; ודור המבול, נהפך מדת הרחמים לדין – ונאבדו הם, והצדיק קיים. נמצא שהצלת נח היתה תלויה בכך שנדונו הרשעים במדת הדין.]
כת"י ירושלים מספר 10998 – המאמר אינו בספר חנוכת התורה