להפטרת נח

ישעיהו, מפרק נד א' עד פרק נה ה'

בביאור ההפטרה ושייכותה לפרשה

{נד,ט'} כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ

מובא באבודרהם בספרו על תקנות ההפטרה, כי מימי גזירות היוונים שלא לקרוא בתורה, קבעו להם לישראל לקרוא בנביא בעניין שיש בו שייכות לפרשה. וכן קבעו להם לישראל בפרשת נח לקרוא בישעיהו, מפרק נד פסוק א, עד פרק נה פסוק ה. ובו שתי הפטרות שניתקנו לקרותן גם בשבע דנחמתא: רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה, וכן עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה. ושייכותן לכאורה לפרשת נח, הוא הפסוק {נד,ט'} כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ. ומובא במלבי"ם [ביאור העניין] כי מי נח זאת לי, אומר כמו שנשבעתי בימי נח שלא אביא מבול לעולם, כי חסתי על העולם כולו שלא תאבד, כן את חשובה בעיני ככלל העולם, והאפשריות שאקצוף עליך הוא קשה בעיני כאילו הבאתי מבול מים לשחת כל בשר, ואחר שנשבעתי מעבור מי נח עוד, כן נשבעתי שתי שבועות. א. מקצף עליך על ידי עוונך, ב. ומגער בך להגלותך.

ובשימת לב בזה הפסוק, לכאורה יש לשאול: בשלמא חציו הראשון של הפסוק קשור לפרשה: כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ, אלא חציו השני, שהוא הבטחה לכנסת ישראל לעתיד לבוא, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ, יש להבין מה שייכותו לפרשת נח.

ולעומקו של מקרא יש לומר, כי קורא הדורות מראש, בהצילו את נח וכל אשר עמו בתיבה ממימי המבול, הכין כבר מבראשית את הנחמה לכנסת ישראל לעתיד לבוא, להבטיחם כי יקיים שבועתו כפי שקיים לנח וכל הבאים עמו לתיבה ולכל הדורות אחריו "כי מֵי נח זאת לי", וכי קיומו של העולם תלוי הוא בקיומה של כנסת ישראל.

ובאומרו כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, יתנבא הנביא בלשון נופל על הלשון כמשמעות כפולה, ויהיה כִּי מֵי גם במשמעות של "כִּימֵי", כלומר כבימיו של נח, וגם במשמעות של מֵי המבול. וכבימיו של נח עת נשבע שלא יביא עוד מי מבול, כן יקיים שבועתו לכנסת ישראל לעתיד לבוא, שלא יקצף ולא יגער בה וכפי שממשיך ואומר: וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יהו'ה.

ועל דרך הצח אומר הנביא כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, מאי זאת, על דרך הפשט זאת השבועה שנשבעתי על מי המבול אקיימנה, ולעומקו של מקרא אמר זאת היא כנסת ישראל אשר מובטחת ועומדת עוד מימיו של נח, וזה אומרו כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, ולכן כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ. וכשם שנשבע להמשיך קיומו של העולם, מנח ועד אברהם ומאברהם דרך יצחק ויעקב עד דורות אחרונים של קץ הימין, וקיים שבועתו, כן מבטיחם הנביא כי יבואו ימים בצוק העתים, דור דור ומצוקתו, דור דור וגאולתו, כי יבואו ימים ויזדקקו ישראל לנבואה זו, ואשר היא תהיה חלק מן הנחמות שבהן ינחם ה' את כנסת ישראל. ושבועת ה' לנח תעמוד לישראל בימים קשים לְעֵד, להתעודד לָעַד, ולהתמלא בתקווה שיבואו ימים טובים מאלה אשר הם חווים בזמנים קשים. ככתוב: {ז} בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: {ח} בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יהו'ה,: והדרגה גבוהה זאת של הצלה וישועה מן השמים, בימי נח כן תהיה כעין זאת הצלתם של ישראל בכל דור ודור. ואשר על כן נשבע על הדבר הזה לנח: {ט} כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ: וכשם שעמד הקב''ה בשבועתו לנח ולדורות אחריו, כן יעמוד לכנסת ישראל עד עת בוא הגואל במהרה בימינו אמן.

ועוד יש לומר לעניין שייכות ההפטרה לפרשה

לפשוטן של דברים נקשרה ההפטרה לפרשה ע"י הפסוק (ישעיהו נד,ט') כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ וגו' כנ''ל.

ולעומקו של מקרא, יקשור תחילת ההפטרה לסיום הפרשה. שנאמר וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד (יא,ל') ותחילת ההפטרה היא רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי וגו' (ישעיהו נד,א').

וזה שמובא במדרש רבה, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵין לָהּ, הֲוָה לָהּ. [כלומר בסופה היה לה]. וַתְּהִי שָׂרָה עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד, [ובסופה] הֲוָה לָהּ, וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. זה שנאמר רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי וגו'. ומסיים המדרש, צִיּוֹן הִיא דֹרֵשׁ אֵין לָהּ, וַהֲוָה לָהּ (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, (ישעיה נד, א) רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה כִּי-רַבִּים [יהיו] בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה [הם עם ישראל] מִבְּנֵי בְעוּלָה [הם הגויים], אָמַר ה'. קורא הדורות מראש.

וכאומרו: ההתעוררות של אברהם ושרה ללכת ארצה כנען עם ציווי ה', ממנה תוצאות חיים על ידי קורא הדורות מראש לעורר דרישת ציון וירושלים עת וַהֲוָה לָהּ, ובא לציון גואל, בב"א.