מצבת איש הגון: ידיעות שונות מתוך כתבי מרן על עיר סקאליץ הסמוכה לדרעזניץ

מצבה ישינה משנת ה'קנ"ט

ב'שו"ת חתם סופר' (יורה דעה סימן שלז) ישנה תשובה ארוכה ונפלאה מיום טו"ב טבת שנת תקע"ד, בנדון מצבה אחת עתיקת יומין שנמצאה בחצרו של גוי, אם מותר לכהן ליכנס לשם. וזה לשון קדשו:

"שלום רב לידידי המופלא כבוד מה"ו אלי' נ"י.

נפשו אותה לדעת דעתי הקלושה, בכהן אחד שנכנס לחצר אחת של גוי, ומצא שם מצבת אבן מושכבת על פניה טמונה בקרקעית החצר, והפכה על גבה, ונמצא כתוב עליה, פה נטמן איש הגון ר' זכרי' בן ר' ידידי' נפטר בעי"הכ קנ"ט לפ"ק, וזה הוא יותר מתט"ו שנים. והנכרי בעל החצר אמר שמקובל הוא מאבותיו מעולם שהיה שם ובסביבותיו בית הקברות של ישראל, והנכרי הזה מיהמן להאי כהנא, אך גם אנו מקובלים שהגלילות ההוא נתיישבה מחדש, אין לישראל שם מאה שנים לכל היותר, ועתה מה יהיה דין הכהנים או הכהן הזה דמאמין ליה להגוי, ועוד האריך".

מרן החתם סופר סידר השאלה, וכתב: "ולעיין בהך מילתא צריכים לעיין בג' ספיקות, א) אם נאמין שהיה שם קברות כלל. ב) אם היה שם אולי כבר פינו העצמות משם. ג) אם לא פינו משם אולי כבר נרקבו והי' כלא היה".

שוב האריך מרן בראיות נפלאות מכמה סוגיות חמורות בעניני טומאה וטהרה, וגם מאגדות הש"ס ומדרשים, מתובל בחידושים נפלאים וסברות מחודשות. סוף דבר, מסיק בכחא דהיתרא דשרי לכהנים לכנוס בחצר ההיא בלי פקפוק, ומכל מקום מה טוב אם יכול בנקל לומר להגוי לחפור בעומק אולי ימצא שם עצמות, עיין שם באורך.

פניני התשובה

לחיבת הקודש דלה דלינו איזה פנינים מתוך התשובה, וזל"ק שם:

"האמנם מקובלים אנחנו שכל עצמות שבאדם נרקבים ונימוחים כמבואר במדרשים, ומייתי בספר מטה משה בהלכות הבדלה [סימן תקג] בשם ויקרא רבה [יח א] וספר הזוהר [ח"א קלז ע"א]... ואם כן ממילא איכא למימר מסברא שבאורך הימים תט"ו שנים בודאי כבר נימוחו ונאבדו, ומידי ספיקא לא נפקא...".

"וחז"ל אמרו [שבת קנב ע"ב] 'ורקב עצמות קנאה' כל שיש בו קנאה עצמותיו מרקיבים וכל שאין בו קנאה אין עצמותיו מרקיבים, ואם כן במדרש דכל עצמות נימוחים חוץ מנסכוי היינו מי שיש לו קנאה בעצמותיו לא ישאר כי אם נסכוי אבל מי שאין בו קנאה לא. אם כן אדרבא אוקי האי גברא ר' זכריה בן ר' ידידיה בחזקת כשרות שלא היה בו קנאה ולא נרקבו עצמותיו...".

"אף על גב שמת בערב יום הכפורים, אין למדין מדברי אגדה באלו [אלא] לזכות ולא לחובה. ושמעתי בשם הגאון מו"ה שלום ר"ב [=ראנשבורג] זצ"ל לפרש, דגבי צדיק הוה כל יום מוצאי יום הכיפורים, שאתמול שב יום אחד לפני מותו, והרשע בהיפוך, ודפח"ח".

"ובלאו הכי אין קושיא מהמדרש הנ"ל, דיש לומר ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים... ונסכוי אינו נרקב אפילו באותו הזמן, מפני שאינו נהנה ממאכל ולא נהנה מעץ הדעת... בהא סלקינן דאוקמיה אחזקת צדקות וכשרות, ואין עצמותיו מרקיבים עד שעה אחת קודם תחיית המתים...".

"הכי נמי סברא גדולה הוא שפינו, דממה נפשך, אי יצאו ישראל מדעתם מן הארץ ההיא, בודאי לא הניחו הקברות בידי עכו"ם פן יתעוללו בהם ערלים, כי כן חק החיוב, ואין בזה משום חטוטי שכבי, כי ערב להם לעצמות הקדושים להקבר בין קברי ישראל ולא להזניחם בידי עכו"ם... ואי גורשו מארץ ועל כרחם הניחו הקברות בידי גוים, פשיטא דחטטו שכבי והוציאו לחוץ העצמות טרם זרעו וחרשו או בנו עלי' קרקע, וכיון דאיכא סברא שפינם ממילא אין ראי' ממצבה... או דבכוונה הניחו ישראלים ואנה יובילו עמהם אבנים גדולות וכבדים כאלו...".

"נימא פה היה מקום דירת האיש מסתת האבנים והחוצב מצבות להכינם למקום הקברות שהיה במקום אחר, ומכל שכן לפי מה שכתב מעלתו שהאומנים הכירו האבן שהוא ממחצב אותו ההר, א"כ נימא האבן נחצב מההר הזה להובילו למקום אחר ולבסוף נשאר במקום מחצבו, וכאן נמצא וכאן היה מעולם... ועוד אפילו נימא שהיה שם בסמוך קברות ממש, מכל מקום יש לומר שזה החצר היה חצר בית הקברות, ושם הועמד האבן כדרך בחצר שלפני הקברות עד הביאהו למקומו, ולא הספיקו להעמידו עד שנטרפה השעה, והכל בחזקת טהרה...".

השואל מורינו רבי אלי'

בתשובה זו לא מפורש שם העיר בה נמצאה המצבה, ולא מקום מושבו של השואל "ידידי המופלא כבוד מה"ו אלי'". ויש מי שכתב לתלות שהשואל הוא הנגיד רבי אלי' מאאר-ראזענטאל ז"ל מפעסט, אך לא נראה כן כי בשאר מקומות מתארהו מרן תמיד בתואר "הנגיד".

אמנם היטב אשר כתב בזה הג"ר משה אלכנסנדר זושא קינסטליכער ז"ל ב'אישים בתשובות חתם סופר' (אות סה) שכנראה התשובה נכתבה להג"ר אלי' ז"ל מסקאליץ. ברם כדרכו קיצר מאד ולא כתב טעם השערתו.

וכנראה סמך דבריו הוא, כי אליו גם מיועדת התשובה ב'שו"ת חתם סופר' (יורה דעה סימן רסה) בזה"ל: "שלום רב לידידי הרבני המופלא ומופלג כמה"ו אליה נ"י יושב בשבת תחכמוני בסגאליטץ", וחותם "יום ה' כ"ז שבט תקע"ד לפ"ק". והיא כארבעים יום אחר כתיבת תשובה שלפנינו ביום טו"ב טבת אותה שנה, וגם התוארים בב' התשובות דומות זל"ז.

הנה לא נודע פרטים על רבי אלי' מסגאליץ הנזכר. אמנם מהתוארים שהעניק לו מרן מוכח כי השואל היה בר אוריין, ומתואר "מה"ו" מוכח כי היה מוכתר בכתב "מורינו", כמו שדקדק מרן בזה עיין 'שו"ת חתם סופר' (חושן משפט סימן קסג). אבל מלשון "יושב בשבת תחכמוני" נראה שלא ישב על כס הרבנות, שכן בדרך כלל לא משתמש מרן במליצה זו לרבנים ודייני הקהילות, אלא לתלמידי חכמים ולפעמים גם למורי הוראה שלא נתקבלו מטעם הקהלה לישב על כס ההוראה [ראה 'נספח' בסוף המאמר].

ומה שכתב ב'פאר חכמי מדינתינו' (מער' א אות קלד): "הרב מו"ה אלי' עפשטיין אב"ד טרענטשין וסקאליץ". איני יודע מקורו ולא מצאתי סמוכין לדבריו. ברם מצאנו כמה תשובות שהשיב מרן החת"ס להג"ר אלי' עפשטיין זצ"ל אב"ד רייץ, משנת תקפ"א והלאה. ולפי"ז אולי בשנת תקע"ד עדיין היה יושב בסקאליץ.

מדי דברו בו, יש לציין כי בחיבור כתב יד מהג"ר אלי' עפשטיין זצ"ל אב"ד רייץ נמצא הספד על מרן החתם סופר זי"ע, ובו כותב כי עוד זכר את מרן החת"ס מימי עלומיו בעת שלמד אצל מרנא רבי נתן אדלר זי"ע, וכבר אז היה מתענה הפסקות.

גילוי המצבה קרוב לזמנינו

השערת הרב קינסטליכער ז"ל כי תשובת מרן נכתבה לרבי אלי' מסקאליץ, מתאמת ביתר שאת עפ"י תמונה שלפנינו מאותה מצבה העתיקה שעליה דן מרן החתם סופר (מצורף בזה), שעדיין היתה קיימת בבית החיים הישן בסקאליץ עד קרוב לזמנינו בשנת תש"כ. כנראה אחר מציאותה בשנת תקע"ד העבירו המצבה מחצירו של הגוי לבית החיים היהודי, ואולי נעשה כן אחר שחפרו שם כעצת מרן בסוף התשובה.

תיאור מציאת מצבה הישינה בסקאליץ נרשם ע"י אלכסנדר שייבר מבודאפעסט, לדבריו כבר קדמו בזה חוקר אחד שפירסם בכת"ע בשנת תר"ע כי ערכו חיפוש בביה"ח בסקאליץ ונמצאה המצבה על ידי החזן דמתא רבי יעקב ניימאן ז"ל, והוא העתיק לו נוסח המצבה. בשנת תש"כ שוב ביקר בסקאליץ מר רוברט ניימאן מפרעשבורג עפ"י בקשתו של שייבר, ואחר חיפוש ארוך מצא המצבה מושכבת וצילמה ושלח לו התמונה המצו"ב.

וזה נוסח המצבה הנמצאת שם: פה / טמון איש / הגון ר' זכרי' / בן הר' ידידיה / ביום ו' בערב / יום כיפור / קנ"ט לפ' / ת'נ'צ'ב'ה'.

ק"ק סקאליץ

מענין לענין, נוסיף איזה פרטים מעניינים על העיר סקאליץ, על רבני הקהלה ואנשי שם, וידיעות שונות היוצאות מתוך כתבי מרן החת"ס. על זמן התיישבות היהודים בסקאליץ ואגפיה, נודעו לנו מתורתו של מרן בתשובה זו בה מנחיל פרק בתולדות עם ישראל בגלילות ההיא, וזל"ק שם:

"הנה מה שמקובלים היהודים שלא היה שם קהלה קודם ק' שנים, אין מזה הכרח שפי הגוי דבר שוא, כי ידוע הוא שהיו קהלות גדולות בגלילות הללו בשנים קדמונים וגורשו היהודים וחזרו ונתיישבו, הלא הגאון בעל תרומת הדשן היה רב בנייאשטאט סמוך לוויען, ומזכיר בדבריו גערץ וקרעמז וכל חכמי אוסטריך, וזה היה סמוך לשנת שי"ו, ואחריו הגאון מהר"י ברונא בעיר ברין שבמעהרין, ומכל אותן המקומות נתגרשו היהודים ולא נשאר להם שם ושארית בארצות ההמה, והיה זה כאחד מהם...".

העיר סקאליץ או כפי שהיה נקרא בפי היהודים סגאליטץ, היתה שייכת בעבר לארץ הגר הגדול (כהיום בסלובקיה), ונמצאת סמוך ונראה לגבול מעהרין (מורביה) במדינת טשכיי. העיר שימשה כמקום מקלט לגולי קהילות קדושות במעהרין שברחו בגלל הגזירות. סמוך ונראה מעבר הגבול במעהרין נמצא העיר דרעזניץ (10 ק"מ מסקאליץ) בה שימש ברבנות מרן החתם סופר זי"ע בין השנים תקנ"ד-תקנ"ח.

ואכן כן נמצאה רשימה משנת תפ"ה בה נמנו 15 משפחות הראשונות שהתיישבו בסקאליץ, רובם ככולם הגלו עם הגולה ממדינת מעהרין: 4 משפחות מגעדינג, 3 מדרעזניץ, 2 מפרוסטיץ, 2 מפאלגעדין, 1 מניקלשבורג, 1 מגאיי, 1 מטרעביטש, 1 מריטשוי בבעהמען. ובשנת תצ"ו נרשמו בקהלה 21 משפחות ס"ה 95 נפשות. במפקד שנת תר"ח נרשמו בפרטיות לערך 50 משפחות, ס"ה 234 נפשות. בשנת תר"מ נרשמו 280 נפשות. מאז נתמעט מצבו של הקהלה בכמות ובאיכות (ראה בסמוך מכתב הג"ר אברהם פריעדמאן זצ"ל בשנת תרמ"ו).

תוכחת מרן: 'להזהר בכבוד רבם הזקן'

בשנות התק"נ שימש בסקאליץ רב תלמיד חכם שקפצה עליו זקנה ר"ל. כך למדנו מתוכחת מוסר שדרש דרש משה מרן החתם סופר בסקאליץ, בהיותו יושב על כסא הרבנות בק"ק דרעזניץ הסמוכה (בין השנים תקנ"ד-תקנ"ח), אשר לא נשא פנים והכה על קדקדם של בני הקהלה ודרש דברים קשים כגידין להיות נזהר בכבודו של הרב הזקן.

וזה לשון קדשו ב'חתם סופר' על התורה (פרשת שופטים עמ' עג):

"ובאת אל הכהן ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ואמרו חז"ל [ר"ה כה ע"ב] אין לך אלא שופט שבימיך, הארכתי בזה בדרוש בסקאליטץ, אפס קצהו אמרתי בפירוש הכתוב [ישעי' נח א] קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם... והנה אין נאה להוכיח ברבים ולהתחיל בדברים קשים כגידין, כי אם בתחלת דרשתו ימשוך לב עם ה' בדברי תורה ודרושים נחמדים, וכן יראה לסיים ג"כ בדבר טוב המשמח לב השומעים, אמנם באמצע הדרשה יוכיח לכל אדם מומו והוא קשה כגידין, וגם זה יתחלק לשני חלקים, לתלמיד חכם הוא קשה מלשאר עמא דארעא כנ"ל וכדכתיב והגד לבית ישראל, יהי' אך שיהי' לא ישא פני כל גבר... הוזהרתם להזהר בכבוד רבם הזקן וגם דל, ואמרנו כי ידוע מדרך התורה להוסיף כח חוזק ואומץ ללומדיה כדכתיב [ישעי' מ לא] וקוי ה' יחליפו כח, וכן להוסיף חכמה כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת להם כו', ואם אנו רואים חכם אחד אעפ"י שאפס כח ותם הכסף ומיוסר בכבלי עוני ויסורין, עון הדור הוא סבלם, והרי יש להם מוסר השכל בהביטם בו מבלי שיאמר להם שום דבר תוכחה, כי עונותיהם גרם כל זה בלי ספק...", עיין שם.

מאד יתכן שדרשה זו נאמרה שילהי שנת תקנ"ח, בדרכו של מרן מק"ק דרעזניץ לישב על כסא הרבנות בק"ק מאטערסדארף, אז התעכב בדרך איזה שעות בק"ק סקאליץ הסמוכה. ראה הקדמת 'מנחה בלולה בשמן' (להג"ר נתן מיללער זצ"ל, בודאפעסט תרפ"ז) במכתב אחי המחבר רבי פייש מיללער ז"ל, שכתב:

"הגדול בענקים הרב ר' ליזר [מיללער] ז"ל הנקרא ר' ליזר דרעזניטץ, ותמצא בתשובת חתם סופר כמה פעמים הרבה שמו, והיה תלמיד חביב למרן בעל חתם סופר, כי בעודנו נער כאשר נקרא החתם סופר מדרעזניטץ למאטערסדארף בשנת תקנ"ח היה הוא רץ ורודף אחריו ברגליו עד אשר בא לחניה ראשונה בעיר סקאליץ, כי שם היו ינוחו יגיע כח איזה שעות, ואחרי שראה אותו רבו ושאלו מה לך פה, ענה ואמר לא אוכל לעזוב את רבי אף אם אהי' מוכרח לילך כל הדרך ברגלי, והשיב אם כן איפה בא ושב על העגלה אשר לי, ובכן נסע עמו עד שנשתדך ונשא משם ובני הקהלה מאטערסדארף מנוהו לדיין עליהם...".

אם נכונה ההשערה, יש להביא מכאן סמוכין כי מרן עזב את העיר דרעזניץ ללכת למאטערסדארף בתחילת חודש אלול שנת תקנ"ח, אותה שנה היה חל ר"ח אלול בימים א' וב' פרשת שופטים. בדרכו לק"ק מאטערסדארף התעכב מרן גם בק"ק פרעשבורג כמו שכותב ב'שו"ת חתם סופר' (אה"ע ח"ב סימן יא) וזל"ק: "ובהדי שותא אספרה כמו בשנת תקנ"ח בנסעי מק"ק דרעזניץ לישב על כסא רבנות דק"ק מאטערסדארף, קבלתי פני הגאון מהו' משולם דיסמנעץ זצ"ל פה ק"ק", עיין שם.

תלמידי חכמים ואנשי שם

מתוך דרשתו של מרן הנ"ל מוכח, כי בסקאליץ היו תלמידי חכמים ולא נשא פני גבר במקום כבוד הרב הזקן. ואכן בפרענומעראנטן (מינויים) לספר 'מכתב אליהו' (על שיר השירים, להגר"א מווילנא, פראג תקע"א) נמנו איזה תלמידי חכמים מסגאליטץ: מוה' משה בער סג"ל, מוה' אברהם יוסף דרעזניץ, הרב מוה' יצחק דרעזניץ ובנו מוה' שמואל, הגביר מוה' משה אהרן מעזריטש.

על "מורינו" רבי משה בער סג"ל ז"ל נודע לנו שהי' "ראש ומנהיג הקהלה". שמו מופיע בפרענומעראנטן לעוד כמה ספרים, לדוגמא ב'שני עפרים' (פראג תקפ"ה): "הרבני המופלג החרוץ מו"ה משה בער סג"ל". וכן ב'הר הכרמל' (פראג תקע"ב) ו'אהל דוד' (פרעשבורג תקצ"ה).

עוד תלמיד חכם שישב בסקאליץ הוא "מורינו" רבי צבי הירש ריכטער ז"ל, והשיב לו נאמר ב'שו"ת יהודה יעלה' (או"ח סימן קז, מ"ד למב"י תרכ"א): "הרבני המופלג בתוי"ר חו"ש זך רעיונים ומטיב הגיונים החכם השלם ומושלם כש"ת מוה' צבי הירש ריכטער נ"י בק"ק סקאליץ יע"א", וכן מזכירו שם (ח"ב סימן י).

'כדמות מלאך עליון'

עליהם יש להוסיף הארי בחבורה בק"ק סקאליץ, הקצין 'צדיק ועניו' רבי יחזקאל כ"ץ עהרענשטיין זצ"ל, נולד בסקאליץ בשנת תקל"ז לאביו רבי זאב וואלף ז"ל. בזמן דרשת מרן הנ"ל עדיין היה צעיר לימים, נישואיו התקיימו בשנת תקנ"ו לערך בזמן ששימש מרן החת"ס בק"ק דרעזניץ. ויש לשער שהוא היה מתלמידיו הראשונים של מרן בדרעזניץ הסמוכה.

מוכתר היה רבי יחזקאל בתואר "מורינו", וזה מתאים לצוואת הרבנית מברין ע"ה אשר עליה דן ב'שו"ת חתם סופר' (חושן משפט סימן קלח), ומזכיר בתוה"ד: "מו"ה יחזקאל כ"ץ מסקאליטץ".

התייחדו אצלו תורה וגדולה במקום אחד, ועמד על מעמדו בתור "ראש מדינה" והיה פרנס ומנהיג הקהלה. נפטר ביום י"ב טבת תרי"ב מנו"כ בבית החיים הישן בסקאליץ.

על מצבתו נחרת תוארים מופלגים בלתי רגילים. וזה נוסח מצבתו:

פ"נ / נאסף אל עמו י"ב שבט תרי"ב לפ"ק / יחזקאל כהן צדק לא-ל עליון / חסיד ותמים עם אלוקים ואדם / זוהר פניו כדמות מלאך עליון / קדושתו וענותנותו רבה מכל אדם / אהב ה' בלבבו ונפשו ובמאודו / לא יסופר גדל צדקתו ויראתו / הן יחזקאל הי' למופת בעולם / כאחד מצבאי מלאכי מרום במרום / הי' אב לאלמנה ועוזר ליתומים / נצח זכרו לא ישכח עולמים / ה"ה הרבני הנגיד המפואר ונכבד / צדיק ועניו יקר בדורו כבוד מורינו / הרב ר' יחזקאל כ"ץ עהרענשטיין / בצל שד-י יתלונן.

מצאצאיו: בנו הג"ר אשר כ"ץ עהרנשטיין ז"ל מסקאליץ, תלמיד מרן החתם סופר בפרעשבורג, נולד בסקאליץ תקע"ב, נפטר כ"ד אדר ב' תרמ"ג ושם מנו"כ.

חתנו הגאון רבי אברהם הלוי קראלאפסקי זצ"ל אב"ד אונגאריש-בראד [בן הג"ר מרדכי ז"ל תלמידו ונאמן ביתו של הגאון רבי משולם איגרא זצ"ל], נולד בדרעזניץ י"א אדר ב' תקס"ה, תלמיד הגאון רבי שלמה קוועטש זצ"ל אב"ד פיסלינג ולייפניק וסוף ימיו בניקלשבורג. בשנת תר"א נתקבל לרב באונגאריש-בראד, עקב התנהגותו בדרך החסידות רבו עליו המתקדמים והציקו לו וגם הפריעו לו בעת דרשותיו, אחר ג' שנות רבנות נחלש כחו נלב"ע בדמי ימיו ביום י"ח מנחם אב שנת תר"ג.

ברך את אברהם

קרוב ליובל שנים שימש בסקאליץ "הרב הותיק המאור הגדול המופלג ונפלא ובקי טובא צדיק תמים ונשגב החכם השלם" (עפ"י התוארים ב'שו"ת מהר"י אסאד') הג"ר בירך אברהם [ב"ר גבריאל] טינטנער-אויסטרליץ זצ"ל, יליד אויסטרליץ תקנ"א, תלמיד מרן החתם סופר, הוא שימש מקודם כדיין בסעמניץ.

הוא עמד בקשרי תורה עם גדולי הדור, והשיב לו נאמר: ב'שו"ת חתם סופר' (יורה דעה סימן שלט). וכן בשו"ת 'בית נאמן' (להג"ר יצחק משה פערלס זצ"ל אב"ד גויטיין האליטש אייזנשטאט ובאניהאד, סי' א: "דיין המצויין בהלכה בק"ק סעמניץ"), 'שו"ת יהודה יעלה' (לידידו הג"ר יהודה אסאד זצ"ל אב"ד סעמניץ וסערדאהעל, או"ח סי' קמה, קפז, יו"ד סי' רצב, שכט, שסד; ח"ב סי' לב, עד, קצז, ר, רב), 'כרם שלמה' (לידידו הג"ר שלמה האאס זצ"ל אב"ד דרעזניץ, כמה תשובות), ו'שו"ת בנין ציון' (להגר"י עטלינגער זצ"ל אב"ד אלטונא בעל 'ערוך לנר', ח"א סי' פ, קסד, ח"ב סי' קיט-קכ). מדברי תורתו נדפס במאסף 'שומר ציון הנאמן' (קנו, רג), וב'וילקט יוסף' (ח"ה סי' קכז).

מבין תלמידיו נמנה הג"ר אורי מיללער זצ"ל מח"ס 'בן אורי' עמ"ס שבת וחולין ודרשות, יליד דרעזניץ, דומ"ץ שוסבורג ואח"כ אב"ד ברעזאווע, חתן הגאון מהר"ם ברודא זצ"ל אב"ד מיאווע, לא הניח אחריו זש"ק, נפטר א' מרחשון תר"מ מנו"כ בברעזאווע.

הג"ר בירך אברהם טינטנער זצ"ל אב"ד סקאליץ נפטר בגיל פ"ד שנה ביום י"ח כסלו תרל"ה מנו"כ בסקאליץ. נספד ע"י הג"ר שלמה זלמן שפיצער זצ"ל אב"ד וויען, חתנא דבי נשיאה מרן החת"ס, וז"ל ב'תקון שלמה' (דף ק): "סמוך לגבולנו הרב הגדול מו"ה בירך אבדק"ק סגאליץ זצ"ל תלמיד מובהק ממורי וחמי רבן של ישראל זצ"ל...".

היתר מאה רבנים

חיי צער הי' מנת חלקו של הג"ר בירך אברהם טינטנער זצ"ל אב"ד סקאליץ, ובשנת תקצ"ד הוכרח לקבל היתר מאה רבנים לגרש את אשתו בעל כורחה.

ב'שו"ת יהודה יעלה' (ח"ב סימנים צד-צה) ישנה שאלה ערוכה למרן החתם סופר בנדון גט זה, והיא שאלת הבית דין צדק שדנו בזה, וכראש בית דין שימש הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל, שהתקבל באותה זמן לשמש בק"ק סעמניץ הסמוכה לסקאליץ. וזה לשון השאלה:

"...על דבר הפסק דין הרצוף פה אשר יצא מאתנו לזכות הרב דק"ק סקאליטץ, שיכול לשלח את הרשעה מתוך ביתו ולדונה בגירושין בעל כרחה... אבל היות הדבר חדש בעיני המון הסכמנו יחד שלא לעשות מעשה עד נשמע דעת מר"ן הגאון יחי'. וגם יורינו כבודו על איזו אופן יהיה הכפיה אם נעמיד במורדת שממאנת לקבל גיטה, אם לתפשה על ידי עכו"ם והבעל או שלוחו ישליך הגט לחיקה או יתחבנה לידה בעל כרחה, או לכפותה ע"י מושלים [ויאמרו] עשה מה שישראל אומרים לך עד שתאמר רוצה אני...".

מרן החתם סופר השיב להם תשובה קצרה (שם סימן צו), וזל"ק:

"שלום להרבנים המופלגים המאורות הגדולים וכו', ה"ה הרב המפורסם כבוד מו' יודא [אסאד] נ"י אבד"ק סעמניטץ יע"א, וה"ה הרב המפורסם כבוד מו' אברהם בעק נ"י אבדק"ק האליטש יע"א, וה"ה הרב המפורסם כבוד מו' נטע [ברודא] נ"י אבד"ק שו"ב [=שוסבורג] יע"א... והנה לדינא יפה דנתם בלי ספק... ומ"מ יכול הרב דסקאליטץ לגרש בעל כרחה, וזהו לדינא, אבל חלילה לי להיות ידי עם זה בזמן הזה, ואני בפנים ויוגרם ח"ו לאסור ידינו מלסדר גיטין, כמו שהוא בכל מדינות הקיר"ה וברוב מדינות המלכים באירופא. אבל עצה היעוצה שיגרשה מביתו מיד ולאלתר, ואין לה עליו שום מזונות עד זמן כך וכך שיראה בעיני הבד"צ, ואם בתוך אותו הזמן תתרצה לקבל גט נגד ממון שפסקו לה הבד"צ הרי טוב, ואם לאו נתיר לו לישא אחרת עליה אחר השלשת גיטה ואפילו בלא מאה רבנים, כך הייתי דן וכחכמתם יעשו...".

שוב חזר הגאון מהר"י אסאד (שם סימן צז) ודן לפני מרן החתם סופר על מה שרצה להתיר אף בלי היתר מאה רבנים. ובסוף דבריו הוסיף מהר"י אסאד וכותב: "אחר זה חזר בו והסכים הגאון דפרעשבורג הנ"ל דבעינן היתר ממאה רבנים".

במכתב כתב יד מחד מבי דינא הג"ר אברהם בעק זצ"ל אב"ד האליטש, מזכיר את שאלת פי "רבינו הגדול הגאון" החתם סופר, וזה לשונו:

"בע"ה יום א' ה' אב תקצ"ד ל' פה האליטש. בין המצרי', יצלחו הי"ש מכל צוקה וצרי', אה' ידידי הרב המאה"ג סוע"ה כקש"ת מו"ה יהודה אסאד נ"י אב"ד ור"מ דק"ק סעמניץ יע"א. הנה את אשר נסתפקנו אם לכוף אותה, ובאיזה אופן תהי' הכפי', ושאלנו את פיו של רבינו הגדול הגאון מו' [רמ"ס] נ"י... הטוב אשר עשינו, כי גם עתה אינו מחליט דבר רק דרך גילוי דעתא בעלמא...".

יש לציין, ב'שו"ת יהודה יעלה' לא מופיע תאריך התשובות, אבל ב'קובץ תשובות חתם סופר' (סימן עב) נדפסה תשובת מרן החתם סופר למהר"י אסאד הנ"ל בתאריך "יום ב' וי"ו אב תקצ"ד לפ"ק". ובמילואים בסוף הספר כתבו: "לאחר תשובת מרן ז"ל בנידון זה, נתרצתה הנדונה לקבל ג"פ, ותיכף הודיע מרן על כך לראשון השואלים הנ"ל הג"ר יודא אב"ד סעמניץ (נדפס ב'ליקוטי שו"ת חתם סופר', לונדון תשכ"ה סימן נ): שיל"ת פ"ב יום ב' י"ד טבת תקצ"ט...".

אך הערה זו בטעות יסודה, כי מכתבו של מרן משנת תקצ"ט אין המדובר בנדון זה כלל, אלא על דבר גט פטורין של "האיש ההמוני הלז כ' יעקב סגאליטץ", והזכיר שם מרן בתוה"ד כי מסתמא יברור לו הרב דסגאליץ לסדר ענין הגט, עיין שם.

וראה 'שו"ת יהודה יעלה' (יו"ד סימן שסד) שכתב להרב מסקאליץ הנ"ל "בהיותי אצלו בביתו שבוע זו". ויש לשער שזה הי' באמצע חודש טבת שנת תקצ"ה, וכנראה אז סידרו עניני הגט של הרב מסקאליץ. וכן יוצא ממה שנרשם במאטריקל נישואין בסקאליץ: "מרץ 25 1835' החתן ב. א. טינטנער מסקאליץ ראביננער, [הכלה] קאלי וואכנהיימער מסקאליץ (שושבינין: שאמועל [=רבי יחזקאל] עהרנשטיין [וחתנו רבי] אברהם קראלאפסקי, ראה למעלה). הרי שהרב מסקאליץ כבר נשא בזווג שני ביום כ"ד אדר תקצ"ה, אחר סידור ג"פ או היתר מאה רבנים.

הערב שמשה של הקהלה

אחר פטירתו של הג"ר בירך אברהם טינטנער זצ"ל אב"ד סקאליץ, נתקבל במקומו לרב אב"ד "הגאון הצדיק המפורסם כקש"ת" רבי אברהם [ב"ר אביגדור] פריעדמאן (איש-שלום) זצ"ל, חתנו של הג"ר שלמה דייטש זצ"ל אב"ד נייטרא, יליד טאפאלטשאן תר"ז, הוא שימש בסקאליץ בשנים תרל"ו-תרמ"ו (כבר נרשם שמו במאטריקל בתור רב סקאליץ בתחילת תרל"ו).

בימיו ירד מצב הרוחני של הקהלה פלאים רח"ל, כפי שמתלונן לרבו: "טובי עדתי רובם ככולם בעוה"ר מחללי ש"ק כופרים ופוקרים, שחקו ולא שמעו לקולי... דברי לא נשמעין ולא יעשו רושם ברוב טובי העיר" ('שו"ת רבי עזריאל' או"ח סימן קלה, ג' ויצא תרמ"ו).

כנראה מחמת כן עזב את כסא הרבנות בסקאליץ בשנת תרמ"ו ונתקבל לאב"ד ור"מ דרעזניץ (ב'פנקס הקהלה' בדרעזניץ מצינו העתק כתב הרבנות משנת תרמ"ו), שם שימש ברבנות והרביץ תורה לעדרים עד פטירתו, נפטר ביום ג' אייר שנת תרס"ט מנו"כ בחלקת הרבנים בדרעזניץ.

נספח: תואר "בשבת תחכמוני" בת' חתם סופר

בקובץ 'היכלות' (חודש אלול תשפ"ו עמ' סא הערה ב) כתבנו: ב'שו"ת חתם סופר' (אורח חיים סימן קלו) כותב להג"ר יוסף יואל דייטש זצ"ל דיין טארנאפאל, וזל"ק: "והיותי חוץ לחדר לימודי כי גרשוני נשים צדקניות המכבדים ליו"ט של פסח, על כן לא יכולתי להאריך ככל הצורך". התשובה מחוסר תאריך, אבל ב'ליקוטי הערות' (שם) וכן ב'אישים בתשובות חתם סופר' (אות רנה) כתבו שנכתב בשנת תקצ"ט. ויש להביא סמוכין לדבריהם, מהתואר "דיין טארנאפאל", שמצינו כן לראשונה ב'שו"ת חתם סופר' (יורה דעה סימן שיז) בשנת תקצ"ח, ולפני כן כותב אליו כמה פעמים "בשבת תחכמוני בק"ק טארנאפאל", תואר הרגיל אצל מרן לכתוב על תלמידי חכמים שלא ישבו על כסא ההוראה. ועיין עוד שם (אבן העזר ח"א סימן ב, תקצ"ב) שכותב להגאון הנ"ל: "בשבת תחכמוני בק"ק טארנאפאל יע"א... ויען לא ידעתי אכנהו אם הוא יושב על כסא ההוראה". [וראה עוד מאמר הנוכחי בכותרות 'השואל מורינו רבי אליה'].

תגובה:

לכבוד הרה"ג המופלג בתורה וביראה ספרא וסיפא מוה"ר מנחם מאיר יאקאבאוויטש שליט"א.

אחדשה"ט באהבה רבה ובכבוד הראוי. ראשית דבר, ברצוני להודות לכת"ר על המאמר הנפלא "ציון לנפש חיה - מחברתו הטהורה בזיווג שלישי" שנתפרסם בגליון 'היכלות' לחודש אלול. עברתי על הדברים בהנאה מרובה, ויישר כחו וחילו על רוב העמל והיגיעה בבירור פרטי הדברים, ועל ריבוי הידיעות והמקורות הנפלאים שנאספו שם בטוב טעם ודעת.

אגב עבודתנו בעניני תולדות הגאון רבי יוסף יואל דייטש זצ"ל בעל שו"ת יד יוסף, נתעוררתי להעיר הערה קטנה על פרט אחד שנזכר במאמר. אנו עוסקים כעת בעזהשי"ת בהשלמת מהדורה חדשה של ספר יד יוסף, ובתוך כך אספנו חומר רב לתולדות המחבר מתוך תשובותיו ומתוך תשובות גדולי דורו אליו. הוא היה תלמיד הגאון רבי יהושע העשיל באב"ד בעל ספר יהושע, ומתלמידי הגאון בעל אמרי משה. בתקופה הראשונה ישב בטארניפאל ושימש שם בהוראה ודיינות, לאחר מכן נתמנה לאב"ד מאניסטרישץ, ובאחרית ימיו שימש כאב"ד חאדרוב.

בתוך העבודה כבר נאסף אצלנו חומר רב על תקופת טארניפאל, קשרו עם מרן החתם סופר זי"ע, קשריו עם גדולי דורו, וכן חומר הנוגע למצב היהדות בטארניפאל ולמערכות נגד המשכילים שבאותה תקופה. בפרט נתברר לנו קשרו הגדול והמיוחד עם מרן החתם סופר זי"ע. בידינו כיום קרוב לי"ח תשובות ומקורות של משא ומתן תורני בינו ובין מרן החתם סופר, ומהם עולה קשר תורני מופלא ורצוף ביניהם במשך שנים.

והנה בהערה שבמאמר כתב כת"ר, לענין שו"ת חתם סופר או"ח סימן קל"ו, שסמוכין לתיארוך התשובה לשנת תקצ"ט יש למצוא מן התואר "דיין טארנאפאל", מאחר שלראשונה נמצא תואר זה בתשובות החתם סופר בשנת תקצ"ח, יו"ד סימן שי"ז.

אמנם אגב הבירור שערכנו נתגלגלו לידינו כמה מקורות המקדימים את הדבר. כבר בשנת תקצ"ד מצינו עדות מפורשת שרבינו שימש בדיינות והוראה. בשו"ת תועפות רא"ם אבן העזר סימן מ"א, בתשובה מיום א' ג' אלול תקצ"ד, פונה הגאון רבי אהרן משה טויבש זצ"ל אליו: "לידי"נ המופלג החריף השנון דיין המצויין מוה' יוסף יואל נ"י דייטש", ובתוך דבריו כותב: "ויפה דן כבודו הלכה למעשה".

ויתירה מזו, עוד קודם לכן, ביום י' טבת תקצ"ד, כתב אליו הגאון מהרש"ק זצ"ל בתשובתו הנדפסת בטוב טעם ודעת תניינא סימן ק"צ, אחר שדן בדברי רבינו: "יפה דן ויפה הורה". הרי שלכל הפחות בשנת תקצ"ד כבר היה יושב על מדין ומורה הוראה למעשה בטארניפאל.

וגם בנוגע לתשובות מרן החתם סופר גופא, נראה שהזמן מוקדם מתקצ"ח. בשו"ת חתם סופר אבן העזר חלק א' סימן ט"ז, בתשובה מיום עש"ק ג' אב תקצ"ז, פותח מרן זי"ע: "ידידי הרב המופלג המאה"ג החרוץ ושנון למעלה חן ולמטה חנן דיין מצוין מו"ה יוסף יואל נ"י, מורה בק"ק טרניפאל יע"א". נמצא שגם בתשובות החתם סופר עצמן יש לנו תואר מפורש של דיין ומורה בק"ק טרניפאל כבר בשנת תקצ"ז, שנה קודם לתשובת יו"ד סימן שי"ז הנזכרת במאמר.

ולמעשה יש בידינו גם כמה רמזים ויסודות המורים שמעמדו של רבינו בהוראה בטארניפאל התחיל עוד קודם לזה, ואפשר אף שנים אחדות קודם תקצ"ד. אולם בזה עדיין אנו עוסקים בבירור הדברים, ואין רצוננו להחליט דבר שאינו מפורש כל צרכו. לעת עתה שנת תקצ"ד היא בידינו עדות ברורה ומפורשת.

ושוב יישר כחו הגדול על המאמר הנפלא ועל כל פעליו הברוכים בבירור והעמדת תולדותיהם של רבותינו הקדושים על מכונם. ויזכה להוסיף עוד רבות כהנה וכהנה להגדיל תורה ולהאדירה.

בברכת התורה ובכבוד רב, מרדכי דייטש

תשובת הכותב:

כבוד העוסק בקדשים "לא ידעתי אכנהו" הרב מרדכי דייטש שליט"א.

ייש"כ על הערותיו, אכן קצרתי כי לא היה שם המקום להאריך מענין לענין, ולא נוגע לאותו ענין שעסקנו מתי נתקבל הגרי"י דייטש זצ"ל לדיין בק"ק טארניפאל, אלא מתי מצינו שמתואר כדיין דמתא ב'שו"ת חתם סופר'.

ואשיב לע"ע בקצירת האומר, יש לשים עין כי רק משנת תקצ"ח ואילך מוכתר ב'שו"ת חתם סופר' בתואר "דיין מצויין דק"ק טארניפאל", ואף כי בתשובה אה"ע ח"א סי' טז משנת תקצ"ז מתואר "מורה בק"ק טרניפאל", מלשון זה וגם מלשון "בשבת תחכמוני" נראה כי עדיין לא נתקבל עד אז לשמש כדיין קבוע דמתא. וכן בשאר מקומות שציין מע"כ לא מצינו רק שהי' מורה הוראה ודיין מצויין ולא ששימש כדיין רשמי בקהלה, ועכ"פ לא מצינו אותו תואר "דיין ק"ק טארינפאל" קודם שנת תקצ"ח.

יה"ר שתשרה שכינה בכל מעשי ידיכם, הכו"ח בברכת כוח"ט וכט"ס

תגובה:

כבוד הרה"ג המופלג בתורה וביראה מוה"ר מנחם מאיר יאקאבאוויטש שליט"א.

אחדשה"ט באהבה ובכבוד הראוי. יישר כח גדול על תשובת כת"ר ועל המשא ומתן הנעים. אחר שעיינתי שוב בדברים, ראיתי לנכון להעמיד את סדר המקורות על מכונו, בפרט מאחר שהתואר "דיין טארנאפאל" הובא במאמר כסמך לתיארוך תשובת מרן החתם סופר או"ח סימן קל"ו.

ראשית, עצם ישיבתו בטארניפאל ברורה כבר בשנת תקצ"ב, ואין בזה שום ספק. בשו"ת חתם סופר אהע"ז ח"א סימן ב', מיום כ"ה טבת תקצ"ב, כותב מרן החת"ס: "מה' יוסף יואל נ"י בשבת תחכמוני בק"ק טארנאפאל יע"א", ושם גופא כותב: "לא ידעתי אכנהו אם הוא יושב על כסא ההוראה". הרי שהספק של מרן באותה שעה אינו על ישיבתו בטארניפאל, שהיא מפורשת בדבריו, אלא אם כבר באותה עת ישב על כסא ההוראה. וכן בח' תמוז תקצ"ב, בשו"ת חתם סופר יו"ד סימן שי"ד, נזכר בפירוש: "מו"ה יוסף יואל נ"י בק"ק טארניפאל יע"א".

והנה בשנת תקצ"ד כבר מצינו עדויות ברורות שדן והורה הלכה למעשה. ביום י' טבת תקצ"ד כתב אליו הגאון מהרש"ק זצ"ל, בטוב טעם ודעת תניינא סימן ק"צ: "יפה דן ויפה הורה". וביום ג' אלול תקצ"ד כתב אליו הגאון רבי אהרן משה טויבש זצ"ל, בתועפות רא"ם אהע"ז סימן מ"א: "ויפה דן כבודו הלכה למעשה". ובתועפות רא"ם אהע"ז סימן כ"ט כבר מתואר בלשון: "לידיד נפשי הרב החריף ובקי דיין המצויין מ' יוסף יואל נ"י דייטש מטארניפאל". אמנם תשובה זו אינה מתוארכת, ועל כן אין לקבוע על פיה שנה.

ומפורש עוד יותר בשו"ת יד אלעזר סימן ט"ז, בתשובה מיום א' דר"ח טבת תקצ"ו, שם מתואר בפירוש: "מוה' יוסף יואל דייטש נ"י דיין דק"ק טארנאפאל". הרי שכבר בשנת תקצ"ו מצינו ממש את התואר "דיין דק"ק טארנאפאל", ולא רק "דיין מצויין" או "מורה הוראה" בעלמא.

ואף בדברי מרן החתם סופר עצמו, ביום ג' אב תקצ"ז, בשו"ת אהע"ז ח"א סימן ט"ז, כותב: "ידידי הרב המופלג המאה"ג החרוץ ושנון למעלה חן ולמטה חנן דיין מצוין מו"ה יוסף יואל נ"י, מורה בק"ק טרניפאל יע"א". ורק בכ"ד מרחשון תקצ"ח, בשו"ת יו"ד סימן שי"ז מצינו אצל מרן את הנוסח: "דיין מצויין דק"ק טארניפאל".

נמצא שסדר הדברים עולה יפה: בשנת תקצ"ב עדיין היה מרן החתם סופר מסופק אם יושב על כסא ההוראה; בשנת תקצ"ד כבר מצינו עליו בפירוש הוראה ודיינות למעשה; בשנת תקצ"ו הוא מתואר ממש "דיין דק"ק טארנאפאל"; ובשנת תקצ"ז גם מרן החתם סופר עצמו מכנהו "דיין מצוין" ו"מורה בק"ק טרניפאל".

ממילא אין לומר שרק משנת תקצ"ח ואילך מצינו ששימש כדיין דמתא בטארניפאל. מה שמצינו בשנת תקצ"ח ביו"ד סימן שי"ז הוא לכל היותר המקום הראשון בתשובות החתם סופר שבו מופיע הנוסח המדויק "דיין מצויין דק"ק טארניפאל", אבל עצם שימושו כדיין דק"ק טארניפאל מפורש כבר בשנת תקצ"ו.

וגם לענין מה שכתב כת"ר שאין הדבר נוגע כל כך לגוף הענין ודאי שאין כאן המקום להאריך בכל פרטי זמן קבלתו לדיינות, אולם מאחר שהנקודה גופא הובאה במאמר כסמך לתיארוך תשובת או"ח סימן קל"ו, הרי שבירור המקורות המוקדמים נוגע לעצם הסמך שעליו נסמך התיארוך.

שמחתי מאד בחילופי הדברים, ובוודאי כל בירור נוסף בענינים אלו מוסיף אור בהעמדת תולדות רבינו על מכונם.

בכבוד רב ובברכת התורה, הק' מרדכי דייטש

תשובת הכותב:

הנה הוספתם כעת לציין ל'שו"ת יד אלעזר', ומשם אכן משמע שכבר נתקבל הגאון רבי יוסף יואל דייטש זצ"ל בעל 'שו"ת יד יוסף' כדיין דק"ק טארניפאל בתחילת שנת תקצ"ו.

ועדיין טעון בירור כיון שלא מוזכר בתואר זה ב'שו"ת חתם סופר' עד שנת תקצ"ח, ורק מאז ואילך חזר ונשנה תמיד כדיין דק"ק טארניפאל. אפשר שלא היה נודע עדיין למרן עד שנת תקצ"ח שכבר נתקבל לדיין בטארניפאל, או אפשר שהיד אלעזר זצ"ל לא היה דייקן גדול בענין זה כמו רבו מרן רשכבה"ג זי"ע, שנקט בזה משנה זהירות.

הבקי בשותא דמרן החת"ס יודע כמה היה נזהר בתוארים אלו, ובמקום שהשיב לת"ח שלא נתקבל כרב או דיין רשמי מדייק בלישנא וכותב לו "יושב בשבת תחכמוני" או "עומד לנס עמו" וכיוצ"ב. ומהאי טעמא כנראה מדייק לתארהו כמה פעמים בין השנים תקצ"ב-תקצ"ד "בשבת תחכמוני בק"ק טארנאפאל" (אה"ע ח"א סימן ב, ח"ב סימנים פא, פח, ח"ו סימן פא, קובץ תשובות סימן פ), תואר שרגיל לכתוב לתלמידי חכמים מופלגים שלא נתקבלו לישב על כסא הרבנות או דיינות. ראה 'סופרי המלך' (עמ' תסח): דומני כלל בכל שו"ת של מרן זי"ע שאינו כותב תואר "יושב בשבת תחכמוני" למי שהיה אב"ד. ויש להוסיף כי היא הדין לדיין דמתא כנ"ל.

וגם התואר "מורה" שמתארהו ב'שו"ת חתם סופר' (אה"ע ח"א סימן טז) הוא שלא כדרכו בקודש על דיין דמתא. וכאמור, מרן הי' דייקן גדול בכל דבר וגם התוארים צריכים לימוד, וכמעט ולא נמצא אצלו התואר "מורה", וזה מור"ה לכאורה שעדיין לא נודע למרן שנתקבל לדיין דמתא, ולכך נזהר מלקראו ולתארהו דיין ק"ק טארניפאל, אף שבודאי הי' דיין מצויין ות"ח מופלג. ועיין 'שו"ת חתם סופר' (חושן משפט סימן קסג) וזל"ק: "זה אני אומר דבר פשוט הוא אצלי, דלענין לדון בין איש לחבירו ולהורות באיסור והיתר לא תלי' כלל בקבלת שום קהלה, כיון שנתנו רבנים מהודם עליו והוא ראוי לכך הרי הוא לכל דבריו כאחד הרבנים", עיין שם.

אציין בענין זה שתי דוגמאות. ב'שו"ת חתם סופר' (יורה דעה סימן קנח) בתשובה מיום ז"ך תשרי תקצ"ה להגאון בעל 'קיצור שו"ע' זצ"ל, כותב: "לידידי הרב המופלג בתורה הדיין המצויין כבוד מהו' שלמה גנץ פריד נ"י יושב בשבת תחכמוני עדני העצני בק"ק אונגאוואהר יע"א". ואכן באותו זמן עדיין לא נתקבל כדיין דמתא עד שנת תר"י. וכן שם (סימן רצב) בתשובה לגדול תלמידיו הגאון מהר"ם שיק זצ"ל (חסר תאריך) כותב: "לידידי תלמידי הרב המופלג חו"ש כש"ת מו"ה משה ברעזעווע נ"י בשבת תחכמוני בק"ק האליטש יע"א". וזה הי' בזמן שישב על התורה בק"ק האליטש כעשר שנה על שלחן חמיו, קודם שנתקבל לאב"ד יערגן בשנת תקצ"ח. וכהנה רבות.

ועוד דברים בגו, כידוע העיר טארניפאל היה בירת המשכילים, ובימים ההם בשנת תקפ"ח עזב הגאון רבי יהושע העשיל זצ"ל בעל 'ספר יהושע' את העיר מחמת הרדיפות והתדרדרות מצב הקהלה, ותלמידי הגאון רבי יוסף יואל דייטש זצ"ל עמד בראש המערכה נגד מחבלי כרם ישראל, כמו שציין מע"כ בדבריו. ואפשר כל עוד שלא נתקבל כדיין באופן רשמי לא רצה מרן לתארו כך כדי שלא להבעיר יותר אש המחלוקת ודברי ריבות בעיר.

דוגמא לדבר, ב'שו"ת חתם סופר' (אורח חיים סימן ג, כ' אדר תקצ"ו) כותב: "ידיד נפשי הרב הגאון המופלג סיני ועוקר הרים כקש"ת מו"ה שאול לאנדוי נ"י בשבת תחכמוני דק"ק קראקע יע"א". ובשנה שלאחריה השיב לו תשובה (שם סימן קב, זאת חנוכת המזבח תקצ"ז) בזה"ל: "לידידי הרב הגאון המופלג ומפורסם כמהו' שאול לאנדא נ"י אבדק"ק קראקא יע"א". וראה עוד בשתי תשובות שם (אבן העזר ח"ב סימנים כא-כב, תקצ"ד) שלא מתארו לא כך ולא כך, ובתחילת דבה"ק (סימן כא) כותב: "יקרת קדשו הגיעני בזמנו ולא היה ראוי להשיב... אחריות דאחריני ובאתרא דרב אב"ד קבוע במקומו לא קבלינא עלי". ועוד כותב לו שם (סימן כב): "איברא בנידון שלפנינו כבר כתבתי לפרמכ"ת נ"י כפי שנכתב לי מחבורת תלמידי חכמים משם וגם עתה מהגאב"ד בעצמו שהגט ניתן עפ"י הרב הגאב"ד נ"י", ובסוף התשובה כתב לו תוכחת מוסר וזל"ק: "ברם נאמן עלי הדיין הרב הגאב"ד ומי יהרהר ח"ו... ולהיות כי פרמכ"ת מפורסם לת"ח צדיק וחסיד ולא חשיד ח"ו שיאהב הניצוח בתורת ה' והשלום טוב מן הכל, והשם גבולו שלום חלב חטים ואורך ימים ישביעהו ובישועתו יראהו...".

והנה "הרב הגאב"ד" דק"ק קראקא שמזכיר מרן כוונתו על הג"ר דוב בעריש מייזליש זצ"ל [שימש אח"כ כאב"ד ווארשא], ובאותם הימים היו דברי ריבות בשער העיר ונתחלקה הקהלה ושימשו שני רבנים ושני בתי דינים בזמן אחד בקראקא. ומתשובת מרן יוצא כי במשך שנות תקצ"ו-תקצ"ז נתקבל הג"ר שאול לאנדא זצ"ל לאב"ד. ובאמת פלא הדבר, כי אכן נתקבל שם בעיקר בק"ק החסידים, ואף שהיה גאון גדול וצדיק נשגב חסידא ופרישא ופועל ישועות, ועל מצבתו נחרת "כבוד אדומ"ר הרב המה"ג הגאון אמיתי צדיק יסוד עולם אור ישראל וקדושו פה"ח עה"י", אך לא מוזכר שם ששימש כאב"ד. ועיין ב'דרשות כתב סופר' (עמ' רד) כתב: "אבד חסיד מן הארץ הגאון החסיד מו"ה שאול לאנדא זצ"ל שהי' חד מגדולי תושבי קראקא, הי' תלמיד חכם מופלג בחסידות לא אכל דבר מן החי ולא ישן על המטה כמה שנים". ולא הזכיר ששימש שם כאב"ד. ואין המקום להאריך בענין זה כמובן.

ועכ"פ לענייננו לא ירדנו לברר מתי באמת נתקבל הגרי"י דייטש זצ"ל כדיין דמתא בטארניפאל, אלא מתי נודע הדבר למרן והתחיל לתארו כך. ולענין עסקנו בבירור כוונת מרן ב'שו"ת חתם סופר' (אורח חיים סימן קלו) בכתבו: "כי גרשוני נשים צדקניות המכבדים ליו"ט של פסח", הי' מספיק רק לברר שנכתב אחר שנת תקצ"ו, וד"ב.

הכו"ח בברכת כוח"ט וכל חותמי ברכות