מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ

מִכֹּל | הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ: (ז,א-ג).

ויש לשאול, כיצד זה ניתנו לבהמות כינויים קדושים כאלו כמו איש ואשתו. שהרי כינויה של האשה ניתן לה על שם האיש, ככתוב לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת. ועוד שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: (סוטה יז.) אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם.

ונראה לומר שיש לדרוש לשבח ויש לדרוש שלא לשבח.

שלא לשבח יש לדרוש, על דרך מה שדרשו באשה סוטה. היא עשתה מעשה בהמה לכן קרבנה קרבן בהמה, ומביאה מנחתה מן השעורים ולא מן החטים. (סוטה, טו עמ'ב').

כמו כן בענינינו, השחית כל בשר דרכו על הארץ והבריות התנהגו כבהמות, על כן יקראו לבהמות בשם הבריות, איש ואשתו, ויהיה זה כתוכחה מן השמים לדור המבול.

ויש לדרוש לְשֶׁבַח, על ידי קרי וכתיב של המילה הִוא. וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.

וְיִקָּרְאוּ אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, שאע"פ שהם עכשיו שְׁנַיִם, עתידים הם לְהִקָּרֵא אֶחָד, בתיבה לשונית אחת. וזה רמזתם התיבה האחת היא תיבת נח, הנקראת בשם הִוא, שנכנסו בה כל הבריות. כמשל ונמשל.

המשל הוא התיבה עצמה שבנה נח. והנמשל הוא שהתורה הכניסה כביכול גם את הבהמות וגם את העופות לתיבה לשונית אחת: הִוא. הנכתבת הוּא ונקראת הִיא. שבתיבה זו, הוא זה היא והיא זה הוא. כאיש ואשתו שהיא אליו תשוקתה, וְהוּא יִמְשָׁל-בָּהּ. ולכן פִּרְסְמַתָּם התורה לכל הבהמות והעופות בתיבה הִוא. ותיקונם הוא להיות אחד, כאיש וכאשה. שיתנהגו זה עם זה באחוה, כבאחרית הימים שנאמר בהם וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ וגו'. (ישעיהו, יא,ו').