שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אלקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (ט,ו')

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אלקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (ט,ו')

בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. פירש"י בָּאָדָם על פי עדים. ועל דרך הצח, תרמוז המלה בָּאָדָם על שני עדים. שהם שני בני אדם. ב' אָדָם.

ועוד תרמוז המלה בָּאָדָם על כך שאין בית דין שקול. שאם תצרף שְׁנֵי בי"ד של כ"ג הרי בי"ד של מ"ו, ואין בי"ד שקול, ובתוספת של דַיָּן אחד הוי בי"ד של מ"ז, גימטרי'ה בָּאָדָ"ם.

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. (ט,ו')

יש לשאול, מדוע יכתוב הפסוק דבר שאינו כפשוטו. והרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו.

ולעומקו של מקרא, ירמוז הפסוק לכלל של מידה כנגד מידה. וכפי שאמרו במסכת סנהדרין (לז:) דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו וכו'