וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם (ט,כ') ויחל לשון חולין, לשון התחלה, ולשון לָחול. כמו ברכות יחולו על ראשו. ורצה לומר בזה שהתחיל עניני החולין בעולם, וְהֶחֱלָה הַחוֹל על הקדש.
וממנו למדו דור הפלגה שנאמר (יא,ו') וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת. וההבדל בין דור הפלגה לנח שנח היה הראשון להתחיל חולין כיחיד. ודור הפלגה היו הראשונים להתחיל חולין ברבים.
וכי תימא והרי היו דורות קודמים לנח שנאמר בהם (בראשית ד, כו') וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָ''ה, ופירש רש''י אז הוחל. לשון חולין, לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה, לעשותן אלילים ולקרותן אלהות:
יש לומר ההבדל שהדורות שנאמר בהם אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָ''ה, גם הם היו יחידים, אלא שנודעו ברשעותם. אבל נח היה כביכול איש סודו של הקב"ה. והיה הוא הנקרא איש צדיק תמים מתעסק בחולין. לכן נחשב לו שהיה הראשון שהחל להחיל חולין בעולם. ולעומתו אברהם שהיה הראשון לקדש שם שמים לעין כל.