וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן. (יא,לב)
פירש רש"י בְּחָרָן הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם חרון אף של מקום.
ובמסורה לאחת השיטות, נכתבת הנון כך: כשרגל הנון לא באמצע ראשה אלא כאילו התרחקה שמאלה והראש נוטה ימינה. ועל דרך הצח: הגבורה והדינים המרומזים בשמאל התרחקו, וראש הנון נוטה ימינה לכיוון קו החסד, ומרמז על אברהם עמוד החסד הממשיך לָעוֹלָם חסדיו של מקום. וגם לסוברים הפוכה ממש כזה: יש לומר על דרך הצח, שהתהפך החרון אף להיות רחמים, כהתגלות אברהם שהוא גימטריה ''רחם'', ועל ידו נפלה מידת הכעס, לא תוסיף קום, להוסי רחמים בעולם בזכות אברהם על עמו ישראל.
ועוד יש לומר כי ה"נון" הפוכה כנונים ההפוכים משני עברי פרשיית "ויהי בנסוע הארון" המפסיקים בין פורענות לפורענות [מסכת שבת קט"ז:], כן כאן הנון הפוכה לומר לך שעד כאן חרון אף של מקום.
ובמדרש רבה (פרשה לח), מובא, אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא, כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, ועוד שָׁם שעשה תרח תשובה שנא' לאברהם וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם.
ועוד ירמוז לכך שעשה תרח תשובה, כמובא במדרש רבה (פרשה לח), שנא' לאברהם וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם. ובזה סר חרון אף של מקום.