וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ (ט,טז')

וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ (ט,טז')

כאן רמז הכתוב על מלכויות, זכרונות ושופרות.

לִזְכֹּר היינו זכרונות.

קֶשֶׁת היינו שופרות. והוא ר"ת קול של תרועה. והקשת כפופה כשופר להיות כל השומע אותו נשבר לבו בקרבו, כך בראותו את הקשת ישבר לבו בקרבו מעצמת גילוי השכינה.

ומה שאמר בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה אלו מלכויות.

ועוד על דרך הרמז, קש"ת, בראשי תיבות קשר של תפילין, קבלתה של תורה, קידוש של שבת. שבזכות כל אלו מתקיים העולם. כפי שבאה הקשת להודיע לעולם.