הרב נפתלי דודזון
א]. אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ, וְרָצִיתָ בָּנוּ. בסידור 'שיח יצחק' להגאון רבי יצחק מלצן זצ"ל, ביאר, שיש כאן ג' לשונות: בחירה, אהבה, רצון.
"גדר הבחירה: באשר ימצא בו [=בנבחר] איזה ענין לטוב נגד האחרים אשר נבחר מהם, או שיש לו תקוה אשר הנבחר יהיה לאיש חיל לימים יבואו.
גדר אהבה: הוא אם אחד ימצא איש כלבבו אשר ע"י פעולותיו יקנה אהבה, על כן יש גבול לאהבה על פי מעשיו, גם יש טעם לאהבה.
לא כן גדר רצון: כי אין גבול לרצון, ואין טעם לחפץ, ועל כן אמר החכם (עי' עקידת יצחק שער סז): החושק אין לו עינים, כנגד מה שאמר (קהלת ב,יד) 'החכם עיניו בראשו'.
ב]. ונבאר בס"ד: (א). 'בחירה' - כשמדובר בבני אדם, בעצם הבוחר אוהב רק את עצמו, אלא שהנבחר הוא בן חיל שיסייע לו בעסקיו. וא"כ הבוחר מתכוין לתועלת עצמו.
(ב). 'אהבה' - האוהב מתכוין לתועלת האהוב, ואם צריך - הוא יוותר משלו עבור אהובו. ולכן הוא נותן לו מתנות - למרות שהוא עצמו מפסיד את המתנה.
ואמנם למרות שמחמת האהבה - הוא נותן לו מתנות חינם ומרחם עליו יותר מהראוי עפ"י דין, מ"מ את עצם האהבה - הנאהב קנה בזכות ולא בחסד. והיינו שבתחילה הנאהב התמסר עבור האוהב, עד שמחמת כן נעשה לו לאוהב.
(ג). רצון - הוא ג"כ אהבה, אלא שהוא אהבה יותר חזקה, שהוא אהבה ללא טעם, והיינו גם אם הנאהב אינו ראוי לאהבה, ויתירה מכך: גם כשיש שיש טעם להיפוך - לשנאו, כגון שהאהוב חטא ופשע כלפי האוהב, מכל מקום האוהב ממשיך לאהוב אותו ללא טעם.
ג]. וממשיך ה'שיח יצחק': "על כן נספר שבחי הבורא יתברך אשר בשלשה אלה התנהג עמנו: [אתה בחרתנו]: כי בתחילה בהיותינו במצרים בחר אותנו... וכאשר השיב למשה רבינו ע"ה 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה (שמות ג,יב).
[אהבת אותנו]: אח"כ בעת נטהרנו מטומאת מצרים בדם פסח ובדם מילה, אהבת אותנו עדי באנו למעמד הר סיני, ונתן לנו את תורתו, חמדה גנוזה אשר מלאכי השרת השתוקקו אליה, ובקשו אשר תנה הודך על השמים, ומה אנוש כי תזכרנו, אך מרוב אהבתו אלינו נתנה לנו ואז באנו לשלימות האהבה...
ורצית בנו - ענין הרצון מצאנו כמה פעמים אחר הכעס, כמו שאמר יעקב לעשו 'כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני' (בראשית לג,י), 'ונרצה לו לכפר עליו' (ויקרא א,ד), 'כי נראה עונה' (ישעיהו מ,ב), וכן הכונה כאן, כי גם אחר שעשו העגל - נתרצה להם הקב"ה ביוהכ"פ והשרה שכינתו בתוכם.
והנה באו הג' לשונות נגד השלש רגלים כסדרם: כי אתה בחרתנו - הוא בעת יציאת מצרים כנ"ל. 'אהבת אותנו' - הוא מעמד הר סיני כנ"ל שהוא בחג השבועות. 'ורצית בנו' - הוא כפרת עון העגל והשראת השכינה, ואז בא חג הסוכות, ועל כן נאמרה בו שמחה יתירה יותר מכל המועדים". עכ"ל.
ד]. ונבאר בס"ד: (א). פסח - בגדר בחירה, שבחר בנו לעבודתו ולהרבות כבודו. וכנ"ל.
(ב). שבועות - בגדר אהבה - כי הקב"ה נתן לנו את תורתו חמדה גנוזה שהיה משתעשע בה, והיינו שכביכול הקב"ה הוצרך לעשות 'ויתור' משלו - עבורנו. וכדמשמע בברכות (ה,א): שבנתינת התורה יש חידוש - שאין הקב"ה כמו כל מוכר ש'מוכר עצב ולוקח שמח'. ומשמע, שהיה כאן כביכול ויתור מצד הקב"ה, אלא שאעפי"כ הוא שמח, שהרי אם לא היה כאן שום ויתור, משום ש'מלא כל הארץ כבודו', ומבחינתו התורה נשארה אצלו - הרי אין כאן כלל גדר של 'מוכר' שנפרד מהחפץ.
וכן משמע בשמות רבה (לג,א): שחז"ל ממשילים את מתן תורה למלך שהיה לו בת יחידה, ונתנה לאחד מהמלכים, "אמר לו: לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי...".
ומשמע, שיש כאן בחינה שהקב"ה ויתר במידה מסויימת על הקשר הגדול שהיה לו קודם לכן עם בתו, ורק מבקש שישאר לו קשר מועט עמה. והדברים נשגבים וצריכים ביאור.
והנה כאמור 'מתן תורה' נמשל ל'מוכר', ולא ל'נותן מתנה'. וי"ל, שהתשלום מצידנו היה שקיבלנו עלינו עבודתו ב'נעשה ונשמע'. ועדיין זה נקרא 'אהבה' - כי אין השוואה בין מה שאנחנו שילמנו, לבין מה שהקב"ה נתן לנו. וממילא המכירה עבדה בשתי שלבים: א. תמורת ה'נעשה ונשמע' קנינו את עצם האהבה. ב. ולאחר שהיתה אהבה - הוא נתן לנו את תורתו, שהיא מתנה גדולה שלא היינו ראויים אליה מצד הדין.
(ג). סוכות - בגדר רצון, שזה אהבה יותר גדולה, שהרי זה היה חזרת ענני כבוד לאחר חטא העגל, שאז הפסידו הכתרים דנעשה ונשמע, והיינו שעם ישראל משכו לעצמם בחזרה את התשלום ששילמו עבור התורה. ואעפ"י שאח"כ חזרו בתשובה - זה לא יכול להעלים את מעשה הבגידה, וכמש"כ המסילת ישרים (פ"ד) "...כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי איך יתקן האדם את אשר עיוות? הרי שרצח את חברו, היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות? אמנם, מדת הרחמים היא הנותנת שהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור..."
והיינו, שגם אחרי התשובה - מה שהקב"ה שוב מקרב אותנו באהבה, זה מוכרח לבא רק מצד ה'אהבה שאינה תלויה בדבר', ואז 'על כל פשעים תכסה אהבה', ולכן האהבה של סוכות היא הכי גדולה.