הגאון רבי אברהם יצחק ברזל זצ"ל
הנה בגמ' מו ע"ב מבואר דיום השמיני חלוק משאר ימי הסוכות לענין ברכה, ורש"י ד"ה ושמיני לברכה, פי' שאומר בתפילה וברכת המזון וקידוש את יום השמיני חג עצרת הזה. וכן בדף מ"ז ע"ב ברכת המזון ותפילה כ' רש"י דעד השתא אמרינן את יום חג הסוכות הזה וכאן את יום שמיני חג עצרת הזה.
והנה בשו"ע סי' תרס"ח סעיף א' כתב, ליל שמיני אומר בתפילה ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה. אבל המהרש"ל והט"ז כתבו דיש לומר שמיני עצרת חג הזה, והטעם לפי המהרש"ל דלא להפסיק בין שמיני לעצרת, כמו שבתורה הם סמוכים, אולם הט"ז כתב מטעם אחר, דבאמת אנו רואים שיום שמיני עצרת מחד גיסא הרי הוא כהמשך לחג הסוכות שהרי הוא נקרא יום השמיני דהיינו יום שמיני מיום הראשון של חג הסוכות, וכן איתא במשנה (דף מח.) מפני כבוד יו"ט "האחרון" של חג, וכן איתא לגבי שמחה לרבות לילי יו"ט ה"אחרון" של חג, וזה הפירוש עצרת, דאומר הקב"ה קשה עלי פרידתכם ותעצרו עמי עוד יום הרי שזה שייך לחג הסוכות, ובביכורי יעקב הוכיח גם מהגמ' בר"ה דף ד' ע"ב דמק' ולהקיש לחג הסוכות מה להלן שמונה אף כאן שמונה, משמע שיום השמיני הוא מחג הסוכות שנקרא שמונה ימים, וכן בבל תאחר אינו עובר מצד חג הסוכות עד שיעבור גם שמיני עצרת, וכן בפסחים דף ע' ע"ב וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה, ומק' הגמ' שבעה הא שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת, הרי מבואר דשבעת ימים דכתיב גבי חג כולל שמונה ימים דשמיני עצרת בכלל, וע"ע בברכי יוסף שם שדן להלכה אם טעה בתפילה ביום השמיני ואמר חג הסוכות במקום שמיני עצרת, ועיי"ש, ומשו"ה סובר הט"ז דכיון דיום שמיני עצרת נגרר ונכלל בחג הסוכות יש לנו לומר יום שמיני העצרת חג הזה, דביאורו שהעצרת היא יום השמיני לסוכות שזה החג הזה, ובזה אנו מרמזים דעיקר החג הוא שמיני לסוכות, משא"כ אם נאמר יום שמיני חג העצרת הזה הרי אנו מפרידים בין יום השמיני ובין עצרת והוי כאומרים שהחג הוא חג העצרת ולא חג של יום השמיני, ועיי"ש.
וצ"ל לפי דרך הט"ז דאף דאמרינן בגמ' דשמיני עצרת חלוק בפז"ר קש"ב, כל זה רק לומר שיש ליום שמיני דינים מיוחדים לגבי פייס, ולינה, ושלא יושבים בסוכה וכו', ולכן יש להזכיר גם שם עצרת, ויש בו גם זמן, אבל בעיקר שם הרגל הוא יום עצרת דשמיני של סוכות.
אמנם לשיטת השו"ע הנוסח הוא את יום שמיני חג העצרת הזה, ובביאור הגר"א כתב שכ"כ רש"י בגמ' וכנ"ל, וכן בכל הספרים, ויתכן לבאר בב' אופנים, או שסוברים דבאמת שמיני עצרת הוא רגל אחר והוי כחג בפ"ע וכל מה שנקרא שמיני רק לגבי חגיגה שחוגג והולך כל השמונה ימים אבל בעצם יש לו שם רגל בפני עצמו, וזה מה דחלוק בפז"ר קש"ב, ולכן יש לומר חג העצרת הזה, או דבאמת תרתי איתנהו ביה, יש ברגל הזה גם משום המשך לחג הסוכות וכמש"כ הט"ז, וכן דיש בו שם יו"ט בפני עצמו, ולא רק דינים חלוקים אלא שם יו"ט, ולכן יש לומר יום השמיני כמו שכתוב בתורה שבאמת שם חג הוא יום השמיני דחג הסוכות, וכן חג העצרת שהוא חג בפ"ע.
ויתכן שזה הביאור במה דנחלקו בגמ' אם יש לומר זמן בשמיני עצרת. דהא כו"ע מודו דשמ"ע חלוק מסוכות בפז"ר קש"ב, ובכ"ז סובר המ"ד דאין אומרים זמן, משום דס"ל דמה שיש בו דינים חלוקים לא מחייב לומר שהחיינו כיון דעיקר הזמן של הרגל הוא המשך לחג הסוכות, ואידך ס"ל דהוי זמן אחר וכל הרגל הוא רגל חדש, והנה יש דיוק ברש"י, דבדף מ"ו ע"ב כתב ושמיני לברכה שאומר בתפילה ובבהמ"ז וקידוש את יום ה"שמיני" חג עצרת הזה, ובדף מ"ז בד"ה ברוכי לא מברכינן כתב, לברכה את יום "שמיני" חג עצרת הזה, וצל"ד מדוע לעיל כתב "השמיני" וכאן כ' יום "שמיני".
ונראה החילוק אם לומר יום השמיני או יום שמיני דתלוי בזה אם שם החג הוא שמיני של סוכות אז יש לומר השמיני בהא הידיעה לומר שזה שם החג "יום השמיני" וכנ"ל דתרוייהו אית ביה, אבל אם החג הוא רק עצרת וזה שם החג אלא דלגבי חגיגה קרב גם ביום השמיני וכמש"כ בתורה ביום השמיני אבל אי"ז עיקר שם החג ע"כ יש לומר יום שמיני חג העצרת כלומר שזה יום שמיני אבל החג הוא העצרת הזה.
והשתא דברי רש"י מבוארים כמין חומר בע"ה, דלעיל מפרש רש"י למ"ד שביעי לסוכה ושמיני לברכה, דהוא גם יושב בסוכה ומברך לישב בסוכה, וכן מברך את יום השמיני חג העצרת הזה, וע"כ דלהך מ"ד ס"ל דעצם הדבר דמברך תרוייהו אין כאן תרתי דסתרי, דבאמת זהו המיוחד בחג של שמיני עצרת דיש לו שם של יום השמיני דסוכות וכן חג עצרת, ולו יצוייר דהיה חייב בסוכה מהתורה היה מברך גם על הסוכה וגם על העצרת אלא דמהתורה אינו יושב בסוכה, אבל במקום שתיקנו חכמים דישב בסוכה יש לו לברך על הסוכה ואין סתירה ממה שאומר גם לישב בסוכה וכן חג העצרת, דבמהות החג תרתי איתנהו ביה, ע"כ הנוסח הוא יום "השמיני" חג העצרת לומר דשם החג הוא יום השמיני וכנ"ל דלשיטה זו יש לומר יום השמיני, ולכן כתב רש"י דיאמר השמיני, אבל בדף מז. מפרש רש"י מדוע ברוכי לא מברכינן, דשמיני הוא "ואין שם סוכות עליו" הרי רש"י מבאר בפירוש שזה גופא הטעם דלר"י אין מברך לישב בסוכה כי יום שמיני אין שם סוכות עליו אלא רק חג העצרת (וא"כ בודאי דאם יברך לישב בסוכה יהיה תרתי דסתרי). א"כ לדבריו בודאי דנוסח הברכה היא יום "שמיני" חג העצרת ולא יום "השמיני" כי יום השמיני אינו שם החג, (ורק שבמציאות הוא יום שמיני כמוש"כ בתורה וביום השמיני), אלא חג העצרת הוא שם החג, שזה לגמרי רגל בפני עצמו, משו"ה מפרש רש"י כאן שאומר יום שמיני, וכשנ"ת דלשיטה זו שעצרת בלבד הוא שם החג אין לומר השמיני, וכשנ"ת.
ולדינא איתא בשו"ע לומר "יום שמיני חג העצרת הזה", וכ"כ הרבה מהפוסקים, והביכורי יעקב כ' בשם הרוו"ה לומר השמיני, בה"א, אבל במ"ב לא הביאו, [והביא בשם הפמ"ג לומר שמיני חג עצרת ולא העצרת] ואם כנים אנחנו בביאור דברי רש"י הרי מתבאר להלכה דקיי"ל דמיתב יתבינן ולא מברכין לישב בסוכה, דעיקר שם החג הוא עצרת, ולפי"ז יש לומר שמיני ולא השמיני, וכמשנ"ת.