"כהושעת חיל זריזים משרתים במנוחה. קרבן שבת כפול עולה ומנחה. כן הושע נא", והיינו דהיו בו מוסף שתי כבשים ומנחה שני הלחם שהם כפולים והיינו דבשבת יש ענין מיוחד דכפולים כל מעשיה.
והוא ע"פ מה מנמצא במדרשים רבים ילקו"ש פר' בשלח רמז רסא ראו כי ה' נתן לכם (את) השבת [ט"ז, כ"ט] ראו מרגליתא דיהבית לכון לחם יומים, כל עסקה של שבת כפול, עומר כפול שני העומר לאחד, קרבנם כפול וביום השבת שני כבשים, ענשה כפול מחלליה מות יומת, שכרה כפול וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד, אזהרתה כפול זכור ושמור, מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת. והובא בב"י או"ח ר"ס רסג לענין להדליק ב' נרות שבת ומ"ש ויש שמכוונים לעשות שתי פתילות וכו'. כן כתב הכל בו בסימן כ"ד (יז ריש ע"א) בתנחומא מצאתי כל מילי דשבת [כפול] שני כבשים, מזמור שיר ליום השבת, לחם משנה, זכור ושמור, ונראה שהמנהג על זה להדליק שני נרות עכ"ל: וע"ע עוד בברכת כהן על פר' פנחס סי' צה דהוסיף בזה דיסוד מוסף דשבת אינו עוד קרבן חדש דמוסף כמו כל המסופים אלא הכפלת התמיד וכנראה בלשון הפסוק וביאר עפ"ז ליישב כמה קושיות עיי"ש וגם כתוב בתורה שני עשרונים למנחה ולא כמו כל הקרבונות דעשרון לכבש ועפ"ז הכפלות דמנחה שהוזכר בהושענות אינו לחם הפנים אלא מנחת נסכים שהובא עם הקרבן.
וחשבתי ליישב עפ"ז דכל עניני שבת כפולים דברים מחודשים שמצאנו בראבי"ה ח"א שבת סימן קצט על מה דמדליקים ב נרות בשבת דאין להוסיף עליהם ותו יש לומר חד כנגד זכור וחד כנגד שמור, כדאמרינן בפרק במה מדליקין חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני דאסא וכו' ותיסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור. ולולי שמצאו בה חכמים טעם אחר בשתי ככרות בשבת בפסוק, משום דכתיב לחם משנה הוו מפרשי לה נמי מהאי טעמא. ולפי זה אין להוסיף נר שלישי, ואם צריך לו ירחיקנו להכירא, כמו נר חנוכה.
וצ"ב דהא הראביה הוא מקור הדין דמותר להוסיף על המנין המכוון, הרא"ש ר"ה פ"ד סימן ג וכ"כ המרדכי ר"ה רמז תשכ והובא בפוסקים וז"ל הראבי"ה ח"ב ר"ה סימן תקלו ואל תתמה האיך יתכן להוסיף כיון שהם כנגד עשרה הלולים או עשרה מאמרות, דהא שבעה שקוראים בתורה בשבת וששה ביום הכיפורים וחמשה ביום טוב, שבעה כנגד שבעה רואי פני המלך ששה כנגד העומדים אצל עזרא וחמשה כנגד רואי פני המלך, כדאיתא במסכת מגילה, ואפילו הכי תניא התם אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם. ואף על גב דהכא לא תני נמי ואין מוסיפין גמרינן לה מהתם דמוסיפין, וכן שמעתי שוב מרבי אפרים ברבי יצחק נ"ע שאין לחוש במה שמוסיפין עליהם: והרמ"א בסי רס"ג הוציא מזה דמותר להוסיף על נרות שבת וא"כ האיך דווקא הראבי"ה עצמו כתב דאין להוסיף על נרות שבת. וגם גוף דבריו צ"ב שכתב ולולי שמצאו בה חכמים טעם אחר בשתי ככרות בשבת בפסוק, משום דכתיב לחם משנה הוו מפרשי לה נמי מהאי טעמא. מנין לו זה ובגמ' להדיא דכנגד לחם משנה.
ונראה כוונתו ע"פ הבגדי ישע לשל"ה על המרדכי שם באות ב בתי' שני דיל"ח בין מקום שמהות תקנת חז"ל להרבות והכמות כמה יחסו לענין סגולי שבזה אפשר להוסיף על מנין המכוון לבין דבר דמהות התקנה הוא ענין המספר דבזה אין להוסיף ולפ"ז כתב כאן לענין נרות שבת דאין להוסיף דאין ענין התקנת להרבות בנרות ותקנת שני נרות מסגולת המספר דאין בזה כל המוסיף גורע אלא יש ענין מיוחד בכפילות וכן מטרת התקנה הוא ההכפלה
וגם יסוד לחם משנה תקנת חז"ל הוא כפלות והביאו מפסוק לחם משנה כי זה מענין לחם אבל זה אותו יסוד דענין הכפילות הכללי דשבת דזכור ושמור ושאר הכפלויות וב' נרות שבת ולחם משנה הוא אותו ענין ואם לא היה פסוק מיוחד של לחם משנה היו מסמיכים אותו על זכור ושמור וענין זה דיסוד שבת הוא כפול כל מעשיהם כפולים ולכן דווקא שנים ולא פחות ויותר ולכן בזה אין להוסיף על מנין המכוון
עי"ל דלכך זקוקין העושין פירות לשאין עושין, ע"פ מ"ש בחולין צב. שלחו מתם ליבעי רחמים איתכליא על עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא. ופירש"י: עלין שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות, כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים אוכלים.
אגב, ל' הפיוט שהביא מהרש"א: וכמו בכף תומר טעם ולא ריח כן בעם זו בעלי מצוות בלא דת וריח, וכמו בעבות ריח וטעם מר כן בינימו הוגי דת וחיכם מר. אבל במדרש רבה פ' אמור: מה התמרה כו' יש שיש בהם תורה ואין בהם מעש"ט, ומה הדס כו' יש שיש בהם מעש"ט ואין בהם תורה.