זמן חיתום הדין על המים
הרב יהודה שלמה שטראוס
שנינו (ר"ה ט"ז) 'ובחג נידונין על המים', וצריך בירור עד איזה יום הוא הדין, ומתי הוא חיתום הדין, האם בהושענא רבא או בשמיני עצרת. ומצינו בזה לכאו' דברים סותרים.
הטור (ריש סי' תרס"ד) כתב, 'ביום חמישי של חוה"מ שהוא הושענא רבא נוהגין באשכנז שמרבים במזמורים כמו ביו"ט, ואומרים קדושה רבה במוסף, ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכיפורים, לפי שבחג נידונין על המים והכל הולך אחר החיתום וכו", עכ"ל. ובביאור הגר"א (שם סק"א) הביא מקור לזה, ממה שאמרו בפ"ק דר"ה נסכו לפני מים כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, וקיי"ל כת"ק שאין מנסכין אלא כל שבעה ולא בשמע"צ. גם בשבלי הלקט (סי' שע"א) כתב וז"ל, "יום ערבה הוא יום חתימת הדין כיום הכיפורים, כדתנן ובחג נידונין על המים, שבו היו מסיימין ניסוך המים', עכ"ל. [ומה שכתב על ניסוך המים, נראה דכוונתו כדברי הגר"א הנ"ל, שמזה שאז נשלם ניסוך המים מוכח שהוא יום החתימה]. גם בדרשות חתם סופר (סוכות שנת תקפ"ו) הביא ממהריעב"ץ בסידורו, דמשום הכי שמחת יו"ט אחרון מרובה מיו"ט ראשון, משום דביום ראשון עדיין תלויים בדין על גשמי שנה, משא"כ ביו"ט אחרון שכבר יצאנו בדימוס.
ומאידך, הנה ביומא (דף כ"א ע"ב) איתא, 'א"ר יצחק בר אבדימי במוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי צפון וכו' מפני שגשמי שנה מרובין וכו", ופי' רש"י, 'שמאתמול נחתם גזר דינם על גשמי שנה כדתנן בחג נידונין על המים', עכ"ל. ובפשוטו, מאתמול היינו יו"ט האחרון של חג, ומבואר שהחיתום הוא בשמיני עצרת. [גם הרשב"ם (ב"ב קמ"ז ע"א) פירש שסימנין אלו שבמוצאי יו"ט האחרון הם משום שבחג נידונין על המים, ומשמע שחיתום הדין הוא ביו"ט האחרון, כמו שפירש"י, דאל"כ היו צריכין הסימנים להיות כבר בליל יו"ט]. [ושו"ר ברש"ש ביומא שם שעמד בזה, וכתב שרש"י חולק על הטור הנ"ל].
גם במערבית לשמיני עצרת יסד הפייט 'שמיני גזירת דת גשמים אם רב ואם מעט נרשמים ביום השמיני', ומבואר שהחיתום הוא בשמע"צ. וכן כתב הרמ"א בספר תורת העולה (ח"ג פרק ס"א) שבשמע"צ נידונין על המים, (הובא בס' שמח"ת דלהלן).
עוד עוררוני בזה, דהנה הרמ"א (סי' קי"א) כתב דבשבת אין חובה לסמוך גאולה לתפילה אבל ביו"ט צריך לסמוך, ואיתא שם טעם לזה, [והוא מהבאר הגולה, עי' בפמ"ג ובמחצה"ש], דהוא משום שיו"ט יום צרה הוא משום שנידונין בו, והנה הפוסקים לא חילקו בזה בין שמע"צ לשאר ימים טובים, ולא עוד אלא שכל מקור דין זה הוא ממהרי"ל (בהל' ר"ה) ולמד כן מדברי הרא"ש על שמיני עצרת, עיי"ש, ונמצא דמוכח מהבאר הגולה שגם בשמיני עצרת נידונין.
והנה ביותר צ"ע בזה בדברי המטה משה, דבעניני הושע"ר כתב שאז הוא גמר החיתום על המים, ובעניני שמיני עצרת כתב שמה שמתחילין להזכיר אז גשמים הוא משום שאז נידונין על המים, וכן הביא שם מאבן שועיב שבשמע"צ נידונין על המים, וצ"ע בכל זה.
ושו"ר בס' שמחת תורה (סי' א') שעמד בזה [בחלק מהמקורות שהבאנו], ורוצה לבאר על דרך שמבואר בספרים לענין דין האדם, שהפתקים נמסרים לשלוחים בהושענא רבא, ומ"מ אין להם רשות לפעול עד שמע"צ, ואפשר עוד לתקן, ואפשר שכיוצא בזה הוא לענין הדין על המים, [וכמבואר בביאור הגר"א (סי' תרס"ד סק"ב) שדין האדם ודין המים שייכי אהדדי, וז"ל, 'שאז [בהושע"ר] גמר דין של האדם גם כן עם המים שהמים חיים לעולם']. אמנם לשון הפייט 'נרשמים ביום השמיני' משמע שאז היא החתימה עצמה. וצ"ע בזה.
והנה בס' שלמי תודה (סוכות, עמ' תתקפ"א) כתב ליתן טעם להנוהגים שאין אומרים י"ג מידות בהוצאת הס"ת בשמע"צ, דלא כבשאר ימים טובים, שהוא משום שבכל הימים טובים יש דין משא"כ בשמיני עצרת, ולמה שנתבאר יש לדון בזה, אכן י"ל שכיון שעיקר הדין כבר נגמר ונחתם לא חשיב יום דין כ"כ, וכדברי הריעב"ץ הנ"ל.
לרפואת והצלחת הכותב רבי אברהם הלוי בן מרינה ומרת דבורה בת אסתר לאוי"ט