ורצית בנו. בתנחומא: ראשון לחשבון עונות, למה הדבר דומה למדינה שהיתה חייבת כו', וביוה"כ כל ישראל מתענין ומבקשים רחמים אנשים נשים וטף והקב"ה מותר להם את הכל דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', מה ישראל עושין נוטלין לולביהן ביו"ט ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקב"ה והקב"ה מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם הרי ותרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות אבל מעכשיו הוא ראש חשבון, לכך כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עוונות.
ולכאו' מהו מתרצה להם ומוחל להם הלא כבר ויתר להם ביוה"כ. ויל"פ עפמ"ש רבינו יונה בשע"ת ש"א אות מ"ב: ועוד יתפלל בעל התשובה את ה' למחות כעב פשעיו וכענן חטאותיו ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא, כי יתכן להיות העון נסלח ונפדה מן היסורין ומכל גזרה ואין לה' חפץ בו כו' ע"ש (וע"ע ש"ד סוף אות ו'). וזה"ש המדרש שביוה"כ הקב"ה מותר לישראל, אבל ביו"ט א' דסוכות שישראל נוטלין לולביהן ומהללים ומקלסים לפני הקב"ה, הקב"ה מתרצה להם ומוחל להם, היינו שמוסיף גם לרצות ולאהוב.
וידוע מ"ש הגר"א ריש שה"ש דהסוכה שהיא זכר לענני הכבוד היינו זכר למה שבסוכות נתרצה הקב"ה לישראל על חטא העגל אחר שכבר סלח להם ביוה"כ, והחזיר ענני הכבוד. וכן מבארים דזה"ש (אתה בחרתנו זה פסח שהוציאנו ובחר בנו, אהבת אותנו הוא ע"י נתינת התורה בשבועות) ורצית בנו הוא חג הסוכות. וע' באבודרהם: ורצית בנו על שם כי רוצה ה' בעמו וכתיב רצה האלהים את מעשיך. וזה הבת קול שיוצאת במוצאי יוה"כ כמ"ש במ"ב בשם המדרש.
ורוממתנו מכל הלשונות. היינו לה"ק. ויש לבאר ע"פ מ"ש זקני הג"ר דוד שיק זצ"ל בס' פאר דוד דרשה לשבת חנוכה, דע"י שלא שינו את לשונם במצרים, הראו בזה שהם מיוחדים מכל עם ולשון שיש להם לשון מיוחד, כי ע' לשונות הם נגד ע' אומות והם נגד ע' שרי מעלה, ובני ישראל הם תחת הקב"ה, ויש להם לשון הקודש. וזהו אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות שנתת לנו לשה"ק שמראה בזה שאנו מיוחדים מכל עם ולשון ואין הנהגתינו אלא תחת הקב"ה.
בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו. בסוטה מג. איתא אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר מעורכי המלחמה. דלא חשיב חדש אם סתר ובנאו במדה ראשונה. וזהו שאנו מבקשים תחיש בנין ביהמ"ק אפי' אם תבנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו הראשון שכבר היה, וכ"ש שאנו מצפים לבנין בהמ"ק השלישי בתפארתו בב"א.
והשב ישראל לנויהם. יש לומר מל' נוי (בחולם על הנ' וצירי על הי'), וקאי על ירושלים שהיא כלילת יופי יפה נוף משוש כל הארץ. עוד יל"פ דקאי אעלית ישראל לרגל דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים ודרשו רז"ל בסוכה מט: מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולים לרגל. ועי"ל דקאי אחג הסוכות בבהמ"ק שהיו נוטלים כל שבעה ארבעת המינים שהם מינים הדורים ונאים משמחים כל רואיהם.
ולכפר אלה על אלה
במנחות כז. ד' מינין שבלולב, שנים מהן עושין פירות ושנים מהם אין עושין פירות, העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת וכן ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה. ובמהרש"א שם: דהיינו ב' כתות מהן שעושין פירות דהיינו מעשים טובים נדמו לאתרוג ולולב שעושים פירות ושנים מכן שאין עושין פירות ומעשים טובים נדמו להדס ולערבה דאין עושין פירות וצריכין להיות אגודה א' שיגינו צדיקים על רשעים, וכמפורש בפיוט יום א' דסוכות ולכפר אלה על אלה ע"ש. וע' מהרש"א בסוכה לח. עי"ש.
אבל באמת ל' הגמ' דהעושין פירות נמי יהיו זקוקין לשאין עושין, וכן פירש"י: כולן יהו כאחד בהרצאה, שכשהן מתענין אין נענין עד שיהו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים. וע' מגילה כה. האומר יברכוך טובים ה"ז דרך המינות, ופרש"י שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום, וחכמים למדו מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת להיותן באגודה אחת. וז"ל השה"צ סי' תרי"ט: דבא לרמז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל תעניותינו ותפילתינו והיינו כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ורוצים להתאגד ולהתנהג כמעשה הצדיקים.
עי"ל דלכך זקוקין העושין פירות לשאין עושין, ע"פ מ"ש בחולין צב. שלחו מתם ליבעי רחמים איתכליא על עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא. ופירש"י: עלין שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות, כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים אוכלים.
אגב, ל' הפיוט שהביא מהרש"א: וכמו בכף תומר טעם ולא ריח כן בעם זו בעלי מצוות בלא דת וריח, וכמו בעבות ריח וטעם מר כן בינימו הוגי דת וחיכם מר. אבל במדרש רבה פ' אמור: מה התמרה כו' יש שיש בהם תורה ואין בהם מעש"ט, ומה הדס כו' יש שיש בהם מעש