בארחות רבנו כ' מעשה רב ממרן החזו"א זי"ע וז"ל, במוצאי שמח"ת עשו בישיבת פוניבז' עוד פעם הקפות עם תזמורת ורקודים, מרן טייל עם הבחור המשמשו ושמע את קולות השמחה והריקודים עולים מהישיבה, והגיב על זה מרן בלשון זה "למה זה דומה לשור מזיק ובשעה שמזיק והורג ובעליו יודעים מזה יושבים הבעלים בבית ושותים כוס תה". וכ"כ משמיה הגרח"ק זצ"ל "לא הוה ניחא לי' מה שיש עושין הקפות שניות במוצאי ש"ת".
וכן הוי עובדא אצל החזו"א במוצאי שמח"ת בשנות תשי"א רקדו לפני מעריב על דעתו בביתו. ומרן החזו"א נכנס להתפלל מעריב ואז המתפללים הרימו את כיסאו עמו כדי לרקוד איתו, ואז כמו קפץ מכיסאו. והסביר גיסו ר' שמואל גריינמן כי הבין שכיון שהגיע זמן מעריב כבר אינו מתנהג כמו בשמח"ת בריקודים וכדו'!
וצ"ב מה ענין המשל לנמשל ומדוע כ"כ יצא רבנו החזו"א מגדרו ונזעק על הנזק הגדול וכי לא נודע שכ"ה ע"פ האריז"ל ואיזה היזק יש לבחורים לנהוג כן.
וכ' אאמו"ר שליט"א בהל' חג בחג שמח"ת (פי"א הע' 20) דהוא מפני סרך ביטול תורה, דאחר כל ההקפות בזמנן הגיע הזמן לקיים לימוד התוה"ק ע"ש. והביא שם (הע' 19) "דמנהג הקפות שניות נתפשט אצל הספרדים והחסידים, אך אצל גדולי ישראל מרבותינו הגר"א הגרעק"א החת"ס החפץ חיים החזו"א והגרי"ז והקה"י זצוק"ל לא נהגו בזה".
ולבאר הדברים דהנה כידוע אצל רבינו החזו"א אין יום ולילה הפטור מעמל התוה"ק. ואף ביוהכ"פ בהפסקה למד בעיון בסוגיות שעסק בהם בגמ' מנחות וכדו'. ובדינים והנהגות חזו"א כ' "כמה פעמים אמר שיש להזדרז ביותר ללמוד במוצאי ש"ק ובר"ח לסימן טוב" (ע' רמ"א יו"ד קעט ס"ב).
וס"ל דבליל שמח"ת וביום כבר רקדו ללא שיעור עם כל הכוחות שעות ע"ג שעות ובמוצאי שמח"ת הוא כבר הזמן ל"ויחזור לתלמודו" ולא לחפש עוד ביטולה ע"י הקפות שניות בתזמורת. ובפרט שעי"כ עושים כל הריקודים בשמח"ת טפל למוצאי שמח"ת וכל ההתעוררות שהיה בשמח"ת פגה. והרי עד ר"ח חשון לא יחזרו הבחורים לישיבה ותורה בכזו התעוררות מה תהא עליה. והוי הפסד הריגה רוחנית לבחורים, וזהו המשל לשור המזיק והורג והבעה"ב יושב שאנן בביתו, כן הבחורים רוקדים ומזיקים בהפסדן הרוחני ורבני הישיבה אינם אחראים כלל מההפסד הרוחני שלהם.
ועובדא הוי מעשה רב ממרן החפץ חיים זי"ע בס' מאיר עיני ישראל ח"ב עמ' 133 וז"ל: סיפר הבחור נתן ברזר ז"ל שהיה משמשו של מרן החפץ חיים, באחת השנים האחרונות לחיי מרן החפץ חיים במוצאי חג שמחת תורה לאחר שבני הישיבה רקדו ורקדו כשהשמחה והשירה עם הריקודים מרקיעים שחקים, היו כולם כבר סחוטים ותשושים לעייפה. גם מרן הח"ח הישיש והתשוש שנכח בהיכל הישיבה והשתתף עם הבחורים בשמחת התורה עלה על יצועו להתכונן לשינת הלילה, כשמשמשו הנאמן דואג להיטיב את מצעו ומארגנו לשינה, כשלאחר מכן עולה אף הוא למטתו בחדרו של הח"ח, עייף וסחוט לגמרי משמחת היום.
והנה עודנו ער כששמורות עיניו עומדות להעצם שומע הוא לפתע את קולו של הח"ח אומר לעצמו "לא לעולם רוקדים, לא לנצח שרים, צריכים ללמוד, צריכים ללמוד", נתן ברזר שהופתע למשמע דברי רבו, סבר לנפשו שהח"ח מתכוון כנראה לומר זאת בתור דברי מוסר לעצמו ותו לא, אך לתדהמתו שומע הוא רשרושים מכיוון מיטתו של הסבא קדישא שבקושי יכל לעמוד לבדו על רגליו בימים ההם. וכעבור רגע נוסף מבחין הוא שהחפץ חיים מתכונן כבר לרדת מהמטה ומתחיל להתלבש. על אתר הזדרז נתן לקום ממיטתו בהרהרו לעצמו: החפץ חיים ילמד כעת במשך הלילה ואני אישן על מיטתי? וכך ניגש הוא אל החפץ חיים עזר לו להתלבש ומרן החפץ חיים כל אותו לילה ישב ולמד... וגם אני בלית ברירה למדתי כל הלילה... סיים ר' נתן ברזר את סיפורו!
ומה טוב לקבוע במוצאי שמח"ת סדר קבוע ברבים לתלמוד תורה לעורר אהבת התורה בלי מצרים ואשרי מי שמקיים את התורה הזאת במוצאי שמח"ת.
והמשגיח הגה"צ רבי אריה לפקוביץ שליט"א הוסיף וז"ל: "אמר לי מו"ר הג"ר ישראל אליהו וינטרוב זצוק"ל דמי שלא נוהג בכל עניניו כהאריז"ל, אזי הכלל הוא דרק מה שמביא המג"א בשם הכתבים, יש לעשותו. ושאר ההנהגות, הן רק אם יודע סוד הדברים, וכן אם אין בהן ביטול תורה יכול לנהוגן אף שאין יודע סוד הדברים, אבל לנהוג הנהגה שנהגה האריז"ל ביודעו סוד הדברים, ולתפסה בלבד וכמו הנהגת הקפות שניות, אי"ז בא משום ההנהגה אלא זה בא משום זילותא דת"ת ותולים זאת בהנהגת האריז"ל.
וכבודה של תורה בלימודה יותר קשה מכבודה על ידי ריקוד ושירה, אלא שחביבה מצוה בשעתה ביום שמ"ע ושמח"ת דאז הוא הזמן לכבדה דוקא בריקוד ושירה, אבל כשאין זה זמנה על פי השו"ע אלא עפ"י סוד, הרי זו הנהגה ומעלה רק לאלו המבינים בסוד הענינים, ולא כל הרוצה להתעטר בעטרה זו רשאי, וכנ"ל, והדברים פשוטים ויסודיים.
אולם אם ממשיכים את ההקפות מתוך שמ"ע ומאריכים בהן עוד קודם תפלת ערבית, ומבלי תזמורת אלא בשירים וריקודים, מתוך הקושי ליפרד מירח האיתנים ובמיוחד משמחתה של תורה, הרי יש בזה חיבור לחבר את הרוממות של כל האיתנים עם ימות השנה על ידי האסרו חג, לית לן בה".
וכ"כ אאמו"ר שליט"א שם דעכ"פ הרוצה לקיים מנהג קדוש זה ולזכות להארה גדולה כלשון האור החיים הק' יכול לעשותו בקצרה מיד אחר ערבית בהקפות כרבע שעה, ובזה גם נפרדים מהימים הקדושים האלו בשמחה כדכתיב כי בשמחה תצאו ע"ש.