הרב אברהם לוי - ר"כ 'עוד יוסף חי'
תיקנו חז"ל לסיים התורה ביום שמיני עצרת, שהוא סוף כל המועדים בחודש זה, וגם משום שבו יש את כל הברכות אשר בירך משה את ישראל לפני מותו, ומעוררים זכותו עלינו, משום שביום זה נמסרים התקין, וגם משום שביום זה בירך שלמה המלך את עם ישראל, בחנוכת ביהמ"ק [כפי שכתב הגאון המקובל אב"ד ירושלים, רבינו יעקב ישראל אלגאזי בספרו שלמי חגיגה [דף רצ"ג ע"ב סימן י"ז ס"א] וממילא כיון שיש כאן סיום של כל התורה כולה, והו"ל כסיום מסכת של כל עם ישראל, לכן משום זה רבותינו הקדמונים הפליגו מאוד במעלתו ושבחו שיש לשמוח מאוד ביום זה.
ומאוד יש ליזהר בתפילות חג שמיני עצרת-שמחת תורה, לאומרם בכוונה גדולה, שכל תיקון הימים הנוראים נשלם ביום הזה, ולכן ראוי לשמור את כל השעות והרגעים לשמוח בתורה וכ' הגר"ח פלאג'י זיע"א בס' מועד לכל חי שאין בכל הימים יום רצון להשי"ת לשמוע תפילתו בכל מה דבעי כיום הזה. וכמבואר בזוה"ק [פר' צו לא:] שביום זה זוכה לשבת עם מלכו של עולם לבדו, וכל מה שמבקש ושואל ממנו נענה, ולכן מן הראוי לבקש שכל בקשותיו יהיו לכבוד שמים, שיוכל ללמוד וללמד בלא שום טרדות של פרנסה ובריאות. והוא בבחינת קב"ה ישראל ואורייתא חד הוא, והחוט המשולש לא ינתק!
ומעלות רבות נאמרו במי שמתאמץ לשמוח ולרקוד בפני התורה ביום זה, שגורם שמחה גדולה בעולמות העליונים, וגם סגולות נפלאות ונשגבות נאמרו על שמחה זו, ומהן שנמחלים לו כל עוונותיו, ומתקן את נשמתו מכל פגמיה, וגם זוכה שיהיו לו בנים ובני בנים גדולים בתורה וביראה טהורה. ועל כן יש להתאמץ בכל עוז, ולמחול על כבודו, ולרקוד ולמחוא כפיים לפני ספרי התורה. והשמח בשמחת התורה יזכה לבנים תלמידי חכמים, ולא תמוש התורה מפי זרעו על עולם. וכן זוכה שנמחלים לו כל עוונותיו, ומתקן את נשמתו מכל פגמיה. [ומובא בס' שלמי חגיגה דף רצ"ד ע"ב וכ"כ בס' מועד לכל חי (לגר"ח פלאג'י), שזכה לראות לרב גדול בישראל שהיה מרבה בשמחתה של תורה, וכן העידו שראו שיצא ממנו ג' דורות של ת"ח וגדולי תורה ויראה ומרביצי תורה. וידעו כולם שזה משום שהיה שמח מאוד בשמחתה של תורה].
ומקיפים את התיבה שבע פעמים, והם כנגד שבעת הצדיקים, וכנגד שבע ספירות, אברהם אבינו - כנגד החסד, יצחק אביו, כנגד הגבורה, יעקב אבינו כנגד התפארת, משה רבינו כנגד הנצח, אהרן הכהן כנגד ההוד, יוסף הצדיק כנגד היסוד, ודוד המלך כנגד המלכות. ולאחר כל הקפה, אומרים את נוסח התפילה שתיקן רבינו החיד"א, ואין לחוש למערערים, משום שעת זו מסוגלת מאוד לתקן פגמים רבים במצוות לימוד תורה שלא בטהרה.
ומכבוד התורה להעלות לחתן תורה את רב המקום המוכתר בכתר תורה, [ויש לבטל את מנהג המוכרים את העלייה של חתן תורה לכלל הציבור] ויועיל לו מאוד שלא יהיה לו צער גידול בנים, ולבטל מחשבות זרות והרהורים רעים, ולמצוא חן וחסד בעיני כל רואיו. וחתן מעונה קורא מ'מעונה אלהי קדם', עד 'ואתה על במותימו תדרוך'. ולקניית חתן מעונה יש סגולה לגרש את אויביו ושונאיו. [עי' סגולות ישראל מערכה א' אות מ'].
במטבע התפילות יש להזכיר את יום שמיני עצרת הזה, את יום טוב מקרא קודש הזה, ואם טעה והזכיר את חג הסוכות הזה או שמסופק, אם הזכיר את שמיני חג עצרת הזה, לא יצא י"ח, וצריך לחזור, ואם נזכר קודם שעקר רגליו, יחזור לאתה בחרתנו, ואם עקר רגליו או סיים תפילתו, יחזור לתחילת התפילה, [חזו"ע סוכות עמוד תנ"א כדעת רוב הפוסקים ומבואר בשו"ת יביע אומר ח"ד או"ח סימן נ"א], אולם י"א שאינו חוזר, כיון שאינו משקר, דגם שמיני עצרת הוא חג הסוכות וכמו שפסקו בספר הליכות שלמה פרק י"ב אות ח' ובשו"ת ציץ אליעזר חשיבות סימן כ"ח אות ב', אולם הבא"ח פ' וזאת הברכה אות י"ב חילק, שאם טעה מחמת שיגרא דלישנא, והתכוון לחג הסוכות ממש, ולא יצא, אולם אם התכוון לשמיני עצרת, וטעה בלשונו ואמר בטעות את חג הסוכות הזה, אינו חוזר. אולם הרב חזו"ע שם חולק בכל זה וס"ל למעשה שחוזר בכל אופן אפילו שידע שזה יום שמיני עצרת וטעה בלשונו ואמר בטעות את חג הסוכות הזה, ועקר רגליו, עכ"ז חוזר לראש התפילה, וטוב שיעשה תנאי, ויאמר אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל כדת, ואם איני חייב לחזור ולהתפלל, תהיה תפילתי זו, תפילת נדבה. ואע"פ דקי"ל בשו"ע בסימן קז, שאין תפילת נדבה בשבת ויו"ט, עכ"ז כתב הרב שיש לסמוך ע"ד היש מי שאומר בבית יוסף, דס"ל, דניתן להתפלל תפילת נדבה ביו"ט, ובכה"ג שיש כאן מחלוקת הפוסקים, ניתן לסמוך בתנאי נדבה, על הדיעה דס"ל שניתן להתפלל על תנאי בשבת ויו"ט.
ובמוצאי יו"ט נהגו לערוך הקפות שניות, ומקורו מהאר"י ז"ל, וכ"ה בשער הכוונות שמנהג אמיתי הוא ויש בו רזין עילאין, וכ"כ הבא"ח פ' וזאת הברכה שכך היה מנהג האר"י וכן ראוי לכל אדם לעשות. ופשיטא שהוא המשך שמחת התורה עם כל המעלות האמורות.
לרפואת והצלחת הכותב רבי אברהם הלוי בן מרינה ומרת דבורה בת אסתר לאוי"ט