111 קולות ומנהגים מיוחדים ליום שמחת תורה
הרב שלמה זלמן כהן
א. חתן תורה וחתן בראשית מברכים שהחיינו עי' בספר הרוקח הל' ברכות שילהי שעא, ובספר האסופות קעח, ובערכי תנאים ואמוראים ח"ב עמ' תקח, תקי, ובמנהגי מהר"א טירנא בשמיני עצרת, ובדעת תורה להמהרש"ם כב, וסי' תרסט, ובמקו"ח להחו"י סי' תרסט.
ב. מניחים כתר ס"ת על ראש החתנים והקוראים מובא בשו"ת הרשב"א מיוחסות להרמב"ן רס, ר"ן מגילה ז, שו"ת מהרי"ק סי" ט' בשם הרי"צ גיאות בשם רב האי גאון (אך עי' ר"י גיאות סוף הל' לולב), שו"ע קנד ס"י, ובמ"ב סקמ"ב.
ג. הוספות על מנין הקרואים כדי שכולם יקבלו עליות, דהא בכל יו"ט אין מוסיפין, רמ"א רפב ס"א, ובסי' תרסט. [ועי' שו"ת הריב"ש סי" פד, ובמ"ב בסי' רפב סק"י].
ד. חזרה על אותה קריאה שוב ושוב בעלמא אין לעשות הכי כאשר השני לא מוסיף על הראשון, כמבו' ברמ"א בסי' רפב ס"ב, ובסי' תרסט. ואע"פ שבחוה"מ דסוכות נמי הכי הוא, י"ל דכיון דתקנו לקרוא בכל יום מהקרבנות דאותו היום, אין אפשרות אלא לקרוא את הקרבנות של אותו יום כמה פעמים, וכמפורש בשו"ע קלז ס"ו. א"נ איכא למימר, דבשמחת תורה איכא עליות רבות.
ה. פורסין טלית מעל הס"ת ולא חיישינן לאוהל בעת שעולים לכל הנערים, חתן תורה, וחתן בראשית, ולא חיישינן לאוהל משום דהוא לכבוד התורה. עי' בספר 'מתוק מדבש' לבעל התומים או"ח שטו, ובתהלה לדוד שטו סק"ט, ובשארית יעקב מקראי קודש ח"ב מאמר ב', ובלקט הקמח החדש ח"ה קלז סעי' קח, ובמ"ב שטו ס"ק מד, ובביאור הלכה ס"ג ד"ה מטות משמיה דהגר"א, ובחזו"א או"ח נב סק"ב, סק"ה, סק"ז, ובשו"ת משנה שכיר ח"ב סה, ובדרכי חיים ושלום אות תתט בהע', ובדרכי יואל סו"ס כב, ובקצות השלחן קכ בדה"ש סק"א, ובארח דוד להגר"ד בהר"ן זצוק"ל הל' סוכה סעי' רעד עמ' קמב, בית ישראל טויסיג אות קסה, ובמגילת ספר עניני שבת יז סק"ח, ובמנהגי הקהלות חג הסוכות מעמ' קעא. וע"ע מנחת שלמה ח"א יא ד"ה וכיון שכן, בשש"כ פרק כד סקכ"א ובהע' נה.
ו. קריאת התורה כשאין עשרה שמקשיבים יש מקילים בזה דסבורים דהקריאה היא למנהג ומשום כבוד התורה סגי דאיכא מנין עשרה אע"פ שאינם מקשיבים. וזה טעות, דהיאך מברכים ברכות התורה אי ליכא עשרה שמקשיבים, אלא בודאי דצריך שיהיו עשרה שיקשיבו. וראוי שלפני הקריאה יבחרו עשרה אנשים שישמעו את כל הקריאות. ועי' בזה בחיי אדם כלל קנג ס"ז, ובביאור הלכה בסי' קמו ד"ה ולקרות, ובמ"ב תרסט סקי"ב, ובביאור הלכה נז ד"ה ועונים, וביסוד ושורש העבודה שער יא פט"ז. ובמעשה איש ח"ד עמ' טז הובא דהחזו"א היה מקשיב לכל הקריאות עד סופם. ועי' בתשובות והנהגות ח"ב שיח סק"ג שיישב מנהג אלו שלא נזהרים בזה.
ז. ישיבה בקריאת התורה לאחר שכבר שמעו הקריאה פעם אחת, וכך נהג הגרי"י פישר זללה"ה (הליכות אבן ישראל פל"ז אות יד).
ח. יציאה באמצע הקריאה כאשר כבר שמע [וכן מקילין בקריאה בלילה שזה רק מנהג], וצ"ע. עי' בשו"ע בסי' קמו סעי' א' ובמ"ב סק"ג, ובשו"ת חקקי לב או"ח ו, ובשו"ת בצל החכמה ח"ה ל', ובאשר לשלמה להגר"ש ברמן זצוק"ל מועד ה' בסופו, ובספר שיח הלכה קמו סעי' ה', ובספר מאיר עוז קמו סעי' א' עמ' תלג. וכן איכא בזה עובדא נפלאה על מרן הגר"ח קניבסקי זללה"ה, ויבלחט"א הגר"א נבנצאל שליט"א. [ועי' בשו"ת מהרי"ל דיסקין בקו"א ה סט"ו].
ט. טלטול הס"ת לזמן ארעי מה שאינו בכל השנה שאין להביא ס"ת דרך ארעי רק לקביעות, אלא באופנים מסויימים, עי' במ"ב בסי' קלה ס"ק מח ובשעה"צ ס"ק מו, אבל בשמחת תורה אפילו דרך ארעי שרי, מ"ב תרסט סק"ט בשם החיד"א בספרו לדוד אמת, ועי' בברכי יוסף להחיד"א בשילהי קלה מאי דביאר משנתו יותר. וב אגרו"מ ח"א לד כתב דאין רוח חכמים נוחה מזה. וע"ע שו"ת מהר"ם בריסק ח"א סג, ומור וקציעה קלה.
י. קריאת פרשת בראשית בע"פ לא מתוך ס"ת כמבואר בשבלי הלקט שעב וז"ל, ואח"כ קורין על פה בראשית ברא אלהים עד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וחותם ומברך לאחריה, ומה שקורין על פה לפי שאין מוציאין שתי תורות לקורא אחד משום פגמו של ראשון. וע"ע בתניא שילהי פח, ובאוצר הגאונים מגילה לא., וברבי יהודה בר ברזילי ברצלוני בפירושו על ספר היצירה עמ' ריט, ובשכנה"ג תרסט, ובדברי יוסף לרבי יוסף סמברי עמ' מו.
יא. ברכות התורה כשהס"ת פתוח כך היה מנהג הקה"י בשונה מכל השנה, (ארחות רבינו ח"ב עמ' שיג).
יב. העולה לתורה קורא בעצמו אע"פ שבכל השנה קיי"ל שלא העולה קורא, אפילו שהוא בקי בקריאה, כדי שלא לבייש את מי שלא יודע, ויש קהילות שנהגו שחתן בראשית קורא בעצמו את הפסוק הראשון, ואח"כ החזן, יעויין במהרי"ל משמיה דספר המנהגים, ובהגהות למנהגים דק"ק וורמיישא. (ובמע"ר קלג איתא שהגר"א היה קורא בעצמו פרשת זכור). ועי' בתשוה"נ ח"ב שיח סק"ב דפשיט"ל דעיקר מעלת חתן תורה כשקורא בעצמו. וע"ע בשו"ת רב פעלים ח"ג מב, ובשערי אפרים ש"ג ס"ו, ובנטעי גבריאל פרק צח סכ"א.
יג. התאחדות בתי הכנסיות שאחד קראו כבבל ואחד כמערבא כך הביא בספר מסעות בנימין עמ' כז שראה במצרים שני בתי כנסיות אחד לאנשי ארץ ישראל שמסיימין את התורה לסוף שלש שנים, ואחד לאנשי בבל שבכל שנה מסיימין את התורה כולה, ומ"מ מתפללים ביחד ביום שמחת תורה, ומשתתפים בשמחת סיום התורה, ועי' אמרי חן מגילה כד בסופו.
יד. בן ארץ ישראל עולה לתורה ביו"ט שני דגלויות עי' יום טוב שני כהלכתו פ"ט ס"ד בהערות בשם הגרשז"א שאפשר לתת חתן תורה לבן ארץ ישראל גדול בתורה בשמחת תורה של גליות, כיון שאינו מעיקר הקרואים אלא עליה נוספת שנהגו להוסיף, וכן מסופר שההחלקת יעקב כיבד בציריך את הגר"י סרנא זצוק"ל בחתן תורה, כי אמר שזהו כבוד התורה, ועי' בשו"ת חלקת יעקב או"ח רכה. אולם עי' בשו"ת חיים שאל ח"א יג, ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ב נ, ובתשוה"נ ח"ד קסו.
טו. העליות המכובדות הם חתן תורה ובראשית ולא החמשה קרואים יעויין במ"ב בסי' תרסט סק"א ועוד, אף שה' קרואים הראשונים הוי חיובא מעיקר תקנת חז"ל, והנוספים אינם מעיקר התקנה. וצ"ל משום דיש בזה כבוד התורה עדיף. ובמנהגי החת"ס פ"ח סעי' יג הובא דהחת"ס קיבל עליית שלישי, וחתן תורה. ועי' באשל אברהם בוטשאטש בסי' תרסט, ובס' יום טוב שני כהלכתו פ"ט ס"ד ובהערות.
טז. כשדילג על פסוק אחד בתחילת וזאת הברכה אינו צריך לחזור כ"כ בשערי אפרים שער ח' סנ"ט. ויש להוסיף דאף כשחל בשבת, מ"מ אין בשבת זו חיוב קרה"ת ככל שבת אלא מדין יו"ט בלבד כמו בכל יו"ט שחל בשבת. וע"ע במאמר מרדכי קלז סק"ב, ובדעת תורה שם.
יז. קריאה בס"ת חדש שעדיין אינו מוחזק בכשרותו יש שנהגו להקל בזה, אמנם בחמדת ימים עניני חג הסוכות פ"ח כ' להזהר בזה ולקרוא דוקא בסת כשר ומוחזק בכשרות ביותר.
יח. קטן עולה לתורה, אע"פ שכל השנה מקבל רק מפטיר כמ"ב רפב סקי"ב. וביותר כתב הרמ"א בסי' תרסט, שנהגו לסיים התורה אף על קטן העולה. ועי' בשערי אפרים ש"ח אות נז. [אולם בהליכות שלמה פי"ב דבר הלכה אות כ' ובהע' נב הביאו דהגרשז"א הקפיד שיקבלו עליה דוקא ילדים שלומדים גמ', ומגיל תשע בערך. וע"ע כה"ח תרסט סק"ד. וכן בכל הנערים י"א דלא ראוי להביא קטנים ממש,
יט. קטן העולה לתורה קורא בעצמו. דהרי חוזרים על פסוקים אלו שוב ושוב, וגם אינו מוציא אחרים יד"ח והקריאה זהו מנהג ולא חיוב, יעויין בשו"ע רפב סעי' ג', ובמג"א סק"ו, ובפמ"ג, ובלבושי שרד, ובתהלה לדוד סק"ח, ובמ"ב סקי"ג, ובשעה"צ, ובפמ"ג בסי' תרסט, ובשו"ת משפט צדק ח"ג מג.
כ. חתן תורה וחתן בראשית לבחור חתן כ"כ האליה רבה תרסט סקט"ז בשם כנה"ג שאם יש חתן בקהל יכול להיות חתן, שחתן נקרא מלך, ועי' במועד לכל חי כה אות כא, ובמנהגי חת"ס (פ"ח לב) ומנהגים דק"ק וורמיישא אות קפט.
כא. קריאת ח' פסוקים אחרונים שבתורה ע"י ת"ח בדרכ"מ תרסט הביא מהלכות קטנות (תתקנה) דת"ח צריך לקרותן, אך אין נוהגין כן אלא אף נערים עולים לסיום התורה. ועי' במ"ב בסי' תרסט סק"א שיהיו הקונים מוכתרים בתורה או עכ"פ מגדולי הקהל.
כב. ההפטרה אינה במאי דסליק מיניה דהיינו דאינו מענין המפטיר אלא מענין הפרשה עצמה, וכן דלא כהפטרה שכתוב בגמ', יעויין בסוגיא במגילה לא ע"א, ובתוס' שם כג ע"א ד"ה כיון, וברא"ש שם י', ובר"ן, ובראבי"ה ח"ב תקצה. ואיכא ראשונים דסברי דקוראין ב' הפטרות, עי' בכלבו ובאשכול.
כג. אבל בשבעה עולה לתורה,אף דאבל אסור בת"ת ואפילו ביו"ט י"א דאסור בת"ת, עי' במ"ב בסי' תקמח ס"ק טז, אבל בשמחת תורה עולה כדפסקו בגליון מהרש"א יו"ד ת', ופת"ש יו"ד ר"ס שצט ובחכמת שלמה או"ח תקמח סק"א, ובשד"ח אס"ד מערכת אבילות סקל"ד.
כד. שני אחים עולים זה אחר זה לחתן תורה וחתן בראשית וכן אב ובנו, עי' בשו"ע קמא ס"ו ובמ"ב סק"כ, ובערך לחם למהריק"ש שם, ובשערי אפרים שער א' אות לב, ובכף החיים תרסט סקי"א. וכן אפשר להעלות ג' כהנים רצופים לחתן תורה, בראשית ומפטיר, כמבו' במ"ב קלה סקל"ו. ובס' מנהגים דבי מהר"ם מרוטנברג נסתפק בזה. והקה"י החמיר (ארחות רבינו ח"ג עמ' קיד).
כה. סיום התורה ותחילת בראשית ברצף כן מנהג קהילות בתימן שאדם אחד הוא חתן תורה וחתן בראשית, וקורא בשני הספרים ברצף, ונתחדש בזה דלא חששו לפגמו של ראשון כיומא ע ע"א. ועי' בשו"ת זרע אנשים כא, ובפסקי מהרי"ץ דף פד, ובבארות יצחק שם ס"ק נח. וע"ע בא"ר ופמ"ג ובכורי יעקב בסי' תרסט.
כו. עליה לתורה פעמיים לכתחילה, ברמ"א בסי' רפב ס"ה, ובביאור הגר"א, ובמ"ב שם ס"ק לא, ובמ"ב בסי' קלז סקי"ג בסופו, מבואר דלכתחילה אין לקבל ב' עליות, ובשמחת תורה מקילינן לקבל ב' עליות, ומצי לקבל עליה בוזאת הברכה, ואח"כ חתן תורה, וכמש"כ במ"ב בסי' תרסט סק"ב. ובמנהגי החת"ס פ"ח סי"ג, טו, נראה דהחת"ס קיבל ד' עליות.
כז. חלוקה לשני מנינים כדי שיהיו ב' חתנים אע"פ שיש רק ס"ת אחד, ולא חיישינן לטירחא דציבורא, וכן שקוראים חתן תורה ב' פעמים, כ"כ בשו"ת מהר"ם בריסק ח"א סג. וכיו"ב מבואר במ"ב בסי' קלה ס"ק מח. אולם בספר אפיקי מגינים קמז סק"ח פקפק בזה.
כח. שנים עולים יחד ואחד מברך לפניה והשני אחריה כ"כ במ"ב תרסט ס"ק יב. והאדר"ת בתפלת דוד עמ' קיג הביא דאפשר לחלק את הברכות של העליה לתורה לג' אנשים, שא' יאמר רק ברכו ועוד ב' כנ"ל, אולם דחה זאת. ועי' במ"ב בסי' נד ס"ק יג, ובסי' סט סק"ד, ובסי' רלו סק"א.
כט. כמה אנשים עולים ומברכים יחדיו ולא חיישינן לתרי קלי לא משתמעי. ואיכא קהילות שכל הציבור כולו מברכים יחד. וכ' האליה רבה תרסט סקי"ב שבשמח"ת חביבה תורה ויהבי דעתייהו לשמוע. עי' בירוש' ברכות פ"ה ה"ג, ובשו"ת הריב"ש לו, ומג"א תרסט ופמ"ג בא"א, וערוה"ש ס"ב, ובאשל אברהם ובמ"ב סקי"ב, ובשו"ת זכרון יוסף או"ח ה', ושערי אפרים שער ח' סנ"ו.
ל. חלוקת הקריאות בג' ס"ת לכמה בעלי קריאה החיד"א במחזיק ברכה סי" רפב ס"ק כא הביא שהמהרי"ק הקפיד שהבעל קורא יהיה אחד כי כל התורה נתנה על ידי סרסור אחד משה רבינו. אולם מנהג העולם דלא מקפידין בהכי, עי' בנוה שלום הל' ס"ת אות ל', וברבבות אפרים ח"ה תקלא.
לא. מי שבירך קצר וכיסוי הס"ת בספר עלי תמר (פסחים פ"ה ה"א) העיר שנהגו לקצר המי שברך שאומרים "מי שברך ונאמר אמן" מפני שאין פנאי להרבות במי שברך בנוסח המלא. ויש שאומרים מי שברך את האבות הוא יברך את הבנים ונאמר אמן. ולכיון שהוא קצר א"צ לכסות הס"ת דהוי טירחא יתירא, וכמבואר במ"ב קלט סקכ"א.
לב. הוצאה ס"ת מיוחד לחתן תורה בכנה"ג הגהות טור סי" תרסט כ' שהנוהגין להוציא ס"ת ד' לחתן מסיים, אין לחוש לפגמו של ראשון, מפני שהוא שמחת התורה, והביא דמנהגנו שאין מוציאין ס"ת ד' מפני דבחד עניינא אפילו תרי גברי בתרי ס"ת אסור משום פגמו של ראשון. וע"ע במ"ב קמו סק"כ, ובספר החיים להגר"ח פלאג'י לו סכ"ב, לדוד אמת י' סי"ג, עיקרי הד"ט או"ח לד י'.
לג. הוצאת הס"ת מתיקו משום אבילות על משה באורחות חיים הלכות קריאת ס"ת אות נח, הביא בשם רב האיי על המנהג להוציא ס"ת מתיקו בסיום התורה, שאין נוהגין כך, ואי משום אבול זכר פטירת משה מותר והוא שלא יראה ס"ת ערום.
לד. ברשות לחתנים מזכירים רק בסוף את החתן האמיתי בספר עלי תמר (ברכות פ"ה ה"ג), הביא שבמחזור זולצבאך משנת תצ"ד כ' מן שעשוע של שמח"ת ברשות לחתן התורה שמזכירין את שם החתן תורה רק בסוף ומקודם מזכירים שמות אחרים, ונראה שנהגו בקהלות אלו כן לשם שעשוע ותוספת שמחת תורה להשמע קול לשמחה.
לה. הקהל אומרים ויהי ערב ויהי בוקר אף דקיי"ל בתענית כז ע"ב דכל פסוק דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן. ויישוב נפלא כתב בבינה לעתים להגר"י ווייס תשרי עמ' תקס"ז, דביום השלישי זה כן פסוק שלם, עי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ג, וא"כ איכא למימר הכי בכל הפסוקים. וע"ע באוצר כל מנהגי ישורון סט אות ד', ובשירי רחמים על שערי אפרים, ובשו"ת לב דוד צא.
לו. ספר תורה הנדפס על נייר לילדים בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי" קנח כתב שאין לחשוש לבזיון כיון שילדי ישראל הטהורים ברובם יש להם רגש טבעי בכבוד התורה, והם שמחים שמחת לבב בתורה הנ"ל, גוללין אותו, מביטים בו, קוראים בו, מחזיקים את הספר בכבוד, ואם יש גם כאלו שאין נוהגין כן מ"מ אין בזה כדי לאסור. אולם בשו"ת באר משה ח"ח ו אות ט' אוסר וגם כ' לתקן שלא יקנו ולא יתנו לבניהם לשמחת תורה שישחקו עמהם הילדים.
לז. קריאת התורה בליל שמחת תורה אף דבעלמא אין קוראין בלילה. ובבכורי יעקב תרסט סקי"ג כ' דמ"מ לא יברכו תחלה וסוף. אולם איכא פוסקים דסברי דאף מברכים, יעויין בשו"ת מהרש"ם ח"א קנח, משיב דבר טז, לבושי מרדכי מהדו"ת או"ח קפו, אשל אברהם בוטשאטש תרסט. ובשערי אפרים שער ח אות נז הביא דיש מקומות שנהגו לקרות ה' גברי בלילה, ויש שאף בלילה מוסיפים הרבה עליות, עי' בערוה"ש תרסט ס"ב. ויש קהילות שכלל לא קראו בלילה, כגון רוב האשכנזים בחו"ל, והפרושים בירושלים עיה"ק, וכמש"כ במועדים וזמנים ח"ח קג, וכן בבית מדרשו של הגריש"א והובא בהלכות חג בחג עמ' נט.
לח. בקריאת הלילה א"צ להקדים כהן כ"כ במעשה רב (רל) שקורין בברכות שבתורה וגם הוא עצמו עולה לתורה, ולפעמים קרי בכהני אף שהיה כהן בבית. ועי' אמת ליעקב ח"ד תרסט, ותשוה"נ ח"ב שכ.
לט. קדיש שלם אחרי הקריאה בלילה עי' במ"ב תרסט ס"ק טו, שצריכין לומר קדיש אחר הקריאה ואין סומכין על הקדיש שאחר עלינו משום דהוי הפסק. ולא נתפרש איזה קדיש אומרים. ועי' בסידור היעב"ץ עמ' שסו ס"ק כה, ובקיצוש"ע קלח ס"ז. ודבר חידוש הביא בשלמי תודה צ אות ד' משמיה דהגר"י ליס משמיה דהגרא"ב קמאי דאומרים קדיש שלם בלא תתקבל, דאין אומרים חצי קדיש אלא באמצע התפילה והכא זה כבר סוף התפילה.
מ. קריאת שמו"ת בלילה אף שכל השנה אין לקרוא בלילה (שעה"צ רלח סק"א) אך בליל שמחת תורה כתב המ"ב בסי' תרסט סק"ד, בשם הפוסקים שבליל שמח"ת יקרא הפרשה שמו"ת שעתה הוא זמנה.
מא. הגבהת הס"ת הפוך כשהכתב כלפי הקהל באשל אברהם בוטשאטש תרסט, ובמהדו"ת, כתב כמה טעמים למנהג. ובהגהות שערי חיים על שערי אפרים שער ח' סקט"ז העיר, דבשביל לעשות הגבהה הפוכה צריך להיות בעל זרוע, וזה בדרך כלל רק עמי הארץ, דת"ח הם תשושי כח, והרי ראוי ליתן הגבהה לת"ח וכמבואר בשו"ע קמז, וק"ו בשמחת תורה, ולפיכך אין לעשות כך.
מב. הגבהה יותר מג' דפין בכל השנה איכא דסברי דאין לפתוח יותר מג' דפין בס"ת, ובשמחת תורה פותחין יותר, ועי' בב"מ כט ע"ב ולא יפתח בו יותר מג' דפין, ועי' במ"ב בסי' קלד סק"ח, ובמקור חיים בקיצור הלכות שם, ובספר החיים להגר"ח פלאג'י ג' אות ב'.
מג. הגבהת הס"ת סגור ורק באויר פותחין יש שנהגו כך, אבל בקיצור השל"ה בדיני ס"ת ד"ה יש נוהגין, כתב לא לעשות הכי, דזה רק להראות גבורתם, ויתנו את הדין על זה, והכי הוא על דרך הסוד, יעויי"ש כל לשונו.
מד. בהגבהה וגלילה זוכים החתנים עי' במ"ב קמז סק"ו דהגדול שבבית הכנסת גולל אע"פ שלא קרא בתורה, וכן פסק הגר"א בביאורו, וכן פשט המנהג כהיום שאין מחפשין אחר מי שקרא בתורה. אולם בשמחת תורה איכא דנהגו דהחתנים מקבלים ההגבהה והגלילה, יעויין במחזור ויטרי עמ' תנח, ובנוהג כצאן יוסף עמ' ש', ובמנהגי דק"ק פיורדא, ובמנהגי דק"ק ווירצבורג.
מה. אמירת המלאך הגואל בין הקריאה לברכה אחרונה כ"כ במ"ב תרסט ס"ק יד אף דהוי הפסק. אולם בהרבה קהילות כהיום נהגו דקודם מברכים.
מו. אמירת חזק בין הקריאה לברכה אחרונה הקה"י כשהיה חתן תורה אמר חזק חזק קודם שבירך ברכת אחרונה, (ארחות רבינו ח"ב עמ' שיג). והכי נהג הגרז"ר בענגיס, וכדהעיד הגרא"י זלזניק (שיח הלכה קמ סק"ה). אולם איכא דפליגי בזה דחשיב הפסק, יעויין בקצוה"ש פד ס"ק כב, רבבות אפרים ח"ד פ' בשם הגריש"א, שבה"ל ח"ז רב.
מז. הפסק בין הקריאה למפטיר בקריאת בראשית עי' באליה רבה תרסט סק"י שהרדב"ז (ח"ד רח, אלף רעט) הק' למה אין קורין מפטיר קודם דתדיר קודם, ועוד דהמפטיר מחובת היום ופר' בראשית אינו אלא מנהג, ועיי"ש מאי דתירץ בזה.
מח. הפסק בין ברכת התורה לקריאה בסימנא טבא יש נוהגין שהחתן בראשית אומר בסימנא טבא בין הברכה לקריאה, ולא חשו להפסק בין הברכה לקריאה, כ"כ בשו"ת רב פעלים ח"ג מב. אולם במועד לכל חי כה סכ"ה כ' שיאמר תחילה בסימנא טבא ואח"כ יברך, ויותר סי" טוב הוא שלא יאמר כלל.
מט. הפסק בהפטרה אשריך הר העברים כ"כ הלבוש בסי' תרסט סק"א שמתחיל פסוק אחד מהפטרת ויהי אחרי מות, ואומר אשריך הר העברים והוא שנקבר בו משה, והקהל עונין על כל חרוזה אשריך, ואח"כ גומר ההפטרה ומברך וחותם בהזמנים. ועי' ט"ז בסי' תצד סק"א שתמה דהוי הפסק, ועי' מ"ב שם סק"ב.
נ. אחר שקראו כהן לוי ישראל, הכהן יכול שוב לקבל עליה ולכתחילה שיהא שוב כסדר הזה, עי' מ"ב קלה ס"ק לז.
נא. בקריאה השניה אם אין לוי א"צ כהן במקומו כ"כ במשיב דבר ח"ב מח, אולם במנהגי החת"ס פ"ח לב כ' לא כן.
נב. אין מקפידין על וקדשתו כשהכהן חתן תורה עי' במרדכי גיטין רמז תג דכיון שכבר קראו ה' כמשפט היום ולא סלקי הני למנינא ותו ליכא למיחש. וע"ע בבית יוסף בסי' קלה אות יב, ובעטרת צבי שם ס"ק יג, וביש"ש גיטין פ"ה כד.
נג. חתן תורה לוי אם אין לוי נוסף, הכהן מקבל גם את עליית לוי, ואין צריך הלוי לצאת, וכשיעלה לחתן תורה יאמרו אע"פ שהוא לוי, דבשמחת תורה מנכרא מילתא טובא שהוא חתן תורה ובעל שמחה ואין כאן שמץ חשדא שהוא פגום, כ"כ בשו"ת חיים שאל ח"ב ל"ח אות עב.
נד. כהן לא מקבל עליה ראשון בשבת בראשית הובא המנהג במ"ב בסי' קלה סקי"ח עי"ש, ועי' שו"ת בית יהודה בסופו בדיני מנהגי ק"ק ארג'יל, בסי" השני.
ריקודים והקפות
נה. ריקודים לכבוד התורה ולא גזרו שמא יתקן כלי שיר כביצה לו ע"ב, שו"ת מהרי"ק שורש ט', ב"י שלט, ועי' בשעה"צ תכו סקי"ב. אך בשו"ע לא הביא זאת.
נו. מחיאת כפים מ"ב שלט סק"ח, ובשעה"צ תרסט סק"ה. ועי' בהגהות חת"ס דרק כשאומרים קילוסין לתורה. והענין במחיאת כפים עי' דברים נפלאים בבן איש חי שנה ראשונה פר' וזאת הברכה סעי' יח.
נז. ישיבה בזמן ההקפות יש שיושבים אף שהס"ת אינו עומד במקומו, דחשיב שכל הבית הכנסת מקומו של הס"ת, עי' במ"ב קמו סקי"ז, ובשעה"צ ס"ק יח, ובערות"ש יו"ד רפב סעי' ה, ובדינים והנהגות החזו"א פ"כ אות כט, אגרו"מ יו"ד קעה, ובשמועות משה תרסט ס"א, ובמעיל שמואל הדרת מעיל עמ' נח, מנחת שלמה ח"א לג, ובהליכות שלמה סוכות פי"ב ס"ט, ובתשוה"נ ח"ב שיט, ובס' צדקה ומשפט פט"ז הע' לז. וע"ע בצל החכמה ח"ה קלט.
נח. יציאה מביהכ"נ באמצע ההקפות קיי"ל דאין לצאת כאשר הס"ת אינו במקומו, יעויין בסוטה לט ע"ב, ובטור קמט, ובמ"ב שם סק"ב, ובקצה המטה תקצ סקכ"ח, ויל"ע היאך יוצאים באמצע ההקפות. וצ"ל דבשעת ההקפות זה מקום הס"ת וכנ"ל.
נט. החזקת ס"ת פסול אף דכל שבתות השנה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, אבל בשמחת תורה שרי לרקוד עימו, כ"כ בארחות רבינו ח"ב עמ' שח, ובשש"כ פ"כ הע' עח, ובהליכות שלמה פי"ב סעי' יב.
ס. להרכיב על כתפים את החתנים איכא פוסקים דאוסרים בכל השנה להרכיב על הכתפיים מכמה טעמים, מ"מ בשמחת תורה יש שהקילו להרכיב את החתן תורה ובראשית, עי' ברוח חיים להגר"ח פלאג'י בסי' תרסט סעי' ח', ובכף החיים שם ס"ק כ"ב, ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ב עג, ובאז נדברו חי"ג נט, ובשבט הלוי ח"ו רג, ובמשנה הלכות ח"ו רכט.
סא. הוצאת ס"ת אף שלא קוראים בו מקילינן דמוציאים כל הס"ת מהארון קודש, ובמקראי קודש שער כב אות יא כתב דמשו"כ דלפיכך קבעו קריאת התורה נמי בלילה. אולם יל"ע דהרי לא קוראים בכל הספרי תורה. ועי' בשערי אפרים שער ח' סעי' נז, ובשערי רחמים. [ובספר אות אמת דף מו ע"ב כתב דהיה מנהג לקרוא מכל ס"ת ג' פסוקים].
סב. הוצאת הס"ת לרחובה של עיר לרקוד לכבודה של תורה, כ"כ בערך לחם, ומור וקציעה קלה, אולם עי' בשו"ת חמדת צבי ח"א יב, ובמועדים וזמנים ח"ו עט.
סג. הוצאת הס"ת להקפות גם כשאין עשרה אנשים עי' היטב במהרי"ל הל' הושענא רבה, ובשו"ת בצל החכמה ח"ד קיב סק"ה.
סד. הוספה על ז' הקפות יש ענין בשבע הקפות דייקא, ואעפ"כ מוסיפין על השבע, עי' במ"ב בסי' תרסט סק"י, ובמעשה רב אות רלג. ובשערי אפרים שער ט' סעי' מו הביא דאיכא מעלה שיהיו שבעה ס"ת בהקפות. ובברכ"י או"ח קלה סי"ג התיר להביא ס"ת מבית הכנסת אחר כדי שיהיו ז' ס"ת. ומנהג החת"ס שקראו ז' קרואים בכל קריאה, והכי עשו שבעה פעמים, (לקוטי חבר בן חיים בהק' לח"ג).
סה. הפניית גבו לס"ת בריקודים עי' בדרכי משה יו"ד רפב סק"א בשם מהרי"ל שאסור ללכת לפני הס"ת, וי"ל דלכבוד התורה שאני. ועי' היטב במעשה רב, ובאבני ישפה ח"ג סח אות ג'. ובמקדש מעט רפ"ב סק"ג התיר בשמחת תורה להפנות גבו לס"ת שמאחריו.
סו. הוצאת הנביאים בהקפות אף שבשו"ע רפב ס"ה מבואר שלא להשוות תורה לנביא, מ"מ יש מקילין לרקוד גם עם נביאים, ויש שהחמירו שצריך לעשות הבדל ורק ילדים ירקדו עם נביאים, ועי' אבני ישפה ח"ג סח.
סז. החזקת הס"ת ביד שמאל אף דבעינן להחזיק בצד ימין, ואף איטר צריך להחזיק בימין, אך בשמחת תורה כאשר כבר החזיק זמן רב וקשה לו להחזיק רק בצד ימין, אזי שרי בצד שמאל.
סח. לרקוד עם הס"ת ללא הכתר יעויין בזוה"ק בפר' פנחס דף רנו ע"ב, וביסוד ושורש העבודה, ובסידור היעב"ץ. ואם יש בהם פעמונים יל"ע משום השמעת קול שכ' במ"ב שלח סק"ו דאינו לכתחילה, מיהו יתכן דבשמח"ת שרי לכתחילה כיון שהקילו לענין הרבה דברים.
סט. אבל בריקודים בקובץ תשובות ח"ב לז התיר לאבל לרקוד, אלא שימעיט מהרגלו. ובקיצור דברי סופרים פנ"ב סע"ד ובהע' שם בעמ' תרלו, כ' דמותר לרקוד כדרכו, דשמחת תורה זה שמחה אישית של כל אחד ואחד. וע"ע לבושי מרדכי ח"ד קלו, חלקת יעקב או"ח רכו, מנחת יצחק ח"ו סב אות ב', ובגשר החיים ח"א פרק כג ג' אות ז', ובח"ב פרק יז אות ד'.
ע. כיבוד שני אחים בהקפה בשמותם בשו"ת אבני חפץ טז סק"ה כ' שאין לעשות כן.
עא. קטן בהחזקת ס"ת יש שמקילין בזה אך במ"ב קמז ס"ק כט כ' שלא טוב הדבר שנוהגין באיזה מקומות למסרו לנער קטן אלא עכ"פ יש למסרה לבן דעת. והגר"ח מבריסק הקפיד לא ליתן ס"ת לקטן, דלאו בני שמירה נינהו (ב"מ מב.). ובתשוה"נ ח"ב צה נקט שעצם המסירה לקטן דבר קדוש כס"ת הוי בזיון לס"ת ואין להתיר אף שהאב מחזיק עימו.
עב. המזיק תוך כדי הריקודים פטור כ"כ התרומת הדשן ח"ב רי, אולם בלב חיים ח"ג קמד כתב דאדרבה בשמחת תורה מחמת כבוד התורה יש אופנים שחייב.
עג. ס"ת שנפל באמצע הריקודים רח"ל, יש מקום להקל שלא צריך לצום, שבשמחת תורה הכל רצין לכבד את התורה, וכיו"ב בב"ק לב ע"א, ומודה איסי, בערב שבת בין השמשות שהוא פטור, מפני שרץ ברשות. עי' בשו"ת עמק הלכה ח"ב ט, מנחת אהרון ח"ב ע, ובשו"ת קנין תורה בהלכה ח"ז עז סק"ב ד"ה ואגב.
עד. הזזת ספסלים לפנות מקום להקפות יל"ע דמקילינן ביו"ט, ופעמים בשבת להזיז הרבה ספסלים כבדים בביהמ"ד, הא הוי טירחא גדולה. ופעמים איכא היתר כאשר התחילו קצת מערב שבת ויו"ט. יעויין בגמ' שבת מדף קכו ע"ב.
עה. ניגון ע"י נכרי כ"כ בעל החסדי דוד במכתם לדוד יט, ועי' במ"ב בסי' שלח סק"י ובסי' שלט סק"ח, ובסי' תרסט סק"ה, ובשו"ת לב חיים להגר"ח פלאג'י ח"ג סא.
עו. ילדות קטנות בביהכ"נ באמרי פנחס רי כ' שבשמח"ת איכא שמירה מעליא שלא יפגמו במחשבות זרות, אך כמובן תליא בגיל, ועי' בחזו"א נב סק"ב בדינים העולים אות ז' ואות יא, ובמעשה איש ח"ב עמ' קנב, ובקובץ תשובות ח"ב ח', אבני ישפה ח"ג סח אות ה'. וע"ע ביערות דבש ח"א דרוש ה בסופו על תערובת אנשים ונשים בשמח"ת שהיא פירצה גדולה ומאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים.
עז. הכנסת הס"ת לעזרת נשים יש שרצו להכניס את הס"ת לעזרת נשים כדי שינשקום, ויש לציין לשבט הלוי ח"ו עג, ועי' בתחינות לנשים להדלקת נרות דכתוב שהולכות לנשק התורה.
עח. זהירות בהפחה כשמחזיק ס"ת בתשוה"נ ח"ב צה, כ' דכיון שבתפילין איסור גמור להפיח בהם לכאו' כ"ש בס"ת שקדושתה יותר, אכן יתכן לחלק שבתפילין מצוות בלבישה, משא"כ בס"ת שאין מצוה בהחזקתו. ועי' אבני ישפה ח"ג סח.
עט. מכירת המצוות של כל השנה אף שבשבת ויו"ט לא מוכרים, עי' מנהגי מהרי"ל, ובתשב"ץ ח"ג קנו, ובמהרי"ק שורש ט', וביוסף אומץ תתרס"ב, ובנוהג כצאן יוסף, ובמג"א בסי' שו סקט"ו. ועי'מ"ב שכג סק"כ.
פ. נר דולק בתוך ארון הקודש לאחר שהוציאו את כל הס"ת, עי' בט"ז קנד סק"ז.
פא. הלכו בנרות דלוקים על הראש ולא חשו לכיבוי דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, רעק"א בסי' תרסט בשם הבתי כהונה ח"א בקונטרס בית דין יח, יט, כד, ודלא כהפרי חדש בשו"ת מים חיים ט', אולם יש לציין דבבתי כהונה כתב שם דהפרי חדש חזר בו.
פב. הדביקו נרות על הדגלים ולא חשו לממרח ומשום נר מצוה ותורה אור, ערוה"ש קנד סי"א, ושו"ת התעוררות תשובה ח"ג תנג.
פג. מדליקין מדורות אש וחתני התורה רוקדין לידם כן הובא במנהגי וורמיישא קפב, עי' בסנהדרין סד ע"ב כמשוורתא דפוריא.
פד. גזל עצי סוכה למדורה שעושין לכבוד התורה מהרי"ל בספר המנהגים הל' סוכה. ויתכן דזאת רק בחוץ לארץ ביום טוב שני. וכן יל"ע לענין תוספת יו"ט אי איכא הני מילי. ובאמת תרי ספיקות אלו, יש להסתפק בעוד הרבה דברים ואכמ"ל.
פה. סתירת סוכה בשביל המדורה מהרי"ל שם. וע"ע בדרכי משה תרסט, ובאליה רבה וזוטא, ובבכורי יעקב, ובספר סדר היום הנהגת מוצאי יו"ט של סוכות, ובתשוה"נ ח"ב דש.
פו. הבערת חומר נפץ לשמחת תורה עי' במג"א בסי' תרסט, וחיי אדם כלל קנג סעי' ז', ובמ"ב סק"ה.
פז. מעשנין לפני ספר תורה בהלכות רי"ץ גיאת בשילהי הל' לולב כתב, בשם רבינו האיי שמה שבשמח"ת מעשנין מוגמר לפני ס"ת אסור שאין מותר אלא למיני מאכל כדי להכשירן לאכילה.
פח. זריקת תפוחים ושפיכת מים שו"ת מהר"י וייל שילהי קצא, ובמהרי"ל סוכות, ובשל"ה, ובאליה רבה שלה, ובסי' תרסט ס"א, ובבאר היטב, ובפמ"ג, ובשבילי דוד תרסט, ובילקוט הגרשוני תרסט סק"ד. ועי' פמ"ג א"א קעא סק"ד.
פט. לקיטת התפוחים ולא חשו לעובדין דחול דנהגו הכי משום השמחה לכבוד התורה, כמ"ש באליה רבה בשילהי שלה, ממלבושי יו"ט תרסט, וע"ע במלבושי יו"ט סו"ס תרצו.
צ. קניית התפוחים מנכרי בשמחת תורה עי' מהרי"ל בהל' יו"ט לד, לגבי נשים הקונות תפוחים מהגוי בשמח"ת כדי לזרוק לשמחת הנערים כמנהג.
צא. שירת האדרת והאמונה במ"ב תקסה סקי"ב כתב דאסור לאומרו בציבור מלבד ביו"כ. ובמעשה רב אות רלג כתב דנוהגים לאומרו בשמחת תורה. והגריש"א אמר דכתוב במג"א משמיה דהמהרי"ל לא לאומרו, ואנן לא אומרים אלא שרים, (משנת הגרי"ש עמ' תלח). ועי' בהגהות מהר"ם בנעט על השו"ע תרסט, ונדפס בסוף חידושיו עמ"ס ברכות, ובא"א בוטשאטש רפא ס"א.
צב. פיוט אין אדיר ואין ברוך כבן עמרם יש שלא שרו זאת אלא בשמחת תורה, אבל יש שאסרו לשיר זאת אפילו בשמחת תורה, וביסודו מהסוגיא בסוכה מה ע"ב, והכי הקפיד מרנא הגר"ח מבריסק זללה"ה, ועי' בזה בהררי קדם ח"א סקנ"ד, ובארח דוד אות רעג.
צג. קפיצה בשירת משה אמת ותורתו אמת הביאו מהתרגום שני במגילת אסתר פ"ג פ"ח, דכתב, וחדיין והדרין בהושענא ושוררין ומרקדין היך גדיין, ויש גירסא, ושורין ומרקדין, והיינו לשון קפיצה, וכמשוורתא דפוריא בסנהדרין (סד:), אולם התם איירי בהושענא. והקה"י ממש קפץ במסי"נ (אורחות רבינו מהדו"ח ח"ג עמ' קיד), ובדה"י א' טו, כט, כתיב ודוד מרקד, וכתב המצודת ציון, מרקד, ענין דלוג וקפיצה של שמחה.
צד. שרים פסוקים מן המקרא ובכל השנה אין לשיר, אבל בשמחת תורה הקילו בזה, יעויין בסנהדרין קא. ואדר"נ פל"ו ה"ה, ובכלה זוטא ה"ד, ובכלה רבתי פ"א, ובשדי חמד אסיפת דינים מערכת ז' אות יב, ובמ"ב תקס ס"ק יד, וב אגרו"מ יו"ד ח"א קעג, ובארח דוד עמ' קכד, ובהליכות שלמה סוכות פי"ב הע' לד עמ' רמד.
צה. מוסף לאחר שעה שביעית בשו"ע רפו ס"א דאם התפלל מוסף אחר ז' שעות נקרא פושע, ועי' במ"ב בסי' תרכ סק"ב. ובשמחת תורה מקילין, כמ"ש הגריש"א בשם הגר"א קוטלר דזה אחד מג' דברים דהקילו בשמחת תורה, עי' בהליכות האיש עמ' רמא.
צו. שחרית הלל מוסף ורק אח"כ קריאת התורה בתשובות והנהגות ח"ה קעט כתב, שבקידוש אחר שחרית אסור לאכול מזונות יותר מכביצה, דקודם מוסף לא הותר לרוב הפוסקים רק טעימה, ומזונות יותר מכביצה אינו טעימה, ולכן הנהיג להתפלל שחרית עם הלל ומיד מוסף, ואז לקדש ולאכול מזונות, ואח"כ לעשות הקפות וקרה"ת.
צז. וידוי בתפילה שסידר החיד"א, בצפורן שמיר יב, יש בה אמירת וידוי. ובמועד לכל חי כה אות יא השיג דיש בזה הזכרת עונות בלשון וידוי ובקשת מחילה וסליחה וכפרה וכ' דשמא כיון שהוא דבר בעתו שהזמן גרמא הותר מכללו וכענין יו"כ.
צח. כריעה בפישוט ידים ורגלים בעלינו לשבח כך היה המנהג בישיבת וולאז'ין. ולא חששו שינקו אח"כ את האבק מע"ג בגדיהם, ובגוונא דליכא איסורא להשתחוות על הארץ משום אבן משכית, דהא רק על הפנים איכא האי איסורא. עי' במ"ב בסי' קלא ס"ק מא, ובספר הצדיק רבי שלמה עמ' קיב, ובספר אבי הישיבות עמ' ריב, ובספר מעשה רב החדש עמ' שפד.
צט. ברכת כהנים לאחר שעשו קידוש כתב במ"ב בסי' תרסט סקי"ז, ואין נוהגין לעלות לדוכן מפני דשכיחי שכרות. ובאליה רבה בסי' תרסט כתב שבפראג נוהגין לעלות במוסף ויש עולין בשחרית וכל מקום לפי מנהגו ויזהרו שלא ישתו, וכן עי' בישועות יעקב קכח ס"ק טז בסופו, ובפמ"ג שם.
ק. ברכת כהנים בג' מנגינות אף שבשו"ע קכח סכ"א כ' דאין הכהנים רשאים לנגן בברכת כהנים שנים או שלשה נגונים וכו', ואין לנגן אלא נגון אחד מתחלה ועד סוף. ואעפ"כ איכא מנהג בשמחת תורה דמנגנים את ג' הרגלים. ובשו"ת שיח יצחק ח"א סי" עג כתב, דאפשר שבשמח"ת התירו כמו כמה דברים לשמחת היום משום כבוד התורה.
קא. יש שלא בירכו ברכת כהנים כ"כ בלבוש בסי' תרסט שאין נוהגין לעלות לדוכן מפני שמחת העם שטרודין בשמחתן, וכ"כ בס' המנהגים להר"א טירנא, וכ"כ בשו"ת שיח יצחק ח"א עא.
קב. י"ג מידות בכל יו"ט אומרים י"ג מידות, אולם בשמחת תורה יש הרבה שלא נהגו לומר, והגרשז"א ביאר משום שהוא יום שכולו שמחה, (הליכות שלמה פי"ב סעי' יג). אולם דעת הגריש"א לומר י"ג מידות (ישא יוסף ח"א קלז). וכ"כ האדר"ת בהגהות על מחזור הגדול לסוכות.
קג. בריך שמיה רק בשמחת תורה יש קהילות דנהגו לומר בריך שמיה בפתיחת הארון רק בשמח"ת, כ"כ בספר המנהגים דק"ק פיורדא מד אות תקכ"ז, והובא זאת בספר שורשי מנהגי אשכנז ח"א עמ' קס, ובלוח ההלכות והמנהגים זלזניק הע' תתמא.
קד. ברכו בלילה לא בסוף התפילה כל השנה אמרינן ברכו בסוף התפילה ויש נוהגים גם בשבת וי"ט, מ"מ בליל שמח"ת כיון דמאריכים בהקפות ויש שלא נשארים עד הסוף, יאמרו ברכו לפני ההקפות, יעויין בשו"ת מנחת יצחק ח"ז י' ובשו"ת בצל החכמה ח"ד קיב.
קה. בקרבנות פר אחד ואיל אחד בעלי התוס' בבכור שור במדבר פכ"ט פל"ה כתבו, עצרת, שעצרתי אתכם לפי שאינו צריך לטרוח אתכם בימות הגשמים ולא תבואו עוד עד הפסח, עצרתי אתכם יום אחד מראייתכם, ושלא יאמרו לכבודו עצרנו להרבות לפניו קרבנות, לכך הקל בקרבן של שמיני עצרת שאין בו אלא פר אחד ואיל אחד, להראות שלא עצרם אלא מפני חיבתן של ישראל.
קו. קידוש בבית הכנסת הקילו כמ"ש הגריש"א בשם הגר"א קוטלר דזה אחד מג' דברים דהקילו בשמחת תורה. ועי' בהליכות האיש עמ' רמא, ובכתבי הגריש"א עמ' לז. וע"ע בשו"ת שואל ומשיב חמישאה סג, ובשדי חמד מערכת ביהכ"נ אות מ'.
קז. איחור הקידוש לא בתחילת הלילה בשו"ע ר"ס רעא דראוי לקדש בליל שבת כבר בתחילת הלילה, וכמה דמקדמינן טפי עדיף, [ויל"ע אי אף ביו"ט ראוי לקדש כבר מתחילת הלילה], ובשמחת תורה אף כשחל בשבת, פעמים דהקידוש הוא לאחר כמה שעות טובא. ושמא סמכו על המג"א דיוצאין בתפילה עיקר דין קידוש, אמנם בנשים שאין מתפללות מעריב צ"ע.
קח. קידוש על מזונות בליל שמחת תורה עובדא ידענא דמרן הגרי"ש אלישיב זללה"ה בימים עברו היו מתקבצים לביתו בבין השמשות של כניסת שמחת תורה, ובצאת הכוכבים היו מקדשים ואוכלים מיני תרגימא ולאחר מכן היו יוצאים בשירה וריקודים לכיוון בית הכנסת מתפללים מעריב והקפות וכו'. ועי' באשל אברהם בוטשאטש ר"ס תרסט.
קט. אכילה בליל שמחת תורה לפני קידוש יש שהקילו ואכלו בליל שמחת תורה, אחרי מעריב ולפני קידוש, אבל מנהג זה טעות הוא, כ"כ בשו"ת האלף לך שלמה שעה, ובמ"ב בסי' תרסט בפתיחה, ובאשל אברהם בוטשטאש. אולם בנשים דעת הגרעק"א בשו"ת א' דפטורות מקידוש של יו"ט.
קי. מאכלי חלב בליל שמחת תורה מנהג בקהלות אשכנז, אע"פ דאיכא שיטות דאיכא מצוה לאכול בשר אף בליל יו"ט, מ"מ בשמחת תורה אכלו מאכלי חלב, יעויין בזה במנהגי מהרי"צ הלוי פל"א סי"א.
קיא. אבל מותר בסעודת חתן תורה ובראשית בכורי יעקב תרסט סק"ז, ומ"ב סק"ח. וה"ה בסעודת חתן בראשית, כ"כ בדברי סופרים שצא ס"ק כה ובעמ"ד ס"ק ס' ובקד"ס פרק נב סעיף עב.