כתב השפת אמת (סוכות תרל"ו), 'בשם אא"ז מו"ר ז"ל, כי הג' רגלים הם לבטל הג' מדות רעות, קנאה תאוה כבוד'.
דהנה באבות שנינו (פ"ד מכ"ח) 'רבי אלעזר הקפר אומר, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם'א, ועל ידי ג' הרגלים מזדככים בני ישראל וניצולים מג' מידות רעות אלו.
וכיצד הוא הסדר של עבודת ג' הרגלים, מבאר השפת אמת (בלק תרנ"א), 'כי פסח בחי' נפש שפלה, לחם עוני, וזה עיקר החירות בנפש, שלא יהיה מקושר לתאוות בהמיות, והוא בחינת יציאת מצרים. שבועות מתן תורה רוח נמוכה, שהתורה כמו מים היורדים למקום נמוך, והוא מתן תורתנו בחי' רוחב. וסוכות הוא בחי' עין טובה היפוך מן הקנאהג, ולכן מקריבין ע' פרים, ושמחים בברכה היורדת לכל האומות, ועל זה כתיב 'נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו', והוא ענין שמח בחלקו. והטעם כי מי שאינו רוצה לקבל שום דבר רק השייך לו בשורש נשמתו ממילא אין לו קנאה על שום אדם, ולכן היא 'זמן שמחתנו'.
א. ולבאר מה הכוונה 'מוציאין את האדם מן העולם', שהרי אנו רואים כמה אנשים שיש להם קנאה תאוה וכבוד והם מאריכים ימים, ויש המבארים שהכוונה בזה הוא, שאין הכוונה שעל ידי קנאה תאוה וכבוד ימותו בקציו"ש חלילה, אלא הכוונה 'מוציאין את האדם מן העולם' הוא, שהם מוציאים 'את האדם', שהאדם שיש לו קנאה, אין כאן אדם שיש לו קנאה, אלא הרי זה מהות של קנאה 'א שטיק קנאה', וכן הוא בתאוה והכבוד.
ב. וכמו כן שבועות הוא כנגד הכבוד, שאין כבוד אלא תורה.
ג. אולם ראה עוד בסוכות תרל"ו שם ביאר שסוכות הוא כנגד מידת הכבוד, עיי"ש.