והנה בגמרא סוכה (דף ח:) אמרו, 'תנו רבנן, סוכת גנב"ך, סוכת ג'וים סוכת נ'שים סוכת ב'המה סוכת כ'ותים, סוכה מכל מקום כשרה'.
ואמרו עוד שם, 'סוכת רקב"ש, סוכת ר'ועים סוכת ק'ייצים סוכת ב'ורגנין סוכת ש'ומרי פירות, סוכה מכל מקום כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה'.
ואמרו בגמרא 'מאי כהלכתה, אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל סוכה', ופירש רש"י 'שמסוככת יפה, דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא, דאף על גב דסוכה לשם חג לא בעינן, לשם סוכה בעינן, ולצל הוא דמיקריא סוכה, שסוככת מן החורב'.
והנה מה שאמרו, סוכת גוים ונשים ורועים וקייצים, מובן, שהם עושים לעצמם סוכה לשם צל, וכן כל השאר, אבל יש להבין מה הכוונה 'סוכת בהמה', האם הכוונה לסוכה שעושה לה הבהמה לעצמה.
ומבאר הערוך השולחן (סי' תרל"ה ס"ג), 'וכן סוכה העשויה לבהמה, להסתירה מחוזק חום השמש'. והיינו שהבעל הבית עשאה לצורך הבהמה. וכן מבאר הלבוש (סימן תרל"ה), שסוכת בהמה פירושו שעשאו ישראל לצורך בהמה להציל תחתיה.
אולם בגליוני הש"ס (להגר"י ענגיל זצ"ל) פירש, שעשאה בהמה כפשוטו, דומיא דאינך.
ויעוין בשו"ת הרשב"א (ח"ג סימן רנט) שהביא דברי השואל שכתב דאין שייכות לעכו"ם בשום עשיות של מצוות, והשיב לו הרשב"א וז"ל: האיש כמוך יאמר דבר זה, וכי סוכה שעשאה עכו"ם מי מיפסלא לבית הלל דלא בעי סוכה לשם חג, וגם סוכת גנב"ך כשרה, עכ"ל. ומשמע מתיבת "וגם" דהכי קאמר, לא מבעיא שעשאה עכו"ם, רק אפילו עשאה בהמה הסוכה כשרה, עכ"ל הגליוני הש"ס.
וכן בספר 'יד יהודה' (הל' שחיטה סימן ב, סעיף יא) לגבי מעשה קוף במעשה שחיטה, נוקט בפשיטות שאם הקוף יסכך הסוכה הרי זה כשר, אם סככה לשם צל, וכתב דהיינו 'סוכת בהמה'.
ובאמת יש בזה חידוש גדול להלכה, שכן הפוסקים האריכו לדון בקטן שסיכך את הסוכה אם הוא כשר או לא, ונקטו הפוסקים שלכתחילה יסכך על ידי גדול, ורק בדיעבד אפשר לסכך על ידי הקטן. ומהו החסרון בסיכוך על ידי קטן, לפי שצריך שיהיה הסיכוך לשם צל, והקטן אין לו הדעת השלימה. כי הגם שאין צריך שיהיה מסוכך לשם מצוה, אבל צריך שיהיה הסיכוך 'לשם צל', ומשום כן דווקא נשים ורועים וגויים שיש להם דעת זה, סוכתם כשרה, אבל קטן שאין לו דעת זו, סוכתו פסולה.
אולם לדעת הרשב"א בתשובה, וכמו"כ להמבואר בספר יד יהודה, שסוכה שסככה בהמה או קוף לשם צל כשרה, אם כן לא גרע סיכוך הקטן מסיכוך בהמה וקוף.
ויש לפלפל הרבה בענין זה מה הכוונה במה שצריכים לסכך הסוכה 'לשם צל', אם הכוונה הוא שיהיה בדוקא כוונה 'לשם צל', ונמצא שצריכים 'דעת' בשעת סיכוך הסוכה, ומשום כן לכתחילה לא יסכך על ידי קטן, וכל שכן שלא יסכך על ידי הבהמה.
או יש לומר ש'לשם צל' הכוונה לאפוקי שלא יהיה לצניעות בעלמא, או למחסה ומסתור מזרם וממטר. ואז הפסול הוא רק שזה כמו ביתו של כל ימות השנה, אבל אם אין פסול זה, אין דין שיהא כוונה ודעת של 'לשם צל', רק די במציאות של לשם צל, ולכן די בסיכוך של קטן וקוף, כאשר מחשבתו ניכרת שהוא נעשה לשם צל.
נחזור לענינינו, מדין סוכת גנב"ך יש לנו ללמוד כיצד צריך להיות כניסתנו אל הסוכה, שיבטל את דעתו באופן של 'משימין עצמן כבהמה', שיבטל את דעתו להשי"ת ויאמר לפניו, רבונו של עולם 'אחזת ביד ימיני', הריני מבטל עצמי לגמרי להנהגתך יתברך.