הנה הסוכה נקרא בזוה"ק (ח"א יא:) בלשון 'צילא דמהימנותא', והיינו שכאשר נכנסים לסוכה נכנסים כביכול בצל האמונה של הקב"ה, ומתרגלים שם לחיות כל היום בכל עניניו עם השי"ת, ואפילו האכילה והשתיה והשינה הוא בצילא דמהימנותא. וענין זה צריכים לקנות לכל ימות השנה, לחיות בכל הענינים עם השי"ת.
ואיך זוכים לכך לחיות עם השי"ת, הנה על סוכות נאמר (ויקרא כג, מג) 'למען ידעו דורותיכם', וביארו בספה"ק שבסוכות זוכים לבא לדעת. ומהו תכלית הדעת, ידוע בזה לשון הרמב"ם 'אשר תכלית הידיעה אשר לא נדע', התכלית של הדעת הוא, שיבטל האדם את עצמו להשי"ת.
ואכן ענין זה רואים בסוכות, כשנכנסים לצילא דמהימנותא, אזי מבטל האדם את עצמו לגמרי.
ועל פי זה מבאר האבני נזר, דהנה בסוכה יש מצות אכילה ושתיה ושינה, ואעפ"כ בהרבה משניות במס' סוכה נתפרש שם דווקא הענין של שינה, וכגון מה ששנינו (סוכה יד.) 'נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה, ובלבד שלא יישן תחתיו', וכן שנינו עוד (שם כ:) 'הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו', ועוד. ויש להבין למה נתפרשו דינים אלו בדוקא לגבי שינה ולא לגבי שאר המצוות של האכילה והשתיה בסוכה. וכן יש להבין מה שמצאנו עוד שהגם שאכילת עראי מותרת חוץ לסוכה, בכל זאת שינת עראי אסורה חוץ לסוכה.
והביאור בזה הוא, לפי שענין ה'שינה' מרמז על ענין 'ביטול הדעת', כי כשהאדם ישן, אין לו דעת. וזהו ענין הסוכה, שיבטל האדם את עצמו לגמרי להשי"ת, ויהיה לגמרי בצילא דמהימנותא, כאם המסוככת על בניה.
ועל דרך זה שמעתי מאבי מורי שליט"א, דהנה ידוע ההלכה המרווחת 'המצטער פטור מן הסוכה' ולכאורה יקשה הלא כל הוספה וריבוי דעת מביאה לידי מכאוב וכמו שנאמר 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב', וא"כ מצוות סוכה שעניינה 'דעת' - היינו תוספת דעת יכולה לגרום ח"ו להביאו לידי מכאוב וצער.
אולם להמבואר שענין הדעת בסוכות היא להיפוך להגיע לידי ביטול הדעת בביטול גמור - 'תכלית הידיעה שלא נדע', אם כן אדרבא לא רק שלא יוסיף מכאוב, אלא באמונתו בה' 'יזכה להיפטר מכל צער ועגמ"נ', וכדבריו הידועים של התפארת שלמה 'המצטער' המוקף בצער וטירדות ל"ע צרות ויסורים, 'פטור' נפטר מהם 'מן הסוכה' ע"י קיום מצוות סוכה.