מובא בספה"ק בשם צדיקים, ואפשר שיש לחבר מאמר זה בפרשת לך לך, של"ך ל"ך בגימטריא למאמר הקודם, שהנה לֶךְ לְךְ, ה'לך' 'מאה', כמנין סכ"ך שעולה גם כן 'מאה'. השני מנוקד שב"א וקמ"ץ, והנה מה הכוונה 'לך לך', פירש רש"י 'להנאתך ולטובתך', תכלית הסכך הוא ה'לך לך', שיקח עמו האדם מהסכך, שהוא בגימטריא מאה, שכאשר ילך מהסוכה ילוה אותו ה-לְךְ, וזה יהיה 'להנאתך ולטובתך', מה שידע מהענין של קמ"ץ שב"א, צ'א מ'דירת ק'בע ש'ב ב'דירת א'רעי, את זה יקח עמו האדם מהסוכה, הלימוד שהעולם הזה הוא עולם חולף, עולם עובר, וזה דירת ארעי, וכך גם כשיכנס לביתו לא ידמה אשר 'פה אשב' שישב בביתו בקביעות, רק יזכור שאנו נמצאים בעולם חולף.
והכוונה בזה, שגם לאחר שיוצאים מהסוכה וחוזרים ונכנסים ללילות החורף הארוכים, צריך האדם לקחת עמו את ההרגשה של קרבת אלקים שזכה לו כשישב בסוכה ב'צילא דמהימנותא', וזהו הענין של 'לך לך', שיקח עמו את ההארה של ה'סכך' לכל ימות השנה.
והנה לפני הרבה שנים ראיתי באיזה קובץ שיצא לאור ובו כמה כתבי ידות וגנזי ישנים, והביאו מצדיק אחד מתלמידי הבעש"ט הק' והמגיד זי"ע, והעתיקו בשמו כמה אמרים קצרים, ואחד מהמאמרים שם היה, 'קמ"ץ שב"א', קמ"ץ - ר"ת צ'א מ'דירת ק'בע, שב"א - ר"ת ש'ב ב'דירת א'רעי, ואינני זוכר אם הביאו שם ביאור הענין.
וזהו הטעם מה שקוראים בשבת סוכות מגילת קהלת, כדי שיחיה האדם עם הידיעה ש'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש' (קהלת א, ג).