Skip to content
אמרי מנחם

ארבעה מינים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת.

אמר הרה"ק ר' שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע כי אם מתפלל האדם תפילת 'השיבנו אבינו לתורתך', מתוך כוונה עצומה, וכאשר הוא עומד בתפילת 'ברך עלינו', הוא מתרפה מלכוון, הרי זה סימן וראיה שאף בברכת 'השיבנו אבינו', לא הייתה כוונתו שלימה, משום שאי אפשר לזה בלא זה.

ופעם אחת בא יהודי חשוב אל רביה"ק זי"ע ואמר לו כי אם אין ליהודי הרחבת הדעת קשה לו ביותר להיות יהודי ירא שמים, נענה ואמר רביה"ק, כאשר אין ליהודי הרחבת הדעת, קשה לו ביותר להיות בכלל יהודי.

ויש לפרש כן בכוונת התפילה, 'שבענו מטובך', אנא תן לנו שפע גשמי רב, בכדי 'ושמח נפשנו בישועתך' שיהא לנו שמחה והרחבת הדעת, ומתוך כך 'וטהר לבנו לעבדך באמת', נוכל לעבדך כראוי וכנכון.

וכן הוא סדר התפילה בנוסח 'אבינו מלכינו', 'אבינו מלכינו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה', והיינו שפע גשמי, ורק אחר כך אנו מבקשים 'כתבנו בספר זכויות', כי אחר שיהא לנו פרנסה נוכל לעסוק בתורה ומעשים טובים.

'דידן נצח' - חיי אריכי

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא כג, מ).

אמרו במדרש (ויק"ר ל, ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין, ולית אנן ידעין מאן הוא נצח, אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה, ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון".

ויש לומר רמז 'דידן' בגימטריא 'חיים'.

'לו לב' - מליבא לפומיה יגלי

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא כג, מ).

לולב נוטריקון 'לו לב' (עי' ברכות נז.).

ויש לומר הרמז על פי מה שאמרו במדרש (ויק"ר ל, ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין, ולית אנן ידעין מאן הוא נצח, אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה, ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון".

ויש לפרש שעל ידי הלולב אנו יודעין כי 'דידן נצח' ונגזר עלינו שנה טובה וברוכה, שנת גאולה וישועה, שנת פדיה והצלה, ואנו בטוחים שאנו עומדים להיגאל ולצאת מן הגלות בזו השנה.

וזהו הרמז 'לו לב', דאמרו חז"ל (סנהדרין צט.) על זמן הגאולה ד'מליבא לפומיה לא גליא', והיינו שלא גילה ולא הוציא הקב"ה בפיו את זמן הגאולה, אלא הוא צפון בלבו כביכול.

ועל ידי הלולב 'לו לב' יתגלה הסוד הצפון בלב הקב"ה ויתגלה זמן הגאולה.

ר"ת 'לולב'

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא כג, מ).

'לולב' ר"ת 'וטהר לבנו לעבדך באמת'.

'גירא בעיניה דסטנא' - נטילת חודשי העיניים ממנו

אמר ר' אחא בר יעקב דין גירא בעיניה דסטנא (סוכה לח.).

יש לבאר רמז הגמרא, דהנה כתב בבני יששכר (מאמרי חודש תמוז אב, מאמר א - מהות החודשים) האר"י הק' אמר (ליקוטי תורה פר' בא) דכל חודשי השנה הם כנגד איברי הראש, וב' החודשים תמוז ואב הם כנגד העיניים, וחודש תמוז הוא כנגד עין ימין, וחודש אב הוא כנגד עין שמאל. והנה בזמן הזה נאמר (איכה ט, טז) 'עיני עיני יורדה מים', והכונה על ב' חודשי העיניים, שבני ישראל מורידים בהם דמעות כמים על צער השכינה וחורבן הבית, ובזמן הזה מדת הדין שולטת בעולם באלו החודשים, שבחודש תמוז הובקעה העיר (תענית כח:), ובחודש אב חרב בית המקדש, אמנם לעתיד לבוא 'והימים האלה יהפכו לנו לששון ולשמחה' (זכריה ח, יט), וחודשים אלו יהיו זמן שמחה והתגלות החסדים.

והנה במה תלוי הדבר, בענין האחדות ואהבת חינם, שהסיבה מחמתה ישראל נמצאים עדיין בגלות, הוא כמו שאמרו בגמרא (יומא סט:) מפני שהשטן שמביא לשנאת חינם עומד עדיין ומרקד בינינו. אך כאשר בני ישראל יהיו באחדות תבוא הגאולה, כמו שאמרו חז"ל (ילקוט בשלח רמז ר"מ) 'אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר האמונה'.

נמצא על ידי האחדות מתהפכים חודשי תמוז ואב להיות מנחלת הסט"א לשליטת סטרא דקדושה.

והנה אמרו במדרש (ויק"ר ל, יב) "פרי עץ הדר', אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. 'כפות תמרים', אלו ישראל. מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. 'וענף עץ אבות' אלו ישראל. מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. 'וערבי נחל', אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו'.

נמצא מכל זה, דעל ידי נטילת לולב, שמתעורר בכך אחדות ואהבה בקרב כל ישראל, מתקרבת הגאולה, ובביאת הגאולה ינטלו חודשי תמוז ואב משליטת השטן, וזהו 'גירא בעיניה דסטנא', שבחודשי העיניים שעתה הם בשליטתו, באה פגיעת הלולב.

כוונת סדר נטילת ד' מינים

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא כג, מ).

אמרו במדרש (ויק"ר ל, י) "פרי עץ הדר', זה אברהם וכו', 'כפות תמרים', זה יצחק וכו', 'וענף עץ עבות', זה יעקב וכו', 'וערבי נחל', זה יוסף'.

יש לתמוה, דמדתו של אברהם היא מדת החסד, אשר הוא מצד ימין, ומדתו של יצחק היא מדת הגבורה, אשר הוא מצד שמאל. והיה ראוי ליטול את האתרוג שכנגד אברהם ביד ימין והלולב שכנגד יצחק ביד שמאל, ומדוע הדין הוא (או"ח סי' תרנא ס"ב) ד'יטול האגודה בידו הימנית ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה והאתרוג בשמאלית'.

ויש לומר על דרך שכתב בספה"ק עת רצון מהרה"ק מקאלוב זי"ע (פר' וירא ד"ה ויקח) 'הנה לכאורה צריך להבין מפני מה אנו תוקעים בר"ה תקיעה שברים תרועה, התקיעה הוא אברהם, ושברים הוא נגד יצחק, ויעקב הוא תרועה, היו צריכים לתקוע תקיעה תרועה שברים, כי יעקב הוא בריח התיכון, והיה צריך להיות באמצע כמדתו שהוא עמודא דאמצעותא. אך הטעם הוא שבכל השנה שאין עת דין עומד יצחק בשמאל ויעקב באמצע, אכן בר"ה מחמת גודל הדין והקטרוג, עומד יעקב בשמאל במקום אביו יצחק, ויצחק עומד על מקום יעקב באמצע, כדי שיהא שני צדדים אברהם בימין שהוא חסד ויעקב שהוא רחמים עומד בשמאל במקום אביו, ויצחק באמצע כדי שלא יהי דין וקטרוג, ואין בדין של יצחק כח כל כך כי השני צדדים מגינים על כלל ישראל שלא יבואו עליהם שום רעות'.

וזה יש לומר הטעם שנוטלים הלולב שהוא כנגד יצחק, מדת הגבורה, ביד ימין, צד החסד, בשביל להמתיק מדת הגבורה.

'לו לב' - תנה בני לבך לי

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא כג, מ).

ובגמרא (סוכה לב.) אמרו דהאי 'כפות תמרים' היינו 'לולבא'.

לולב נוטריקון 'לו לב' (עי' ברכות נז.).

ויש לומר הרמז, דאין הקב"ה מבקש מאדם אלא 'תנה בני לבך לי' (משלי כג, כו), שיהא האדם חושק ומבקש בלבו קרבת ודביקות בשי"ת ותורתו.

וזהו הכח הרוחני הטמון בהפעולות הגשמיות שבנטילת לולב, בסדר הנענועים וההולכה והבאה שבמעשה נטילת לולב, כדאיתא בשולחן ערוך (אורח חיים סי' תרנא ס"ט) 'הנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו והלאה וינענע שם שלש פעמים בהולכה ושלש פעמים בהבאה. הג"ה. טורף הלולב ומכסכס העלין בכל נענוע. ואחר כך מטה ידו לצד אחר ועושה כן וכן לכל צד מארבעה צדדין ומעלה ומטה', שעל ידי הפעולות הגשמיות מתעוררת פעולה רוחנית, לנענע ולסלק כל המפריעים העומדים על פתחי הלב, ולפתוח את שערי הלב לאהבת השי"ת.

'דידן נצח' - משום האחדות

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל וגו'. בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מ-מג).

וברש"י 'כי בסוכות הושבתי. ענני כבוד'.

מצוות נטילת ד' מינים מרמז על אחדות בקרב ישראל, כמו שאמרו במדרש (ויק"ר ל, יב) "פרי עץ הדר', אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. 'כפות תמרים', אלו ישראל. מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. 'וענף עץ אבות' אלו ישראל. מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. 'וערבי נחל', אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו'.

אף מצוות סוכה מרמז על אחדות, שכן הסוכה היא זכר לענני הכבוד, שענינם שלום ואחדות בקרב ישראל, וכן אמרו בגמרא (סוכה ט.) 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת', והרמז בכך שהסוכה מאחדת את כל בני ישראל, והיא סגולת הסוכה, שמביאה שלום על כל עם ישראל, ובחג הסוכות הקב"ה 'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'.

והנה אמר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע על מה שכתב רש"י בפסוק (שמות יט, ב) 'ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני', דבא 'להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה'. דלכאורה מנא ליה לרש"י כן, אלא דמאחר דכתיב (שם) 'ויחן שם ישראל כנגד ההר', והיינו 'כאיש אחד בלב אחד' (רש"י שם), זה סימן שעשו תשובה, שכאשר יש שלום בקרב ישראל פשוט שעשו תשובה.

בזה יש לומר, כי הנה אחר חודש אלול, חודש התשובה, וראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים, שבימים אלו עשו בני ישראל תשובה רבה, ואין אנו יודעים האם התשובה היתה כדבעי, ועלתה לרצון לפני אדון כל. בבוא חג הסוכות בו אנו נוטלים ד' מינים ויושבים בסוכה, וזוכים לאחדות בקרב כל בני ישראל, הרי זה ראיה והוכחה שעשינו תשובה נכונה, כי השלום והאחדות סימן לתשובה, כדברי הרה"ק מבעלזא.

וזהו שאמרו במדרש (ויק"ר ל, ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין, ולית אנן ידעין מאן הוא נצח, אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה, ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון".

והיינו שאחר נטילת ד' מינים, וריבוי האחדות והשלום בקרב ישראל, יודעים אנו כי 'דידן נצח', והתשובה התקבלה לרחמים ולרצון, ויצאנו זכאים בדין.

וזהו הענין בכך שסוכות הוא זמן 'תשובה מאהבה' (עי' קדושת לוי פר' האזינו; ועוד), משום שבעת הזו אנו כבר יודעים שהתשובה שעשינו בזמני התשובה שעברו התקבלה לרחמים ולרצון, ומתוך אהבת השי"ת על שקרבנו והחזירנו לפניו אנו מוסיפים עוד ועוד בתשובה שלימה.

זמן הגלות שאני

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל וגו'. בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מ-מג).

תחילה נכתב מצוות ד' מינים ואחר כך מצוות סוכה, ובמשנה הסדר הוא להיפך.

ויש לומר הרמז בכך, על פי מה שכתב החינוך (מצוה שכד) בביאור טעם נטילת ד' מינים, וז"ל, לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל כי היא עת אסיפת התבואות ופירות האילן לבית ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף, וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותה העת לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו, ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלוקים בעת ההיא, צוונו ה' לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו, והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח כמו שהעת עת שמחה, כי צדק כל אמרי פיו, וידוע מצד הטבע כי ארבעת המינין כולם משמחי לב רואיהם, עכ"ל.

ויש לומר דלכן נכתב בתורה תחילה מצוות ד' מינים משום הזהירות היתירה הנצרכת בימי חג הסוכות. אמנם בעת הגלות אין כבר שמחה כל כך בישראל, וכבר אין להזהיר בחומרה כל כך על ענין השמחה, ולכך לא נכתב במשנה ובגמרא תחילה מצוות ד' מינים.

אחדות כתנאי ל'דידן נצח'

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל וגו'. בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מ-מג).

תחילה נכתב מצוות ד' מינים ואחר כך מצוות סוכה, ובמשנה הסדר הוא להיפך.

ויש לומר דהנה אמרו במדרש (ויק"ר ל, ב) 'משל לשנים שנכנסו אצל הדין, ולית אנן ידעין מאן הוא נצח, אלא מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצחויא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה, ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אנון נצוחיה. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם 'ולקחתם ביום הראשון".

הרי שציווי 'ולקחתם לכם ביום הראשון' הוא ענין של 'דידן נצח', ויש לומר שבזמן הכתוב היו ישראל במעלה רמה, ותיכף ומיד פתח הכתוב ואמר 'דידן נצח'. אמנם עתה בזמן הגלות נמצאים ישראל בשפל המדרגה ובכדי שיוכלו לומר 'דידן נצח' הם צריכים לזכות הסוכה, ועל כן פותחת המשנה תחילה במצוות סוכה ואחר כך במצוות ד' מינים, כי אחר קיום מצוות סוכה מובטחים ישראל שיצאו זכאים בדין ושפיר יכולים לומר 'דידן נצח'.

וזהו כח הסוכה, שהוא מורהעל אחדות, שכן הסוכה היא זכר לענני הכבוד, שענינם שלום ואחדות בקרב ישראל, וכן אמרו בגמרא (סוכה ט.) 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת', והרמז בכך שהסוכה מאחדת את כל בני ישראל, והיא סגולת הסוכה, שמביאה שלום על כל עם ישראל, ובחג הסוכות הקב"ה 'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'.

ובכח האחדות, רשעים עם צדיקים, יוצאים כולם זכאים בדין.

היפרדות מרשעים כתנאי לאחדות בישראל

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל וגו'. בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מ-מג).

תחילה נכתב מצוות ד' מינים ואחר כך מצוות סוכה.

ויש לומר הרמז בכך, דבבני יששכר (מאמרי חודשי תשרי חשון מאמר י) מביא מה שכתב החיד"א (ראש דוד פר' אמור) בשם הרב החסיד מוה"ר יהודא חאבילוו זללה"ה דהטעם מדוע ציותה תורה לעשות זכר לענני הכבוד בלבד, ולא למן ובאר (עי' תענית ט.), משום ד'ענני הכבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה כי הערב רב פלט אותם הענן, מה שאין כן מן ובאר גם הערב רב נהנו מהם'. וכן הוא בזוהר (ח"ב קצא.) ד'כל ענני יקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו'.

ורביה"ק זי"ע הוכיח מכאן דהשלום שורה בישראל אך ורק כאשר נפרדים ונבדלים מהרשעים והערב רב, דהנה ענני הכבוד באו בזכות אהרן הכהן כמו שאמרו בגמרא (תענית ט.) ומדתו של אהרן היה 'אוהב שלום ורודף שלום', וכן פעולת ענני הכבוד מורה על שלום ואחדות, שהקיפו את כל ישראל (עי' מועד לכל חי להגר"ח פאלאג'י סימן כ סעיף מח בשם ספר לחמי תודה, פתיחה שערים ט.; משך חכמה כ, יח).

ולכך נבדלו הערב רב מקרב ישראל דוקא בענני הכבוד ולא במן ובאר, משום דענין השלום והאחדות המרומז בענני הכבוד, אינו שייך ואינו בנמצא כאשר הערב רב והרשעים נמצאים אף הם בקרב ישראל, ובני ישראל הם בשלום ואחדות עמהם, ולכך היה מוכרח שיבדלו ישראל מהערב רב, ורק אז יכלו לזכות לשלום ואחדות בענני הכבוד.

זה יש לרמז בסדר ציווי מצוות חג הסוכות בפרשה, שד' מינים רומז על אחדות בקרב ישראל (עי' ויק"ר ל, יב), ובא הכתוב לומר כי זה אינו אלא כאשר ישראל נבדלים מאומות העולם, והוא מרומז במצוות סוכה שהוא על שם ענני הכבוד, שהיו באופן הזה, בהבדלת ישראל וערב רב.

More in this printout

View the whole printout