Skip to content
אמרי מנחם

חלק הדרוש

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא אם פסח מצרים נחשב קרבן גבוה תלוי במחלוקתם בפירוש 'בסוכות הושבתי'

בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח מישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. (ויקרא כג, מג)

בגמרא מסכת סוכה (יא:) נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש הכתוב 'כי בסוכות הושבתי', רבי אליעזר סובר 'ענני הכבוד היו', ורבי עקיבא סובר שהכונה ל'סוכות ממש'.

במסכת מנחות (פב.) בסוגיא ד'כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין', נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא אם אפשר ללמוד פסח האמור לדורות מפסח האמור במצרים, רבי אליעזר סובר שדנין, ורבי עקיבא סובר שאין דנין. ורבי עקיבא מפרש סברתו משום 'מה לפסח האמור במצרים שכן אין טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח', שעל כן אין לדון ממנו.

נראה לחדש ששורש אחד לשתי המחלוקות, ולטעמייהו בפירוש הכתוב 'בסוכות הושבתי', אזלי רבי אליעזר ורבי עקיבא במחלוקתם אי ילפינן מפסח מצרים.

ויבואר בהקדם מה שדנו האחרונים בענין הקרבת קרבן 'פסח מצרים' מצאן של מצריים, ומהם נלמד מהותו של 'פסח מצרים'. הנה בספר פנים יפות (פרשת בא) מבאר מה שמפרש במכילתא עה"פ (שמות יב, כא) 'משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח', - 'משכו ידיכם מעבודה זרה', שלכאורה אינו מובן השייכות בין עבודה זרה ללקיחת הצאן, ומדוע נצטוו דוקא עכשיו קודם הקרבת הפסח למשוך הידיים מעבודה זרה. אכן הענין מתבאר על פי מה המשך דברי המכילתא 'וקחו לכם צאן מהשוק', שנאמר לישראל לילך לשוק ולרכוש ממוכרי הצאן כבש לקרבן פסח. ועל זה קשה, מאחר שהמצרים הרי החשיבו את הצאן לאלוהים ועבדו לו, והדין הוא שצאן של עבודה זרה אסור בהנאה, אם כן האיך נאמר לישראל לקחת מהשוק צאן של מצריים.

ויישוב הקושיא על פי הגמרא בעבודה זרה (נג.) המתרת בהמת עבודה זרה של נכרי שנמכרה לישראל, מהטעם שהנכרי מבטל את העבודה זרה כשהוא מוכרה לישראל, וזאת משום שיודע שהלוקח הישראל לא ימשיך לעבדה. אך לא כן הוא בבהמה שעבדה נכרי לשם עבודה זרה וחזר ומכרה לנכרי אחר, שאין ניתרת בהנאה בשעת המכירה, שכן המוכר אינו מבטלה מאחר שסבור שהלוקח ימשיך לעבדה. ומעתה, מאחר וישראל בארץ מצרים היו עובדי ע"ז, כשיבואו לשוק לרכוש הצאן יסבור המוכר המצרי שהבהמה תמשיך להיות עבודה זרה אצל הישראל, ועל כן לא יבטלנה, ובכך תישאר הבהמה אסורה בהנאה. על כן נצטו ישראל תחילה 'משכו ידיכם מעבודה זרה', בכדי שבכך 'וקחו לכם צאן של מצוה מהשוק' שאינו אסור בהנאה, שהמוכר המצרי יבטל את העבודה זרה כשימכרו לישראל שמשך ידיו מעבודה זרה.

הקשה הגאון ר' אפרים זלמן מרגליות לתלמידו המובהק של ה'פנים יפות', החתם סופר, על דברי רבו, מה ענין ומה שייכות דברי הגמרא בעבודה זרה בהיתר בהמת עבודה זרה בהנאה לכאן, הרי התם הנידון בענין 'איסור הנאה מעבודה זרה', שסברת ביטול הנכרי המוכר, מועילה להסיר מהבהמה שם עבודה זרה, ולהתירה בהנאה מכאן ולהבא. אכן, בנידון דהכא שבני ישראל לקחו את הבהמה לשם הקרבת קרבן, הביטול אינו מועיל, שכן בבהמת קרבן ניתוסף איסור 'נעבד', שהתורה אוסרת בהמה שנעבדה להקרבה לעולם, משום ד'מאיס לגבוה', כמו שנלמד (ב"ק מ:) מהפסוק (ויקרא א, ב) 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם', 'מן' למעוטי נעבד.

החתם סופר (יו"ד תשובה רלה) מיישב הקושיא בדבר חידוש מופלא, ש'פסח מצרים' לא נחשב ל'קרבן גבוה' ולא חלים עליו דיני קרבן. והסיבה לכך משום חסרון מזבח להזאת הדם ולהקטרת האימורים, שעל כן לא יכול להיחשב כקרבן בלא שיקויים בו סדר עבודת הקרבנות.

יש לדון בעצם חידוש החתם סופר, כי לכאורה בגמרא מנחות מוכח שרבי אליעזר סבירא ליה שלא כדברי החתם סופר, אלא לפסח מצרים היה דין 'קרבן גבוה'. שכן סובר שיש ללמוד פסח דורות מפסח מצרים, ואינו חושש לטענה שלפסח מצרים אין דין קרבן משום שלא היה הזאת דם. ויש להבין טעמו וסברתו של רבי אליעזר, האיך יתכן שהיה לפסח מצרים שם קרבן גבוה, בלא שהיה הזאת דם.

ויש לומר על פי דברי התרגום יונתן בפסוק (שמות יט, ד) 'ואשא אתכם על כנפי נשרים', שהכונה שביום צאתם ממצרים נשאם הענן לארץ ישראל, להקריב את קרבן פסח בבית המקדש שבהר המוריה. ובכך יש לומר, שמאחר והקריבו את הפסח בבית המקדש בו היה מזבח, הרי יש ל'פסח מצרים' שהוקרב בבית המקדש דין 'קרבן גבוה', שכן לא חסר בו ולא כלום מסדר הקרבת קרבן.

מעתה יש לומר כי אכן בענין זה של ענני הכבוד שנשאו את בני ישראל מארץ מצרים לארץ ישראל, תלויה מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא בגמרא מנחות, ודוקא רבי אליעזר דסבירא ליה בגמרא סוכה כי פירוש הפסוק 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', למען ידעו כי בענן הושבתי ונשאתי את בני ישראל להקריב קרבן פסח בבית המקדש, הוא סבירא ליה שהיה לפסח דין קרבן גבוה שכן הוקרב בבית המקדש של מעלה. אכן רבי עקיבא דסבירא ליה 'כי בסוכות הושבתי', היינו 'סוכות ממש', לא סבירא ליה שיש לפסח מצרים שם קרבן גבוה. והרי שב' המחלוקות בגמרא מנחות ובגמרא סוכה שורשן אחד ולשיטתייהו אזלי.

אמנם תמיהה גדולה היא על החתם סופר שכתב את הדברים באופן של 'כמדומה לי', ומשמע מדבריו שהיסוד נתחדש לו אך מחמת קושיית השואל, האיך נעלמה מעיניו גמרא מפורשת, וכי לא ראה את דברי רבי עקיבא במסכת מנחות הטוען את אותם הדברים ממש, שעל כן אין ללמוד סתם קרבן מפסח מצרים, כיון שאין לפסח מצרים דין קרבן מאחר שלא היה הזאת הדם.

בכל התורה כולה קי"ל דהגם דמיעוט בטל ברוב, מ"מ אם אפשר לברר האיסור מתוך ההיתר אין האיסור בטל ברוב. ומ"מ בסוכה קי"ל דאם יש רוב סכך כשר ומיעוט סכך פסול אז אמרינן דהמיעוט בטל כלפי הרוב, ואדרבה מצטרף להסכך הכשר, וכשר לישב גם תחת הסכך פסול. וחשבתי בס"ד טעמו על פי הידוע מהקדושת לוי דבסוכות עושין תשובה מאהבה, וידוע דכשעושין תשובה מאהבה נתהפכין העוונות לזכיות, לכן דוקא במצות סוכה קי"ל דהסכך פסול מתהפך להיות סכך כשר.

More in this printout

View the whole printout