סוכה זכר לענני הכבוד
בבני יששכר (תשרי, מאמר י', אות י"ג) הביא שדרשו וחקרו הקדמונים למה עשה ה' ככה, דהלא ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר, מן, ובאר, וענני הכבוד, ואם כן למה צוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד דוקא (במצות סוכה) ולא עשה כן במן ובאר (וראה מה שביארנו בזה לעיל).
ויש לומר על פי דברי התרגום יונתן בפסוק (שמות יט, ד) 'ואשא אתכם על כנפי נשרים', שהכונה שביום צאתם ממצרים נשאם הענן לארץ ישראל, להקריב את קרבן פסח במקום המקדש בהר המוריה.
על פי זה יש לומר שבענני כבוד היה בחינת ארץ ישראל כל משך זמן היותם במדבר [ויש לומר שזהו מה שנאמר בכתוב שם "ואביא אתכם אלי"]. ואם כן ההודאה על ענני הכבוד היא הודאה מיוחדת, לא רק על התועלת הגשמית שבזה אלא על זה שזכו במדבר לבחינת ארץ ישראל. ולכן דוקא על זה נצטווינו לעשות זכר.
ולפי זה מבואר היטב מה שאמר הרה"ק מבעלזא זיע"א, שסוכה היא בחינת ארץ ישראל.
והשענו תחת העץ
איתא במדרש (ב"ר פמ"ח, י. תנחומא וירא ד), שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם, שבשכר זה שאמר למלאכים "והשענו תחת העץ" אני נותן לבניך מצות סוכה.
ויש לבאר על פי מה שמצינו שבזוה"ק ש"והשענו תחת העץ" היה בחינת סוכה, והיינו מפני שהתגלה שם הקב"ה.
והנה כאשר בא משה רבינו לקבל התורה באו המלאכים בטענה אל הקב"ה שיתנה להם. ומבואר בספרים (ספר שתי ידות ר"פ תרומה. פני דוד להחיד"א פ' יתרו. שפ"א פ' יתרו. ועוד) שטענתם היתה מדין בר מצרא, שהמוכר שדה וכיו"ב, יש זכות קדימה לבן המצר לקנותה ויכול אף לסלק את הלוקח שאינו בן המצר.
ולפי הנ"ל יש לבאר מהו אכן התשובה לטענת המלאכים - דכיון שכבר היה הקב"ה אצל אברהם בבחינת סוכה, הרי שגם ישראל הם בבחינת בר מצרא אל הקב"ה כביכול [אמנם אמרו חז"ל שהמנורה עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בשיראל. אלא שזה היה לאחרי קבלת התורה, ואילו כדי לפרוך את טענת המלאכים לפני מ"ת היה צריך להגיע להשראת השכינה שהיתה אצל אברהם].
נמצא שבזכות "והשענו תחת העץ" קיבלו ישראל את התורה.
מקדש ישראל והזמנים
נוסח חתימת הברכה (בתפילה ובקידוש) בשלושת הרגלים הוא מקדש ישראל והזמנים. והנה בשבת חותמים "מקדש השבת", ועל דרך זה בראש השנה "מקדש ישראל ויום הזכרון", וביום הכיפורים "מקדש ישראל ויום הכיפורים". ומדוע בג' הרגלים לא מפרטים בחתימת הברכה בכל מועד את עניינו, פסח שבועות או סוכות.
ויש לבאר עפ"י מ"ש הטור (סי' תיז) שג' הרגלים הם כנגד שלושת האבות, פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק, וסוכות כנגד יעקב. לפי זה מובן שיש בהם ענין כללי אחד, והעיקר בהם אינו מה שמייחד כל מועד מחבירו כי אם הענין הכללי של קדושת ישראל (שבאה מהאבות) והזמנים.