'ראשון לחשבון עוונות' - בכח הדעת
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג, מג).
'למען ידעו דורותיכם', הסוכה מסוגלת להשפיע ליהודי היושב בצילא דמהימנותא מתחת לסכך, 'דעת דקדושה'.
והדעת מסייעת לאדם למול היצר הרע, דזהו כחו של היצר הרע, לבלבל את האדם ולבטל ממנו את דעתו וכח ההבחנה וההבדלה, וכה אמר אור שבעת הימים מרנא הבעש"ט הק' זי"ע (הובא בספה"ק בן פורת יוסף פר' אחרי ד"ה שמעתי ממורי ובספה"ק אורח לחיים פר' לך ד"ה הפרד נא מעלי) לפרש מה שאמרו בגמרא (שבת עה, א) 'שוחט משום מאי מחייב' ובתוס' (ד"ה שוחט משום מאי) פירשו ד'אשוחט דעלמא קאי', והאי שוחט דעלמא הוא היצר הרע השוחט את נשמתם של בני העולם ומאבדם מהעולם הבא, והתמיהה היא, משום מאי מתחייב במיתה לעתיד לבוא אז יביא אותו הקב"ה בפני הצדיקים והרשעים וישחט אותו (סוכה נב, א), והלא זהו תפקידו ולשם כך נברא, לעמוד כנגד ברואי עולם ולהכשילם בחטא ומה זה שנענש על מילוי תפקידו.
ומתרצינן בגמרא 'משום צובע', פירוש שדבר זה הוא מוסיף בעצמו מחמת רשעותו, שמבלבל את האדם וצובע בפניו את המעשים, ואת הדבר הטוב הוא צובע בצבע מעשה רע, ומפתה את האדם כי מעשה זה כלל אינו טוב אלא רע הגמור, ואם יעשה כן הרי הוא משחית את נפשו, ולמול פליאת האדם מה עבירה יש במצוה, הוא מביא תירוצים ובלבולים עד שהאדם מאבד את דעתו ונמנע מעשיית המצוה באונס ולא ברצון, וכן הוא נוהג במעשי עבירה, שמפתה ומסית את האדם לחטוא במעשה חטא, וכאשר האדם נמנע ומתרחק מהחטא ברוב יראת שמים ואוטם אוזנו משמוע ברע, הוא בא כנגדו בתחבולה וצובע את המעשה הרע בצבע מעשה טוב ואומר לאדם כי האיך ימנע מעשיית מעשה טוב ומצוה גדולה זו, עד שהאדם אכן מתבלבל ומאבד את שכלו ודעתו העצמית וחוטא שלא בידיעתו.
ועל כך מתחייב היצר הרע בעונש מיתה, משום שחטאים הרבה חוטאים בני האדם שלא בדעת ושלא בשכל ואך מחמת בלבול היצר, והרי לכך לא נברא, אלא להסית את האדם לעשות רע ולהמנע מטוב ולא לשנות את הגבולות ולהחליף בין טוב לרע.
ובסוכות מקבל היהודי כח כנגד אומנות זו של היצר הרע, דכתיב 'למען ידעו דורותיכם' ואמרו חז"ל 'אם אין דעת הבדלה מנין', והיינו שעל ידי כח הדעת יכול האדם להבחין ולהבדיל בין טוב לרע ובין מצוה לעבירה, ועל כן אמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) על הפסוק (ויקרא כג, מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון', 'וכי ראשון הוא, והלא ט"ו יום הוא, ואת אמרת 'ביום הראשון', אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'.
משום שביום זה מקבל האדם כח להיות גבור וראש על היצר הרע, בכח הדעת וההבדלה, שלא ליפול ברשתו ולא לחטוא בעוונות.
ראשון הוא להכיר בעוונות
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא כג, מ).
אמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) 'וכי ראשון הוא, והלא ט"ו יום הוא, ואת אמרת 'ביום הראשון', אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'.
יש לפרש על פי מה שכתבו בספה"ק דאם עדיין לא שב האדם בתשובה הוא בבחינת סומא שאינו רואה את מצבו ואינו מכיר בחטאיו הרבים. והרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע כתב בהנהגות האדם כי חטאת נעורים מסמא את העיניים.
ויש לומר כי אחר יום הכפורים בו שבו כל עדת ישראל בתשובה לפני אדון כל, זכו עיני כל ישראל להיפקח ועתה רואים כולם כמה חטאו ופשעו, ועד כמה הם מלאכים עוונות ונצרכים לכפרה.
וזהו 'ראשון הוא לחשבון עוונות', שדוקא כאשר מגיע חג הסוכות מתחילים לספור את מנין העוונות, ולהכיר בפעם הראשונה בחטאים.
ראשון למנין עוונות
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות (ויקרא כג, מ).
אמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) 'וכי ראשון הוא, והלא ט"ו יום הוא, ואת אמרת 'ביום הראשון', אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'.
יש לפרש, דהסוכה ענינה אחדות בקרב ישראל, שכן הסוכה היא זכר לענני
הכבוד, שענינם שלום ואחדות בקרב ישראל, וכן אמרו בגמרא (סוכה ט.) 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת', והרמז בכך שהסוכה מאחדת את כל בני ישראל, והיא סגולת הסוכה, שמביאה שלום על כל עם ישראל, ובחג הסוכות הקב"ה 'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'.
והנה במשך כל השנה מדברים אנשים רע האחד על חבירו, כי עוון לשון הרע הוא מהעוונות אשר אנשים דשים בו בעקביהם, ולפי דברי החובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז) כי המדבר לשון הרע על חבירו, עוברים עוונות חבירו אליו, ונעשה חבירו זכאי מעוונות, והוא נהיה עמוס בעוונות, נמצא שיש בידי כל אחד מישראל כמה וכמה עוונות שאינם באמת שלו.
אך כאשר אתא ובא חג הסוכות וכל בני ישראל שבים בתשובה על עוון המחלוקת ומתאחדים כאיש אחד בלב אחד, אזי חוזרים כל העוונות לבעליהם האמתי, נמצא הזמן הראוי לספור ולמנות את חשבון העוונות הנכון הוא בחג הסוכות, וזהו 'ראשון לחשבון עוונות'.
מעשי בני ישראל מרובים מחכמתם
בסוכות תשבו שבעת ימים... למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מג).
כתב בספה"ק תפארת שלמה (לחג הסוכות ד"ה ויסעו בני ישראל) 'הסוכה היא בחינת הקדושה של הקרבנות, ובחינת ארץ ישראל'.
ובספה"ק קדושת יום טוב (לסוכות אות ח) כתב 'הסוכה יש לה קדושה יתירה כמו קדושת ארץ ישראל אשר ה' דורש אותה'.
ועל פי דבריהם הקדושים מתפרש מאמר הכתוב 'למען ידעו דורותיכם' היינו שהתורה מבטיחה שאם תשבו בסוכות תזכו לדעת, כי 'אווירא דארץ ישראל מחכים' (ב"ב קנח:).
והנה אמרו חז"ל במשנה (אבות פ"ג מ"ט) 'כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת'. נמצא בהגיע חג הסוכות, בעת שזוכים למתנת ה'דעת', מכח הבטחת הכתוב 'למען ידעו דורותיכם', נדרשים ישראל להרבות במעשים טובים קודם לכן, בכדי שלא להיות בכלל מי ש'חכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת'.
ויש לומר שעל כן נתנה תורה קודם לחג הסוכות את הימים הנוראים בהם זוכים בני ישראל לכפרה, שכך חג הסוכות הוא 'ראשון לחשבון עוונות', כמו שאמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) על הפסוק (ויקרא כג, מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון', 'וכי ראשון הוא, והלא ט"ו יום הוא, ואת אמרת 'ביום הראשון', אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'.
שעל ידי זה נקראים בני ישראל כמי שמעשיהם הטובים מרובים מחכמתם, שכן אין נחשב להם עוד חטאים.
ויש להוסיף דהנה כלל גדול יסדו בספרים הק' (אוה"ח הק' שמות לט, לב; ובדרך פיקודיך הקדמה ה) שעל ידי שהאדם נכלל בתוך כלל ישראל נחשב קיום המצוות של אלו המחוייבים בהם כאילו קיימם אף הוא, ויש לומר שלכן ציוותה תורה על מצוות נטילת ד' מינים שענינה התכללות והתאחדות ישראל כאיש אחד בלב אחד, כמו שאמרו במדרש (ויק"ר ל, יב) "פרי עץ הדר', אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. 'כפות תמרים', אלו ישראל. מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. 'וענף עץ אבות' אלו ישראל. מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. 'וערבי נחל', אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו'.
שעל ידי ההתכללות נחשב לכל אחד מישראל מצוות הרבה, ובזה יש לזכות להבטחת התורה 'למען ידעו דורותיכם', אחר שישראל בכלל 'מעשיהם מרובים מחכמתם'.
עוד יש להוסיף בהאי ענינא, דבספה"ק נתבאר שעבודת הימים של חודש אלול וראש השנה יום הקדוש ועשרת ימי תשובה הם בחינת 'שמאלו תחת לראשי', בחינת יראה.
ויש לומר שהוא הכנה למתנת הדעת בחג הסוכות, שכן תנאי הוא להשגת החכמה 'יראתו קודמת לחכמתו', ועל ידי שישראל מתחזקים ביראת שמים ויראת חטא בימים שקודם חג הסוכות, הם זוכים בתר כך לדעת.
השמחה עם האורח והצער על כך שהשכינה היא רק אורח
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך. ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח (דברים טז, יג-טו).
'אך' הוא לשון מיעוט, ובא למעט קצת מהשמחה.
ויש לומר בהקדם מה שסיפר הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע (ייטב פנים, אבני זכרון לר"ה אות יא) אודות זקנו הרה"ק בעל הישמח משה זצ"ל וז"ל, שמעתי ממוזלה"ה, סיפר לנו שבימי נעוריו היה קשה בעיניו מה שהחסידים יגילו כל היום, הלא איתא בש"ע (או"ח סי' א' ס"ג) ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש, ועגמה נפשו על דבר זה, והתפלל אל ה' במחשבה צפונה בלב בנסעו לקבל פני רבו הקדוש מהר"י יצחק זלה"ה מלובלין, אנא ה' הושיעה נא בעת
בואי אל הצדיק יורינו דרך תירוץ על ענין זה לבל יקשה בעיני, כי אתה יודע שאיני רוצה להקשות רק לדעת אמיתת הענין, וכבר אמרו חכמים (יומא לח:) הבא לטהר מסייעין אותו, לא אמרו מסייע לשון יחיד, רק מסייעין לשון רבים, משמע הכל מסייעין, אם כן גם הצדיק יסייע אותי בזה, כל זאת עלה במחשבתו ובלבו, וכאשר בא אל ביתו נאוה קודש, תיכף פיו פתח בחכמה וברוח הקודש, ואמר לו למה נפלו פניך, אם אמנם איתא בשולחן ערוך ראוי לכל אדם ירא שמים שיהא מיצר ודואג וכו', אבל כבר אמרו (עי' מדרש אסס"ר פט, א) החכם צהלתו בפניו ואבלו בלבו, והן תאמינו, כי בעת שאומר חצות בבכי ותחנונים ופלגי מים, בכל זאת אני שש ושמח. וכך הורה לי רבינו הקדוש הגאון מהר"ש שמעלקי זלה"ה אבדק"ק ניקילשבורג, על פי משל למלך גדול שנשבה והגיע לעמוד לפוש וללוי אצל אוהבו ומיודעו, וכראות אוהבו את המלך בשביה הלך ילך ובכה מאין הפיגות, ובכל זאת שש ושמח, כי המלך נתאכסן אצלו, והנמשל כי באותו שעה שבוכה על חורבן בית המקדש השכינה כנגדו, שנאמר (איכה ב, יט) 'קומי רוני בלילה וגו' נוכח פני ה", ואם כי כתיב (מיכה ו, ח) 'הצנע לכת עם י' אלקיך', ולא היה ראוי לגלות הדבר, אבל מה נעשה הלא אמרו הבא לטהר מסייעין אותו, לא אמרו מסייע כי אם מסייעין, משמע הכל מסייעין אם כן גם אני צריך לסייע, עד כאן דברי פה קדוש ה' מכובד, הרי שידע ברוח קדשו לתרץ לו מה שהקשה לו, ומה שעלה בלבו על אומרם מסייעין לו לשון רבים.
ויש לומר שענין זה הוא בסוכות, דמצד אחד יש בימים אלו שמחה גדולה על שהמלך נמצא עמנו, כי הסוכה היא 'צילא דמהימנותא' וכביכול אנו יושבים ממש במושב אחד עם המלך הגדול, ובוודאי מי שזוכה שהמלך הוא אורחו שש ושמח, אמנם בתוך הלב שוכן קצת צער משום שאנו יודעים שכן הוא עכשיו בחג בלבד, כי בחלוף ימי החג אנו שבים לימי הגלות, ולעת הסתר הפנים בעת שאין בית המקדש בנוי ועומד על מכונו והשכינה נסתרת ונעלמת מישראל.
וזהו 'והיית אך שמח', יש לשוש ולשמוח בימים אלו, אמנם 'אך' למעט, כי בתוך הלב יש להצטער על כך שהמלך הוא בבחינת אורח בימים אלו של חג הסוכות, שאחר החג עתיד הוא להסתתר שוב.
התעוררות 'תשובה מאהבה'
בסוכות תשבו שבעת ימים... למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מג). והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש.
ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' ס"א).
איתא בספה"ק (עי' קדושת לוי פר' האזינו) דבסוכות מתעוררת בחינת 'תשובה מאהבה'.
ויש לומר הענין בכך, דהסוכה היא זכה לענני הכבוד, וכתב הגר"א (שיה"ש א, ד)
דאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד, והם חזרו כאשר עשו בני ישראל תשובה על חטא העגל, 'תשובה מאהבה', וזה יש לומר הטעם שמתעורר בסוכות ענין תשובה מאהבה, בכח ענני הכבוד שניתנו לישראל אחר שעשו תשובה מאהבה על חטא העגל.
'למען ידעו דורותיכם' - כי התשובה מועילה
בסוכות תשבו שבעת ימים... למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מג). והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש.
ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' ס"א).
איתא בספה"ק (עי' קדושת לוי פר' האזינו) דבסוכות מתעוררת בחינת 'תשובה מאהבה'.
ויש לבאר הענין, דהנה יש להבין מאי טעמא ציוה הקב"ה לעשות זכר לנס ענני הכבוד בלבד, ואכן על מה שאמרו בגמרא (תענית ט.) 'שלש מתנות טובות ניתנו לישראל, באר, ענן, ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה', 'הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה, צוה ה' זכר לענני הכבוד במצות סוכה, ולא עשה כן במן ובאר' (לשון הבני יששכר מאמרי תשרי י, יג).
ויש להוסיף ולתמוה, מה נשתנה ענני הכבוד אף משאר מתנות טובות ונסים ונפלאות שנעשו לישראל בארבעים שנות המדבר, וכגון 'שמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה' (דברים ח, ד).
ויש לומר דהנה כתב הגר"א דכוונת הכתוב 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' אינו לאלו הענני כבוד שליוו את ישראל ארבעים שנה, אלא הכוונה דייקא לענני הכבוד שחזרו לישראל ביום ט"ו בתשרי אחר שנסתלקו בזמן שחטאו בעגל.
ולזה יש לעשות זכר, שהקב"ה קיבל את תשובה ישראל, לאחר שחטאו בחטא המר והנמהר, חטא העגל.
וכעין זה כתב בחתם סופר (דרשות לשבת שובה שנת תקצה) 'נראה לענ"ד עיקר שמחת החג היא על יום סליחה של יוה"כ, וכמ"ש במדרש שתופסין ד' מינים בידם כמי שחוזר ממלחמה ונצח שתופס כידון לאות ניצוח. והנה הראיה הברורה שזכינו ביוה"כ ליום סליחה, נלע"ד כי החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד וכשנסלח להם ביוה"כ וירד משה מחרת יוה"כ וצוה על נדבת המשכן לכפר על העגל והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר עד ליל שבת שהעבירו קול במחנה והיא היתה ליל א' של סוכות לפי מש"כ התוס' בב"ק פ"ב ע"א ד"ה כדי שירד משה ביום ב' מחרת יוה"כ ואז כשנגמרה נדבת המשכן נגמרה סליחת
יוה"כ וקלט הענן אותן שכבר פלט. וע"כ יושבים בסוכה זכר לענני כבוד שקלטם ושהוא סימן על סליחת יוה"כ'.
ובזה מובן שפיר הטעם שעושים זכר לנס ענני הכבוד בדוקא, שהרי ענין זה, שהקב"ה מקבל את בני ישראל השבים אליו באהבה, הוא יסוד מוסד שיש לעשות לו זכר בעבודת הימים הנוראים של כל שנה ושנה, 'למען ידעו דורותיכם' כי אף אם הרבו לפשוע עד מאוד, וחטאו ח"ו בחטאים חמורים ביותר, אם ישובו בתשובה מאהבה כדוגמת תשובת דור המדבר, יתקבלו בתשובה.
וזה יש לפרש הענין דאיתא בספה"ק שסוכות הוא זמן תשובה באהבה, שכן בימים אלו בני ישראל נכנסים תחת ענני הכבוד, והיינו שבני ישראל חוסים תחת בחינה זו, שהקב"ה מקבל אותם אחר ששבו בתשובה מאהבה בימי חודש תשרי.
כיסוי העוונות שבאו משום לשון הרע
כתב בהגהות חכמת שלמה להגר"ש קלוגר וז"ל, יש בירושלמי בפ"ק דיומא, 'וכסה ענן הקטורת', כיסוי זה איני יודע מה הוא, כשהוא אומר 'כסית כל חטאתם סלה', היינו כיסוי עון. ולפ"ז הנה כל מה שישראל עושין להקב"ה משלם הקב"ה להם כנגדן, כך ביוה"כ שישראל עושין תשובה אז מכסין עוונם ממנו ית' ומשליך אותם במצולות, ולכך נאמר 'וכסה ענן הקטורת את הכפורת', שישראל מכסין עונותיהם ממנו יתברך, ולכך כנגד כיסוי זה שישראל מכסין לפניו יתברך בענן הקטורת משלם להם הקב"ה תיכף אחר יוה"כ כי זה נמשך מזה בסוכות לכסות אותם מזרם וממטר ומעונש הגיהנום ולכך ראוי, עכ"ל. וראה עוד שם.
יש להוסיף בשייכות קטורת לסוכה, דאמרו בגמרא (ערכין טו.) כי בכח הקטורת לכפר על עוון לשון הרע, והנה חג הסוכות בא לאחר יום הכפורים בו נמצאים כל עדת ישראל באחדות ובאהבת רעים, שמרצה כל אחד את חבירו.
נמצא חג הסוכות וקטורת שניהם באים על השלום והאחדות.
ויש להוסיף בדרש הכתוב 'כסית כל חטאתם סלה', כי על ידי הכפרה על חטא לשון הרע, חוזרים כל עוונות מי שדיבר עליו לשון הרע אל בעל העבירות, כי כתב בחובות הלבבות שהמדבר לשון הרע על חבירו מקבל לעצמו כל העבירות שעשה חבירו, וכאשר שב בתשובה הוא נפטר מכל העבירות.
וזהו 'כסית כל חטאתם סלה', היינו כיסוי כל החטאים שקנה האדם לעצמו בדברו לשון הרע.
'למען ידעו' - על ידי 'ושמחת בחגך'
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג, מג).
'למען ידעו דורותיכם' היינו השפעת חכמה אלקית.
ויש לבאר הענין, דהוא משום ציווי התורה (דברים טז, טו) 'ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר וגו' והיית אך שמח', כי השמחה מביאה חכמה אלקית כמו שהביאו התוס' (סוכה נ: ד"ה חד) בשם הירושלמי (סוכה פ"ה ה"א) דלמה נקרא שמה 'שמחת בית השואבה' על שמשם שואבין רוח הקודש. ובירושלמי (שם) מסופר על יונה בן אמיתי הנביא, שהשיג את מעלת הנבואה מכח שמחת בית השואבה.
וכן מביא בחרדים על האר"י הקדוש שזכה לכל השגותיו הרמות בכח השמחה.
נמצא יש לפרש 'למען ידעו דורותיכם' חכמה אלקית, בכח 'ושמחת בחגך'.
וזהו הענין ש'אמר הרב הקדוש המפורסם מורינו הרב רבי פנחס מקארעץ זצוק"ל (אמרי פנחס שער ד אות קעט), נקרא החג סוכות מלשון 'סוכה ברוח הקודש' (עי' מגילה יד.), ונראה לי דבזה ידוקדק בפסוק (דברים טז, יג) 'חג הסוכות תעשה לך וכו', 'לך' דייקא, שתהא אתה סוכה ברוח הקודש. (בני יששכר מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י צלא דמהימנותא אות א)'.