Skip to content
אמרי מנחם

תפילות החג

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ע"י שיהי' לנו קרקע בא"י נהי' מחויבים לעלות ברגל

והשב ישראל לנוויהם ושם נעלה ונראה (תפילת מוסף לשלש רגלים).

לכאורה נראה שיש כאן ב' בקשות שונות בהמשך אחד, דקודם מבקשים על השבת ישראל לנוויהם, דהיינו שמתפללים שיקבץ נדחינו לארץ ישראל, ונשב לבטח בארץ ישראל. ואח"כ מבקשים ושם נעלה ונראה, שמתחננים לקיים מצות 'שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך' (שמות כג, יז). ויש להבין הסמיכות.

ונראה לבאר הסמיכות, דהנה ההלכה היא 'כל אדם שיש לו קרקע בארץ ישראל עולה לרגל, ושאין לו קרקע אין עולה לרגל' (פסחים ח.). והמקור לכך הוא מלימוד בקרא (שמות לד, כד) 'ולא יחמוד איש את ארצך', שרק מי שיש לו קרקע ונצרך להבטחת התורה לשלום ארצו נכלל במצות עליה לרגל.

נמצא שכדי לעלות לרגל צריך העולה להיות לו קרקע בארץ ישראל.

ובכך יובן שפיר מדוע כאשר אנו מתפללים ומייחלים לעלות ולראות ולהשתחוות לפני ה' בבית המקדש, אנו כוללים בקשה לבית ונחלה בארץ ישראל, שכונתנו בכך לתכלית שנהיה מחויבים במצות העליה לרגל.

ולפי"ז אתי שפיר בקשתינו והשב ישראל לנוויהם, הינו שמבקשים שיהי' לישראל קרקע ואחוזה בארץ, ואז נהי' מחויבים לעלות וליראות ברגל למקום בית מקדשינו ותפארתינו.

בהקרבת הקרבנות בביהמ"ק באים ליראת שמים מיוחדת

ותערב לפניך עתירתנו, כעולה וכקרבן. אנא רחום, ברחמיך הרבים, השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים. ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים, ושם נעבדך ביראה וכו' (תפילת מוסף לשלש רגלים).

תפילת 'ותערב' טעונה ביאור, שאנו פותחים בבקשה שתפילותינו יתקבלו וירצו לפני המקום כעולה וכקרבן, ומוסיפים לבקש על השבת סדר עבודת הקרבנות בבית המקדש. ולכאורה הוא פלא, שכן אם תפילותינו נחשבות כאילו הקרבנו הקרבנות במועדן, מה אנו זקוקים עוד להקרבת הקרבנות בפועל, ומה מבוקשנו בתפילת 'והשב סדר העבודה לירושלים'.

אמנם נראה לתרץ ולבאר דאה"נ דנחשב כאילו מקריבין קרבנות, אמנם הלא יש מעלה גדולה להיות בירושלים דוקא, וכפי שנדרש מהכתוב (דברים יד, כג) 'למען תלמד ליראה', שהנוכח בעת סדר העבודה 'לפי שהיה רואה קדושה גדולה, וכהנים עוסקים בעבודתם, היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה' (כן כתבו התוס' ב"ב כא. ד"ה כי). ומעלה זו עדיין אין לנו אפילו כאשר תתקבלנה תפילותינו לפני המקום כעולה וכקרבן, רק בביהמ"ק.

ולזה אחר שמבקשין שיחשב תפילותינו כעולה וכקרבן, מסיימים דמ"מ אין אנו מנתנחמים בזה לחוד.

ובתוך כדי דיבור אנו מפרשים כוונתנו לאמור 'ושם נעבדך ביראה', שאנו מייחלים ומצפים לבנין המקדש בעבור היראת שמים המיוחדת והנעלית ששוררת במקדש בעת שהכהנים עוסקים בסדר הקרבת הקרבנות, ממנה מושפעים כל באי הבית הגדול והקדוש.

More in this printout

View the whole printout