Skip to content
אמרי מנחם

מצוות סוכה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

'סוכת שלום' - הסוכה עניינה שלום ואחדות

בסוכות תשבו שבעת ימים... למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מג). והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש. ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' ס"א).

איתא בגמרא (תענית ט.) 'שלש מתנות טובות ניתנו לישראל, באר, ענן, ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה'.

הנה למתנת ענני הכבוד ששמרו והגינו על בני ישראל מכל פגע ומשחית צוה ה' לעשות זכר ולבנות סוכה, אך מה שאין כן למתנת המן והבאר לא נצטווינו לעשות שום זכר, והדבר תמוה, ואכן 'הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה, צוה ה' זכר לענני הכבוד במצות סוכה, ולא עשה כן במן ובאר' (לשון הבני יששכר מאמרי תשרי י, יג).

ונראה ליישב תמיהה רבתי זו ולומר שמצות סוכה יש בה זכר לכל המתנות הטובות שניתנו לישראל במדבר. דהנה הגמרא אומרת שענני הכבוד באו בזכות אהרן הכהן, ומהי זכותו המיוחדת של אהרן הכהן שעמדה לישראל, היא מידת השלום שהיה אהרן 'אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (אבות פ"א מי"ב). וענני הכבוד אף הם היו מתנה של שלום בקרב בני ישראל, שהענן סבב והקיף את בני ישראל, ואיחד את כל העם כאיש אחד בלב אחד. ומצות סוכה היא זכר לענני הכבוד ולאחדות בעם ישראל, ועניינה שלום ואחדות כדברי הגמרא (סוכה ט.) 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת', והסוכה משרה שלום בקרב ישראל, שהקב"ה 'פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'. והרי שנינו (רש"י ויקרא כו, ו) ש'השלום שקול כנגד הכל', שכן השלום הוא שורש וראש לכל הברכות והמתנות. נמצא שבסוכה שהיא זכר לענני הכבוד ולמידת השלום של אהרן הכהן טמון זכר כל המתנות שבאו על ידי השלום.

'למען ידעו דורותיכם' - אווירא דארץ ישראל מחכים

בסוכות תשבו שבעת ימים... למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מג).

כתב בספה"ק תפארת שלמה (לחג הסוכות ד"ה ויסעו בני ישראל) 'הסוכה היא בחינת הקדושה של הקרבנות, ובחינת ארץ ישראל'.

בזה יש לפרש מאמר הכתוב 'בסוכות תשבו... למען ידעו דורותיכם', דעל ארץ ישראל אמרו חז"ל (ב"ב קנח:) 'אווירא דארץ ישראל מחכים', ולפי דברי התפארת שלמה דהסוכה היא בחינת ארץ ישראל נמצא מי שיושב בסוכה ושואף מאוירא הוא כשואף מאויר ארץ ישראל, וזוכה לחכמה 'למען ידעו דורותיכם'.

יש בסוכה מ'טבע ארץ הקדושה להוסיף עוד אחדות'

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מב-מג).

הסוכה היא זכר לענני הכבוד כמו שהתורה אומרת (ויקרא כג, מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי', ופירוש הכתוב 'בסוכות הושבתי', היינו בענני הכבוד (סוכה יא: וקי"ל כדברי ר"א התם. עי' טור או"ח סי' תרכה). וענני הכבוד באו בזכות אהרן הכהן, כמו שאמרו בגמרא (תענית ט.). ומדתו של אהרן היה 'אוהב שלום ורודף שלום', והרי שענני הכבוד באו בזכות מדת השלום. וכן פעולת ענני הכבוד מורה על שלום ואחדות, שהקיפו את כל ישראל (עי' מועד לכל חי להגר"ח פאלאג'י סימן כ סעיף מח בשם ספר לחמי תודה, פתיחה שערים ט.; משך חכמה כ, יח).

ובכן נמצא דהסוכה שהיא כנגד ענני הכבוד יש בה סגולת השלום.

ויש להוסיף עוד בסגולת הסוכה לשלום ואחדות, דאיתא בספה"ק (תפא"ש מועדים; קדושת יו"ט סוכות אות ח; מהר"ש מבעלזא) דהסוכה היא אווירא דארץ ישראל, והנה כתב החתם סופר 'מדרך טבע ארץ הקדושה להוסיף עוד אחדות ואהבה ורעות לצדיקים היושבים'.

וכן אמרו חז"ל (נדרים כב.) "ונתן ה' לך שם לב רגז', בבבל הוא דכתיב'.

עוד אמרו דבין תלמידי חכמים שבארץ ישראל שוכן אהבה ורעות ונוהגין כבוד בין זה לזה.

בזה יש לומר שהסוכה שיש בה אווירא דארץ ישראל, יש בה סגולת השלום וה'אחדות ואהבה ורעות לצדיקים' היושבים' בה.

זהירות בקדושת הסוכה

הסוכה היא בחינת הקדושה של הקרבנות, ובחינת ארץ ישראל (תפארת שלמה לחג הסוכות ד"ה ויסעו בני ישראל).

כתב רביה"ק זי"ע בספה"ק ויואל משה (מאמר ישוב ארץ ישראל קמ) בענין חומר חטאים הנעשים בארץ ישראל, 'בשביל שהוא פלטין של מלך אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק ואפר בגדים הצואים מהעונות המכעיסים את המלך מלכו של עולם ב"ה, ובתשובת מהר"ם שבכלבו, וכן החרדים והשל"ה הקדוש כתבו אותו הטעם שהוא בהיכל המלך, שבשביל זה צריך להיות ירא וחרד מאוד כל הבא לארץ ישראל, ולא להיפך. וכדי בזיון וקצף אם פלטין של מלך הפקר ואין צריך בדיקה מי ומי הראוי לבוא בפלטין של מלך.

וכך הוא דברי תשובת מהר"ם שהובא בכלבו סי' קכז, שהעליה לארץ ישראל היא 'בלבד שיהא פרוש ונזהר מכל עון ומקיים כל המצוות הנוהגות בארץ', שאם יחטא שם יענש יותר מאם יחטא בחוץ לארץ, כי ה' דורש אותה תמיד, ואינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין, והוא ארץ אוכלת יושביה, ואותם ההולכים לשם ורוצים לנהוג קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה, קורא אני עליהם 'ותבאו ותטמאו את ארצי' (ירמיה ב, ז)'.

ובחרדים (פרק נט) כתב 'אותם הבאים לארץ ישראל ואינם שמים על לב כי המה בהיכל מלך, ומורדים ופושעים, ומרבים במשתאות וכו' עליהם הכתוב אומר (ירמיה ב, ז) 'ותבואו ותטמאו את ארצי".

ובשל"ה הק' (שער האותיות אות קדושה) כתב 'והנה שנה אחת אחר בואי לירושלים תובב"א הי' שנת השמיטה, ורבים מיושבי ארץ הקודש רצו לפטור עצמם מדיני שביעית מחמת הדוחק הגדול, שהיה ערב שביעית רעב במדינה ולא הי' סיפק בידם לאכול דבר יום ביומו ק"ו להכין איזה ענינים בביתם על שנת השביעית, ואמרו שינויי דחיקי להתיר איסורי שביעית ואני דנתי עם עצמי וחשבתי בלבבי אני מחויב לקיים יותר מהם ואפילו למכור גלימא שעל כתפאי כדי לקיים בשלימות מצות שביעית כי יאמר לי הקב"ה למה באת ממקום שהית פטור מזה ובאת למקום החיוב וכו".

בזה נמצא, דהאדם הבא לישב בסוכה, שהיא 'בחינת ארץ ישראל', צריך להכשיר מעשיו קודם לכן, ויש לרמז כן במה שאמרו חז"ל (תנחומא אמור כב) על הפסוק (ויקרא כג, מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון', 'וכי ראשון הוא, והלא ט"ו יום הוא, ואת אמרת 'ביום הראשון', אלא ראשון הוא לחשבון עוונות'.

כי ראשון לישיבה בסוכה, הוא ענין הטהרה מעוונות.

השפעות פרנסה

סוכה.

סוכה בגימטריא 'פא"י', או 'סא"ל, והם שמות הממונים על הפרנסה.

והוא רמז למה שכתבו בספה"ק כי 'בחג נידונין על המים', היינו שבחג הסוכות נמשך שפע פרנסה והרחבה לבני ישראל.

ויש להוסיף, דהסוכה היא 'צילא דמהימנותא' והיינו שנמשך בחג זה מדת האמונה, ובני ישראל מתעוררים ומתחזקים באמונה תמימה בהשי"ת.

והרי במדרש (עי' דב"ר ג, ג) אמרו ששכר אמונה איכא בהאי עלמא.

וזה יש לומר ענין שכר הפרנסה שנשפע בסוכות.

רפואה בסוכה

'בסוכות תשבו שבעת ימים' אמרה תורה, כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי (סוכה ב.).

'ארעי' בגימטריא 'רפא', והוא רמז למה שפירש בתפארת שלמה (מועדים) 'המצטער פטור מהסוכה', המצטער נפטר מצער חוליו בישיבה בסוכה.

בסוכות מבטלין את הדינים לכתחילה

אמרו בגמרא (סוכה ט:) העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך בית. ובגמרא אמר רבא לא שנו אלא באילן שצילתה מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצילתו כשרה וכו'. ומסקינן בגמרא דמייר בשחבטן, ואפילו לכתחילה שרי.

והמפרשים (עי' מרדכי שם סי' תשלח בשם ראבי"ה סי' תריג; אגודה פ"ק דסוכה אות י; ב"ח וט"ז סי' תרכו; ועוד) האריכו מדוע אף דבכל מקום אמרינן דאין מבטלין איסור לכתחילה, בכאן אמרינן דמבטלים אפילו לכתחילה.

ויש לומר רמז בענין דאמרינן מבטלים איסור לכתחילה בסוכה, דאיתא בכוונות האר"י (עי' שער הכוונות דרוש חג הסוכות דרוש ו) דבחג הסוכות העבודה היא להמשיך החסדים ולהרבותם באופן שיגברו ויבטלו את הדינים, עד שביום שמיני עצרת שהוא יום שילוח הפתקים יתבטלו הגבורות לגמרי.

וזהו ענין מבטלין איסור לכתחילה בסוכה, שזהו ענין החג.

ויש להוסיף בענין, דהנה כתיב אצל אברהם אבינו ייקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ' (בראשית יח, ד), ואמרו במדרש (במ"ר יד, ב) 'והשענו תחת העץ', מלמד שעשה להם סוכה'.

והנה לכאורה הוי 'סוכה תחת האילן' שפסולה, אלא צריך לומר שעירב אברהם סכך כשר עם ענפי האילן וביטל את הענפים המחוברים.

והנה אמרו בזוהר (ח"א קב:) 'עץ אחד היה לאברהם ובו היה יודע מי היה ראוי לחסות תחת כנפי השי"ת שהוא מגין כעץ'.

ויש לומר שעץ זה הינו העץ ששימש כסוכה למלאכים. והרי שבעץ זה היה אברהם ממשיך חסדים ומושך את האנשים לחסות תחת כנפי ה'.

ואיתא במדרש (תנחומא וירא ד) 'אתה אמרת והשענו תחת העץ, אני נותן לבניך מצות סוכה'. ויש לפרש דהיינו, שמכח אברהם יכולים בני ישראל לעסוק בימי הסוכות בעבודת ביטול הדינים וריבוי החסדים.

הארת ע"ב אורות בסוכות

אמר הרב הקדוש המפורסם מורינו הרב רבי פנחס מקארעץ זצוק"ל (אמרי פנחס שער ד אות קעט), נקרא החג סוכות מלשון 'סוכה ברוח הקודש' (עי' מגילה יד.), ונראה לי דבזה ידוקדק בפסוק (דברים טז, יג) 'חג הסוכות תעשה לך וכו', 'לך' דייקא, שתהא אתה סוכה ברוח הקודש. (בני יששכר מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י צלא דמהימנותא אות א).

ויש להוסיף בזה דהנה מו"ר הרה"ק ר' מנחם שלמה מקאליב זי"ע פירש (ועי' אור מנחם בראשית אות יט) מה שאומרים בברכת אבות (תפילת שמו"ע) 'וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם', דהנה פירש האר"י ז"ל (שער הכוונות דרושי העמידה דרוש ב) שבחסד יש ע"ב אורות כמנין 'חסד', ונ"ה אורות כמנין 'הכל' מתוך ע"ב האורות נחפשטו בעולם, ועושים טובות עם כל העולם בין עם הצדיקים ובין עם הרשעים, ו'טוב' אורות נגנזו בשביל מעשה הרשעים ולא זכו ולא נתפשטו בעולם, ויתגלו לעתיד לבוא, ולפי זה מפרש, 'וקונה הכל' היינו שבזמן הזה יש כמנין 'הכל' אורות של חסד, ומבקשים שיהיה 'וזוכר חסדי אבות' ויתגלו כל האורות שבחסד כאשר 'מביא גואל לבני בניהם'.

בחג הסוכות יש תיקון לכל ע"ב האורות, כמו שכתב האר"י הק' שיש לכוון בסוכות שם ע"ב, ובבני יששכר (מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר יא אות יד) כתב בענין הנענועים דיש 'לנענע ע"ב נענועים מנין חס"ד'.

והנה על ידי שיש תיקון לע"ב האורות, ולאור הגנוז, חוזר וניעור הסגולה והכח שיש באור הגנוז, שהצדיקים צופים בכחו מסוף העולם ועד סופו. וזה נרמז במאמר הרה"ק מקוריץ שבסוכות זוכים 'שתהא אתה סוכה ברוח הקודש', על ידי התעוררות אור הגנוז.

היחוד הנעלה

כצאתי מביתי חוצה יחשב כאילו הרחקתי נדוד (יהי רצון בכניסה לסוכה).

הסוכה היא רמז למצב בני ישראל בעת הגלות.

והנה כתב המגיד הק' מקאזניץ זי"ע לבאר הענין דאיתא מהאר"י הק' שבעת הגלות היחוד בין כנסת ישראל להקב"ה הוא בבחינת פנים בפנים, ובעת שהיה ביהמ"ק קיים היה היחוד בבחינה פחותה של פנים באחור, ואלו דבריו (עבודת ישראל, לראש השנה ד"ה כה אמר ה') 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר' (ירמיה ב, ב), ופירש האר"י ז"ל (ליקו"ת ירמיה שם) שאז היה היחוד פנים באחור, עי"ש בכוונת תפלת מוסף ר"ה (פע"ח שער השופר פ"ה).

וזה הענין נפלא מלהבין, כי לפי השגת כל שכל לא היה דור כדור המדבר אשר עיניהם ראו נפלאות ה' ואומץ גדולתו ביציאת מצרים וקריעת ים סוף והורדת המן ושליו, ובפרט קבלת אש דת מימינו של הקב"ה והקפת ענני כבוד סביב למחנותם, וכמ"ש (במדבר יד, ד) 'אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם', ואם כן אין לך יחוד כנסת ישראל עם דודה פנים בפנים כזה, כנודע כי הפנים מורה בכל מקום על גילוי אלקות, ומה זה שכתב האר"י על פסוק לכתך אחרי שהיה היחוד פנים באחור.

לכן נראה ליישב קצת דברי חכמים כדרבונות על פי סברא ישרה, נהפוך הוא מהנ"ל, כי בזמן דור המדבר אשר ראו ימין ה' רוממה עושה חיל וגדולותיו וגבורותיו, בודאי אין תימא אשר עבדוהו באמת ובלב שלם, מאחר שהיה יורד עליהם אש מן השמים יראת ה' ואהבתו ע"י ראותם נפלאותיו בעליל. לכן הגם שהייתה עבודתם בשלימות וביתר שאת, לא היתה חשובה כל כך, כי החוש נותן למי שרואה גדולת השם ומלכותו כמותם שיקבל עליו עול העבודה מפני אדון האדונים, לכן נקרא היחוד פנים באחור וכתיב לכתך אחרי'.

ובהמשך דבריו 'בדורות אחרונים וכל מה שכבוד ה' הסתר דבר יותר, ואין נראה אומץ ידו ונפלאותיו, ואף על פי כן מתחזקת כנסת ישראל ומתדבקת ביוצרה ומקבלת עול מלכותו, ולא תפנה אל רהבים ושטי כזב, בפרט בחורבן ומצור ומצוק, יוכל להיות כי עבודתם נקרא בשם יחוד פנים בפנים'.

ויש לרמז ענין דבריו הק' במה שהסוכה היא רמז לגלות, שכן הסוכה היא 'צילא דמהימנותא', והיינו שיש בה גילוי שכינה נעלה ונפלא, והרי זה רמז והוראה כי על פי האמת אף בפנימיות הגלות האיומה יש השראת השכינה, ואדרבה, הוא באופן נעלה יותר.

התעוררות בחינת 'עזרה'

שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן, משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן באר וענן ומן, באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה (תענית ט.).

כתב בבני יששכר (מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י אות יג) 'הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה, ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר, מן ובאר וענני כבוד, הנה צוה השם יתברך זכר לענני הכבוד במצוות סוכה, ולא עשה כן במן ובאר.

ומביא מה שכתב החיד"א (ראש דוד פר' אמור) 'בשם הרב מוה"ר ישועה זיי"ן זללה"ה, להיות המן ובאר ניתן להם על ידי תלונותם ותרעומתם אשר בקשו אוכל למו ומים לצמאם, מה שאין כן ענני כבוד ניתן להם מבלי שאלה מאתם רק בטובו הגדול ית"ש, על כן לא ניתן להם זכר למן ובאר רק זכר לענני כבוד'.

רביה"ק זי"ע (דברי יואל פר' בשלח עמ' תיג) מביא מה שהביא אביו הרה"ק בעל קדושת יו"ט זי"ע (פר' נשא) דברי הבני יששכר (מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ב אור תורה אות כט) לפרש 'עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור' ד'עזרה נקרא מבלי בקשה, וישועה בהקדמת בקשה, וזהו שתיקנו בברכת קריאת שמע 'עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור', היינו לאבותינו שהיו צדיקים גדולים הנה היית עזרתם גם בטרם התפללו אליך, אבל אנחנו בניהם אחריהם שאינם במעלה כל כך, על כל פנים אחר התפלה יש לנו ישועה, כי אתה 'מגן ומושיע לבניהם אחריהם בכל דור ודור".

על פי חילוק המדרגות בין ישועת השי"ת לאבותינו ולנו, יש לבאר יותר הטעם מדוע עושים זכר לענני הכבוד בלבד, שענני הכבוד באו לישראל בלא שביקשו על כך, דלא כמו המן והבאר שהתפללו על כך, ומעוררים זה הזכות, של 'עזרה בלא בקשה', לנו בני הדור האחרון שאינם במדרגה לבקש כראוי ונצרכים שיעזור לנו השי"ת בבחינת עזרה.

וכך אמרה תורה (ויקרא כג, מב-מג) 'בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים', היינו שעל ידי הישיבה בסוכה, זכר לענני הכבוד, 'למען ידעו דורותיכם', מתעוררת זו הבחינה, של 'עזרה בלא בקשה' לבני הדורות המאוחרים.

אגב אורחא, בענין זה יש לפרש מאמר הגמרא (פסחים קיח.) 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף', ולכאורה מדוע מדמים קושי המזונות לקריעת ים סוף בדוקא.

אלא משום שבמזונות אמרו (קידושין פב.) 'הערותי מעשי, וקפחתי את פרנסתי', והיינו שהאדם קלקל לעצמו, ואינו ראוי עוד שישפיע לו השי"ת מזונות. והעצה היא, שישפיע לו השי"ת במדת 'עזרה' בלא בקשה ובלא שיהא ראוי לכך, וזהו כמו בקריעת ים סוף, שם כתיב (שמות יד, יד) 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' והיינו בלא שיהיו ישראל ראויים לכך או עושים שום מעשה לזכות לישועה.

הטעם שלא נהנו הערב רב מענני הכבוד

שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן, משה וארן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן באר וענן ומן, באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה (תענית ט.).

כתב בבני יששכר (מאמרי חדשי תשרי חשון מאמר י אות יג) 'הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על מה עשה ה' ככה, ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר, מן ובאר וענני כבוד, הנה צוה השם יתברך זכר לענני הכבוד במצוות סוכה, ולא עשה כן במן ובאר.

ומביא מה שכתב החיד"א (ראש דוד פר' אמור) בשם הרב החסיד מוה"ר יהודא חאבילוו זללה"ה דהטעם מדוע ציותה תורה לעשות זכר לענני הכבוד בלבד, ולא למן ובאר (עי' תענית ט.), משום ד'ענני הכבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה כי הערב רב פלט אותם הענן, מה שאין כן מן ובאר גם הערב רב נהנו מהם'.

וכן הוא בזוהר (ח"ב קצא.) ד'כל ענני יקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו'.

ויש לומר הטעם מדוע דוקא במתנת ענני הכבוד לא נטלו הערב רב חלק. דהנה כתב הגר"א (שיה"ש א, ד) דאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד, ורק לאחר שעשו בני ישראל תשובה חזרו ענני הכבוד.

בזה יש לומר, דהנה איתא (עי' זוהר ח"א קצא, א; עץ הדעת טוב למהרח"ו ועי' רש"י שמות לב, ד) דכל פגם חטא העגל היה על ידי הערב רב, ויש לומר שאחר שעשו בני ישראל תשובה נדרשו לתקן את המעוות, ולגרש ולהפריש מתוכם את הערב רב, וזכו שחזרו ענני הכבוד להם בלבד, ולא לערב רב.

More in this printout

View the whole printout