הנה אנו רואים שהעולם מקפידים בהידור האתרוג, שיהיה ללא שום נדנוד וחשש פסול, יותר ממה שמקפידים אצל שאר ארבעת המינים.
ובביאור הדבר אמר הרה"ק רבי יהושע העשיל הורוויץ (מעלקוש-חענטשין) זצ"ל, כי מצאנו שיש ארבעה ענינים שיש בהם הלשון 'שלימה', 'והחזירנו בתשובה שלימה לפניך', 'וגאלינו גאולה שלימה', 'רפואה שלימה', 'אני מאמין באמונה שלימה', וביאר שבאתר"ג נרמזים ארבעה ענינים אלו, א'מונה, ת'שובה, ר'פואה, ג'אולה, ולפי שרוצים לזכות בארבעה ענינים אלו שיהיו בשלמות הגמור, לכן מהדרים שיהיה האתרו"ג בשלמות הגמור.
וכאשר נדייק נמצא שארבעה ענינים האלו מרומזים לא רק בהאתרוג, רק גם בכללות ארבעת המינים, וכמו שנפרש:
הלולב הוא כנגד האמונה שלימה, שכן האמונה תלוי במח ובשכל, והרי הלולב הוא כנגד השדרה, וחוט השדרה מתחיל במח.
ההדס הוא כנגד רפואה שלימה, שכן הדסים הם כנגד העינים, ואמרו חז"ל (ב"מ קז:) 'והסיר ה' ממך כל חולי, אמר רב זו עין, רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד, אמר תשעין ותשעה בעין רעה ואחד בדרך ארץ', וכאשר יהודי זוכה ל'עין טובה', על ידי כח ה'סוכה', על ידי כן יזכה ל'רפואה שלימה'.
האתרוג הוא כנגד תשובה שלימה, שכן האתרוג הוא כנגד הלב, וכתיב (ישעיה ו, י) 'ולבבו יבין ושב ורפא לו'.
והערבה הוא כנגד גאולה שלימה, שכן הערבה הוא כנגד השפתים, ואמרו בגמרא (יומא ט:) שבית המקדש השני נחרב על שנאת חינם, ומבאר החפץ חיים שעל ידי 'שנאת חינם' באים לידי 'לשון הרע'. ועל ידי הערבה נעשה תיקון השפתים, ומשום כן הערבה 'עלה שלה משוך', שמורה על פה סגור, שכאשר הפה פתוח ומדבר ומפטפט, אין השפתים משוכים, אלא עלה שלה עגול, וזהו הצפצפה שהיא ערבה פסולה.
{ועל פי זה יש לפרש מה שנאמר (תהלים קלז, א) 'על נהרות בבל וגו' על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו', שתלו את הכנורות על עצי הערבות, כדי להודיע שהחורבן בא על ידי מה שלא היה הפה סגור כערבה, ונכשלו בלשון הרע}.
ובנוסף כי עיקר הגאולה יהיה על ידי לימוד התורה, כידוע דברי האור החיים הק' (ריש פרשת תצוה), שמשה רבינו יהיה הגואל האחרון, 'ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה'.
ואמרו בגמרא בבא בתרא (דף ח.) 'אי תנו כולהו עתה אקבצם', ופירש רש"י 'אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים, עתה אקבצם, בקרוב אקבצם'.
ונמצא שה'גאולה שלימה' תלויה ב'ערבה', הן בסור מרע, שהוא התיקון ללשון הרע, והן בעשה טוב, על ידי לימוד התורה.
ובאמת שני ענינים אלו מישך שייכא אהדדי, כמו שאמרו בגמרא (ערכין טו:) 'אמר רבי חמא ב"ר חנינא, מה תקנתו של מספרי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנאמר מרפא לשון עץ חיים'.
ואיתא מהחידושי הרי"ם שלכן נקרא 'תורה שבעל פה', כי התורה צריכה לעשות את האדם שהוא יהיה ה'בעלים' על פיו, והיינו שישלוט על פיו.