בנוסח האמירה שבהזמנת האושפיזין נאמר: "וּלְהַקִיף אוֹתָנוּ מִזִיו כְּבוֹדֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר, נָטוּי עַל רָאשֵׁינוּ מִלְמָעְלָה, כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ". ויש להבין מה ענין פסוק זה לכניסה לסוכה.
ויש לפרש על פי דברי קדשו של המהרי"ד מבעלזא זצ"ל (מועדים, סוכות) בביאור הכתוב "כִּי בַסָּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מג). ותמה: הלא לא תיכף בצאתם ממצרים הושיבם בסוכות, אלא רק אחר כך במדבר; ומהו לשון "בהוציאי אותם", דמשמע מיד.
ויש לומר על פי תרגום יונתן (שמות יט, ד) על הפסוק "וְאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים", שכתב, דבשעת יציאת מצרים, בליל פסח, בא ענן כבוד ונטל את כל ישראל והביאם לירושלים למקום המקדש, ושם הקריבו קרבן פסח ואכלוהו, ואחר כך החזירם למקומם במצרים.
ובמדרש (בראשית רבה פנ"ו ס"י) איתא: אברהם קרא אותו "יראה", שנאמר "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה" (בראשית כב, יד); שם קרא אותו "שלם", שנאמר "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" (בראשית יד, יח). אמר הקדוש ברוך הוא: אם קורא אני אותו "יראה" כשם שקרא אותו אברהם - שם, אדם צדיק, מתרעם; ואם קורא אני אותו "שלם" - אברהם, אדם צדיק, מתרעם. אלא הריני קורא אותו ירושלים, כמו שקראו שניהם: יראה שלם - ירושלים. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: עד שהוא שלם, עשה לו הקדוש ברוך הוא סוכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן" (תהלים עו, ג); ומה היה אומר? יהי רצון שאראה בבנין ביתי.
נמצא, שתיכף בשעת יציאת מצרים נטל אותם הענן אל מקום המקדש, ואז זכו לקדושת הסוכה. וזהו שאמר הכתוב "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" - היינו כדברי התרגום יונתן, שענן כבוד הוליכם למקום המקדש, ובאותה שעה זכו לקדושת הסוכה. עכ"ד המהרי"ד זצ"ל.
והנה את הפסוק "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא) מקשר רש"י (שם) עם הפסוק הנזכר "וְאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים". ולפי זה שפיר שייך להזכיר פסוק זה בכניסה לסוכה: כי אותה נשיאה על כנפי נשרים היא הפעם הראשונה שזכו ישראל לישב בצלה של סוכה.