"וּלְלֵוִי אָמַר תְּמֶיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ" וגו', "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדֶע" (דברים לג, ח-ט).
ויש לשים לב בכמה דברים. חדא, למה לא הזכיר את שמעון. ועוד, אלו התארים - מה ענינם בברכה. ועוד, "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" גנאי הוא לו ולא שבח. ועוד, "ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע" - מה בא ללמדנו.והנה בתרגום ירושלמי פירש: "לאביו ולאמו לא ראיתיו" במעשה דחמור, הוא שכם בן חמור; "ואת אחיו לא הכיר" בעגל; "ואת בניו לא ידע" במעשה דזמרי, עכ"ל. ולכאורה דברים תמוהים, מה ענין זה אצל זה - שלושה מעשים רחוקים זה מזה, ונכללו בכתוב אחד.ונראה שיובן על פי לשון רש"י על "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז... אֲחַלְקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, ז): אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים; ושבטו של לוי - עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד (ומקורו לכאורה בבראשית רבה פצ"ט ס"ז).וקשה, למה נתן ללוי תפוצתו בדרך כבוד ולשמעון בדרך בזיון, והלא שניהם שוים היו באותו מעשה.ולעניות דעתי, משה רבינו עליו השלום בא ליישב זאת באלו מקראי קודש, על פי הירושלמי הנ"ל. ונקדים מה שכתוב בספרי, והובא בילקוט: "וללוי אמר" למה נאמר - לפי ששמעון ולוי שתו בכוס אחד, שנאמר "ארור אפם כי עז". משל לשנים שלוו מן המלך, אחד פרע, ואחד לא די שלא פרע אלא שחזר ולוה. כך שמעון ולוי, שניהם לוו בשכם, שנאמר "וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי" (בראשית לד, כה). לוי פרע במדבר בעגל, שנאמר "ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו בני לוי", וחזר והלוה בשטים - והיינו על ידי פינחס שהיה מלוי. שמעון לא די שלא פרע, אלא שחזר ולוה, שנאמר "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמְּכֶּה" (במדבר כה, יד).ונראה, שמה שאמרו בספרי שלוו שניהם בשכם, שנאמר "ויקחו שני בני יעקב" - היינו לומר שחטאם היה במה שלא נטלו עצה מיעקב אביהם. וכמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"פ ס"י): "שני בני יעקב" - וכי אין אנו יודעים ששמעון ולוי בני יעקב הם, אלא בא הכתוב לומר שלא נטלו עצה מיעקב; ולכך כללם ב"ארור אפם כי עז".ומעתה מובן הענין. משה רבינו בא להשיב על הקושיא הנ"ל: כיון ששניהם שתו בכוס אחד, למה נתן ללוי תפוצתו בכבוד ולא לשמעון. והשיב בתירוצו של הספרי, שלוי פרע וחזר והלוה, מה שאין כן שמעון.וזהו שאמר "וללוי אמר" - כלפי שכינה הוא מדבר, כמו שפירש רש"י - תומיך ואוריך ראוי שיהיו לאיש חסידך, "אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַפָּה" (דברים לג, ח), על דרך שפירשו המפרשים ז"ל; והרצון בזה שתהא תפוצתו בכבוד.וכי תימא, והלא לקתה מדת הדין, שהרי שניהם שתו בכוס אחד, שנאמר "ויקחו שני בני יעקב". לזה אמר, אי משום הא לא איכפת לן, שכבר תיקן חטא זה. וזהו "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו": כלומר, אמת הוא שנאמר עליו "לאביו ולאמו לא ראיתיו" - שעשה עצמו כאילו לא ראה ולא ידע את אביו, שלא חלק לו כבוד ליטול ממנו עצה במעשה דשכם, כפירוש הירושלמי הנ"ל - ועם כל זה היטבתי אשר דברתי, שחוב זה כבר פרעו. וזהו "ואת אחיו לא הכיר", במעשה העגל. ועוד לו יתר שאת, "ואת בניו לא ידע" במעשה זמרי - כלומר, שחזר והלוה בו. מה שאין כן שמעון, שלא די שלא פרע אלא שחזר ולוה במעשה זמרי.ואם כן לוי בדין הוא שיטול שכרו משולם, שתהא תפוצתו בכבוד. ושמעון, שאין לו שבח אלא אדרבה גנות - לכך לא הזכירו.פני שלמה - להג"ר שלמה אמארילייו בן הג"ר יוסף נדפס ב'שאלוניקי' שנת תע"ז