"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן... וַעֲנַף עֵץ עָבֹת" (ויקרא כג, מ).
איתא בגמרא דכתובות (יז ע"א): אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר "כלה נאה וחסודה". ויש להתבונן, למה דוקא בבד של הדס אמר "כלה נאה וחסודה".
ויש לתרץ, דשנינו שם: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא; ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה "כלה נאה וחסודה"? והתורה אמרה "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז). אמרו להם בית הלל לבית שמאי: כתיב "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֶהָבוּ" (זכריה ח, יט) - דמותר לשנות מפני דרכי שלום.
[לשון הגמרא שם - "אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו בעיניו". הרי שלא מבואר בגמרא שהשיבו בית הלל מפסוק זה. והא דמותר לשנות מפני דרכי שלום, יליף ביבמות (סה ע"ב) מפסוק אחר. אמנם יש לסמוך לזה מה שכתב אא"ז המהר"ל בחידושי אגדות (יבמות יד ע"ב): "האמת והשלום אהבו - פירוש, לאהוב האמת הוא דבר ראוי, אך שיהיה השלום עם האמת ולא ידחה האמת את השלום". והיינו ממש היתר השינוי מפני השלום.]
ובגמרא דסוכה (לב ע"ב): תנו רבנן, "ענף עץ עבות" - שהוא עבות, שענפיו חופין את עצו, הוי אומר זה הדס. ואימא הירדוף? רבא אמר: "והאמת והשלום אהבו". ופירש רש"י: והאי מברז בריז את הידים כקוצים, שראשי עליו עשויין חדין כמחט; ואינו לא אמת ולא שלום, שהוא עשוי לסם המות.
ולכן רבי יהודה בר אילעאי, שהיה אומר "כלה נאה וחסודה" - לרמז שמותר לשנות מפני דרכי שלום, דכתיב "והאמת והשלום אהבו" היה מנהגו ליטול בד של הדס דוקא. שההדס עצמו לא נבחר אלא מכח הך קרא גופיה: דקשה "ואימא הירדוף", ומשני משום דכתיב "והאמת והשלום אהבו". ועל כן נטל בד של הדס, ואמר עליו "כלה נאה וחסודה".
נחלת יעקב הקדמון (אמור אות ו) - להג"ר יעקב אברהם בן הג"ר רפאל אב"ד לייפניק נדפס על ידי בנו הג"ר שמריה זלמן, בצירוף ספרו אבני שוהם, ב'אמשטרדם' שנת תפ"ד, וב'לבוב' תרכ"ב