פרשת וזאת הברכה
"וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מותו" (דברים לג, א). בילקוט וזאת הברכה: כשהיה משה אומר ברכה לישראל, הקדים להם תפלה. ויש לדקדק מנא לן הא, ומה טעם לדבר.
דאיתא במסכת בבא בתרא (פט ע"ב), אמר רבי לוי: בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. הקדוש ברוך הוא קללן בשמונה אותיות וברכן בעשרים ושתים - ברכן בכ"ב מ"אם בחקותי" ועד "קוממיות", וקללן בשמונה מ"ואם בחקותי תמאסו" ועד "ואת חקותי געלה נפשכם". ומשה רבינו ברכן בשמונה וקללן בכ"ב - בירכן בשמונה מ"והיה אם שמוע" ועד "לעבדם", וקללן בכ"ב מ"והיה אם לא תשמע" ועד "ואין קונה".
והנה יש לדקדק: מאחר שחזרו ונכתבו ברכות וקללות במשנה תורה כמו בפרשת בחקותי, למה לא נכתבו במנין אותיות שוה לשם - הברכות בכ"ב אותיות והקללות בשמונה?
ויראה לי, דבאמת אף הברכות והקללות שבמשנה תורה אמרן משה מפי הגבורה, כמו כל התורה כולה. ובאו הכתובים שם להשוות את הברכות והפוכן זו לזו, שתהא כל אחת מהן במנין אותיות שוה. שבפרשת בחקותי לא היו שוות - הברכות בכ"ב אותיות והקללות בח'. ובמשנה תורה נשתוו: ניתוספו על הברכות ח' אותיות ונעשו שלשים, וניתוספו על הקללות כ"ב אותיות ונעשו אף הן שלשים.
ועל כן מה שאמר רבי לוי "שלא כמדת הקדוש ברוך הוא" כו' - הוא על שם הנראה לעינים. שהברכות שבפרשת בחוקותי נאמרו בפירוש מפי הגבורה; ואילו שבמשנה תורה, אף שאף הן מפי הגבורה (עי' מגילה לא ע"ב), מכל מקום נראין הדברים כאילו משה רבינו אמרן מעצמו. אבל באמת מבואר בכל המפרשים, שכל מה אף על פי שנראין הדברים כאילו משה רבינו שבמשנה תורה עליו השלום אמרם מעצמו - אפילו הכי שכינה היתה מדברת מתוך גרונו, בלשון הנראה כאילו אמרם מעצמו.
והנה איתא במפרשים ובזוהר פרשת ויצא (קסא ע"א), שכל ברכה וברכה שבתורה היא אלף ברכות, שאין ברכה פחותה מאלף; אבל הקללות שבתורה פשוטות הן ולא כפולות כלל.
וידוע דמדה טובה מרובה ממדת פורענות חמש מאות (עי' תוס' סוטה יא ע"א ד"ה ולעולם). ומעתה, כיון שהברכות בשלשים אותיות ועולות לשלשים אלף ברכות - ראויות היו הקללות להיות בששים אותיות, דכנגד כל אלף שבברכות ראויות שתי אותיות, ונגד שלשים אלף - ששים [והוא החשבון: שלשים אלף ברכות כנגד ששים קללות, הרי מדה טובה מרובה חמש מאות]. וקשה, למה אינן אלא בשלשים.
לזה מתרץ, שמשה רבינו אוהב ישראל היה, והקדים להם תפלה כשהיה אומר ברכה לישראל להעלות ולהרבות בברכות. שהעלה על לבו, שכל מה שמוסיף בברכות ניתוספו חס ושלום גם הפוכן לפי ערך. ולפי שהקדים להם תפלה - דקיימא לן (ויקרא רבה פ"י ס"ה) תפלה עושה מחצה - נתמעטו הקללות, והיה די בשלשים אותיות. וזהו מדה טובה מרובה. רב ברכה ושלום אמן.
מאיר נתיבים - לדו"ז הג"ר מאיר בן הג"ר צבי הירש מרגליות נדפס ב'פולנאי' שנת תקנ"ב, ונדמ"ח תשפ"ד