יום 'שמיני עצרת' הוא היום שהקב"ה אומר בו לישראל 'עכבו עמי עוד יום אחד, עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם'. ואכן יום זה נקבע ליום 'שמחת התורה', כי החיבור והאהבה האמיתית להקב"ה אנו מראים ע"י הקשר והדביקות עם התורה, 'חבוקה ודבוקה בך'.
ומעתה הזמן גרמא להתחזק ב'קביעות עתים לתורה', ולהגביר חיילים לתורה, לקראת השנה הבעל"ט, בקבלה חזקה של שקידה וקביעות עתים איתנה בתורה כראוי דבר יום ביומו.
צדיקים פירשו 'שמחת תורה' - היינו 'שמחתה של התורה'. התורה בעצמה שמחה עם בני ישראל, כי אין לומדיה כישראל, אין דורשיה כישראל, ואין תומכיה כישראל. אין המכירים בגודל ערכה של התורה הקדושה כי אם ישראל עם קדוש. ואכן אנו מכריזים כעת בסיום והתחלת התורה - 'הדרן עלך אורייתא, דעתן עלך ולא נתנשי מינך ולא תתנשי מינן'.
יש חידוש מופלא בספר נהורא (ספר נפלא על שו"ע הרב הלכות תלמוד תורה), דהגם שלהלכה נקטינן שאע"פ שתלמוד תורה כנגד כולם, עכ"ז יש לבטלה מפני מצוה עוברת, שאין יכולה להיעשות ע"י אחרים. אך כל זה הוא בלימוד התורה באופן כללי, אך כשמדובר ב'קביעות עתים לתורה', השעה הקבועה של האדם אשר בו עוסק האדם בתורה, אז אפילו מצוה עוברת אין מבטלת אותו מתלמודו. והטעם, כי עצם ה'קביעות עתים' היא גם בגדר של 'מצוה עוברת' אשר אין לבטלה. צא וראה עד היכן הדברים מגיעים. (שוב מצאתי מקור לדברים אלו בספר ארחות צדיקים ריש שער התורה, עיי"ש ותמצא נחת).