Skip to content
נעימות הפרשה

בסוכות זוכים לאמונה, ועל ידי האמונה זוכים לפרנסה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

עוד אפשר לבאר הענין בדרך רמז, על פי מה שהביא השל"ה הק' (מסכת יומא פרק דרך חיים תוכחת מוסר, מד) בשם חז"ל, 'מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות'. וכן רמזו בפסוק (תהלים קמז, יד) 'השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך', שכאשר יש לאדם שלום בביתו, זה משפיע עליו שיהיה לו חלב חטים בשובע.

ואפשר לומר שלכן עשו בצד אחד צורת 'מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה', והוא רמז לשלום, שלא יחזיקו במחלוקת, וכלשון הפסוק הנ"ל 'למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונותם מעלי'. ומצד שני עשו צורת 'צנצנת המן' המורה על הפרנסה.

ורצו לרמז על ידי שני צורות הללו של המטבע, שרק על ידי ריבוי השלום, יזכו שתתרבה פרנסתם, ואילו מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות. ומידה טובה מרובה, השלום ממשיך מזונות ופרנסה בשפע רב.

והנה 'צנצנת המן' מורה גם על האמונה ובטחון בה', שיזון ויפרנס אותו, כמו שאמרו במדרש תנחומא (בשלח, כא), בשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה, אמרו לו אם אנו עוסקין בתורה במה נתפרנס, באותה שעה הוציא להם צנצנת המן ואומר להם, הדור אתם ראו, אבותיכם שעסקו בתורה ראו מהיכן נתפרנסו, ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם מזה. ואכן בזכות האמונה זוכים לפרנסה, כמו שאמרו חז"ל (ראה שמו"ר כג, ה ובפ"ת שם) אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה.

וזה היה ענין ירידת המן בכל יום, כדי שיהיה לבני ישראל האמונה בה' בכל יום מחדש, כמו שאמרו בגמרא (יומא עו.), שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה. אמר להם, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים, היה דואג ואומר, שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.

וכמו כן על ידי שלא היו משאירים המן מיום אחד לשני, בזה הראו גודל אמונתם, וכמו שאיתא בחז"ל (סוטה מח:), רבי אליעזר הגדול אומר, כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה. ונמצא שבזמן ירידת המן כשאף אחד מישראל לא השאיר את המן למחר, היו כל בני ישראל בעלי אמונה, ועל ידי זה זכו לפרנסה גדולה מדי יום ביומו.

וזהו מה שנאמר בפרשת המן (שמות טז, טו), 'ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא', וכתבו הספה"ק, 'מ"ן הו"א' אותיות 'אמונ"ה' (תפארת איש על הגש

More in this printout

View the whole printout