ובאמת כבר מרומז ענין זה ברש"י הק' על הפסוק 'ושמחת בחגך והיית אך שמח', שאם האדם שמח בימי חג הסוכות כהוגן, הרי הכתוב מבטיחו 'והיית אך שמח', שימשך לו השמחה לכל השנה. וכן הובא בספר פלא יועץ (ערך סוכה) בשם גורי האריז"ל, 'שמי שהוא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח'.
הרי שעל ידי ה'שמחה' כראוי בחג, נחתם האדם ל'שנה טובה ומבורכת מתוך שמחה' והשפעות טובות. וכך הסברא נותנת, דהנה כל התוכחה באה, 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל' - א"כ מידה טובה מרובה שעל ידי השמחה במצוות ה' יגיע האדם לכל הברכות האמורות בתורה, כדי שיוכל לעבוד את השי"ת מתוך שמחה וטוב לבב מרוב כל.
{ויש לרמז דלכן אחר חג הסוכות מגיע חודש מרחשון, המכונה בלשון הנביא 'חודש בול'. כי בו"ל ר"ת ב'שמחה ו'בטוב ל'בב, וזהו אכן ההשפעה שנשאר לנו מיו"ט סוכות, השמחה וטוב הלבב לכל השנה כולה}.
מרן הנצי"ב מוולוז'ין כותב חידוש נפלא (העמק דבר פר' אמור), דהנה בכל מקום 'חג' קאי על חג הסוכות. ומעתה גם הכתוב 'בכסה ליום חגנו' קאי על חג הסוכות וז"ל: ולפי זה כוונת הכתוב כך היא, 'תקעו בחודש שופר' בר"ה יש לתקוע בשופר, והטעם - 'בכסה ליום חגנו', ב'כסה' הוא מלשון 'כסא' שהוא מלשון 'הכנה' (כמו (משלי ז' כ') ליום 'הכסא' יבוא ביתו), והיינו שהתקיעה בר"ה בשופר היא הכנה לחג הסוכות, שאז בסוכות היא 'חק לישראל ומשפט לאלקי יעקב', חק לישנא דמזוני - המשפט האמיתי על הפרנסה של השנה כולה, שהרי 'בחג נדונים על המים' שבזה תלוי עיקר פרנסת כל השנה, וכאומרם ז"ל 'גשמים היינו פרנסה'.
ולפי הנ"ל נמצא שאכן ב'חג הסוכות' הוא 'משפט' אם יזכה לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, והדברים עתיקים.
ועל זה הדרך מובא בשם הרה"ק מאפטא זי"ע, {וכן איתא בספר אהבת שלום}, עה"פ 'ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה, וגם אתה לא הגדת לי, וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום'. דהנה ג' הזמנים העיקריים שבהם הוא הדין והמשפט על הפרנסה, הם כמבואר במשנה, בחג נידונים על המים, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, והם זמנים מיועדים להתפלל על פרנסה. מה שאין כן 'ראש השנה' הוא זמן להמליך את השי"ת - אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם.
והנה טוען 'אבי - מלך', היינו הקב"ה 'אבינו מלכנו', ל'אברהם' - היינו נשמות ישראל, בסוכות שהיא זמן הדעת, למען ידעו דורותיכם - 'לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה', היינו הם לא בקשו כלום על ענין הפרנסה. וגם בפסח שהיא זמן של 'והגדת לבנך' - 'וגם אתה לא הגדת לי'. ובשבועות זמן קבלת התורה, 'נעשה ונשמע' - 'וגם אנכי לא שמעתי', ורק בר"ה 'היום' - דא ר"ה כדאיתא בזוה"ק, באים לצווח על עסקי פרנסה, אשר אז הוא 'בלתי היום' לבקש על פרנסה, כי אז הוא הזמן המיוחד שבו ממליכים את המלך.
נמצינו למדים, כי עיקר זמן החיתום על הפרנסה בשנה הבעל"ט היא בימי חג הסוכות הבאים לקראתינו לשלום, וע"י השמחה כראוי - 'נגילה ונשמחה בך', בוודאי נזכה לפרנסה בשפע גדול כל השנה.