והנה הפטרת שמחת תורה, הוא תחילת ספר יהושע, וחזינן שם דבר נפלא, שיש ללמוד מזה עד כמה הוא גודל יקר ערך וחשיבות לימוד התורה. דהנה הקב"ה מדבר ליהושע אודות שני עניינים - כיבוש הארץ, ולימוד התורה. כאשר מדובר בכיבוש הארץ כתיב - "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, לכם נתתיו" וגו'. וכן המשך הלשון הוא "חזק ואמץ, כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ" וגו'. אמנם מיד אח"כ כתיב - "רק חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר ציוך משה עבדי". הרי שכאשר מדובר בתורה הקדושה לא מספיק בחיזוק סתם, אלא חזק ואמץ 'מאוד'. כי כשמדובר בלימוד התורה המלחמה עם היצר, היא מלחמה הרבה יותר כבידה ומשמעותית, ביחס למלחמת ל"א המלכים.
לשונות פסוקי ההפטרה מעוררים אותנו ביותר, "רק חזק ואמץ מאוד וגו' למען תשכיל בכל אשר תלך, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה וגו' כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל".
מרן החתם סופר בתשובותיו החדשות (י"ל על ידי מכון 'דעת סופר' - או"ח סימן ו'), כותב וז"ל: וראה והביטה יהושע בן נון שימש משה רבינו ע"ה מ' שנה, ולא מש מתוך האהל. ואחר פטירתו של משה רבינו ע"ה, א"ל הקב"ה 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', והנה ספר התורה הזה רומז על זה הספר קטן הכמות 'חמשה חומשי תורה', ולא היה [אז] ספר אחר בעולם אלא זה, וכבר הגה בה מ' שנה לפני רבו, ו[בכל זאת] הזהירו עתה 'לא ימוש מפיך', ושוב חזר ואמר 'והגית בו יומם ולילה'. וסד"א שהוא כמו לחש או קמיע וסגולה להצליח במלחמותיו, על כן אומר 'למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו', משמע אם יעזבנו יום יעזבנו יומיים וישכח, התעיף עיניך בו ואיננו, ומסיים אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל... עכל"ק.
ויש לנו ללמוד מזה, כמה צריכים להתמיד ולהתייגע כפשוטו בתורה הקדושה, ועד כמה צריכים להתחזק ולהתאמץ מאד שלא לוותר על קביעות הלימוד מדי יום ביומו.
וכן נפסק להלכה למעשה בשולחן ערוך (או"ח סימן קנ"ה סעיף א'): 'ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרוויח הרבה'.
ויש לנו להתעורר בזה מן ה'אתרוג' - אתרו"ג (עה"כ) בגי' תור"ה. דהנה ילפינן ממה שנאמר 'פרי עץ הדר' שהוא אתרוג, 'הדר באילנו משנה לשנה'. וכמו כן לימוד התורה, צריכה להיות באופן של 'דר באילנו משנה לשנה', להיות אגוד וקשור לאילנא דחיי של התורה הקדושה משנה לשנה, כל השנה כולה, ללא שום הפסק.
ופשוט שכעת, יום שמחת תורה אשר באה בסיום ימי ירח האיתנים התקיפים במצוות, החפץ הגדול ביותר להכניס את כל ההתעוררות - וכדברי הרמב"ן עה"פ אם תעירו ואם תעוררו את האהבה 'עד שתחפץ' - הוא קבלה אמיתית בחזקה לקבוע עתים לתורה, להיות מקושר בקשר בל ינתק לתורה הקדושה בהתמדה מרובה.
כי בכדי להיות דבוק בהשי"ת באמת, העצה והדרך היחידה היא רק על ידי לימוד התורה הק'. וכמאמר הגאון רבי מנחם זעמבא זצ"ל הי"ד (בדרשתו בעת סיום הש"ס - כ"ח סיון שנת תרח"ץ - בישיבת חכמי לובלין) על מאמז"ל 'קשר עליון דאורייתא' - שאם רוצים להתקשר עם הקב"ה שהוא שוכן בעליון, היא רק ע"י תורה, וזהו קשר עליון - 'דאורייתא', ע"י עסק ולימוד התורה, {ואמר בזה"ל 'מקוה וואסער קען רינען פון איהם א גאנצען טאג, ס'איז גארנישט ווערט, דקשר עליון - דאורייתא, היינו רק ע"י התורה}.