כתב ב"חסדי דוד" על התוספתא (סוטה פ"ז ה"ו) להג"ר דוד פארדו ז"ל (בעל משכיל לדוד על פירש"י, מחותנו של החיד"א) וז"ל: "איתא בפרק ב' דיום טוב (ביצה טו ע"ב) "תניא: רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב, אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, ר' יהושע אומר: חלקהו חציו לה' וחציו לכם", ועיי"ש בתוס' שכתבו, דלרבי אליעזר נמי מצוה איכא לאכול משמנים משום שמחת יום טוב אחר הדרשה, דהא ר' אליעזר גופיה אמר להם לתלמידיו: "לכו אכלו משמנים" וכו', ע"ש. ואמנם בסוגיא שם איתא, דלהנהו דנפקי מבית המדרש קרי עלייהו רבי אליעזר: "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה" וכו'.
ואולם נלע"ד שזה יובן וממילא יתבאר במאי קא מפלגי רבי אליעזר ורבי יהושע על פי מאי דאיתא בספר הזוהר (ח"ב פח ע"ב), דאי בר נש חדי ביום טוב ולא יהיב למסכני - עונשיה סגי, ועליה כתיב: "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַבֵּיכֶם" (מלאכי ב, ג), ואילו בשבתא אע"ג דלא יהיב למסכני, לא יהבין ליה עונשא כשאר זמנין וחגין, דכתיב: "פרש חגיכם" ולא "פרש שבתכם", עיי"ש. וטעם הדבר נראה משום דשבת הוי קודש ממש, הילכך האכילה בו היא קודש על כל פנים, דהיינו אכילה רוחנית וכו', והוא כאכילת המן ממש, ולא דמיא לאכילת חול, לחם מן הארץ, שאינה אלא לברר ניצוצות הקדושה וכו', אבל יום טוב אינו אלא "מקרא קדש" כנודע. והילכך סבר רבי אליעזר דכל כמה דלא משיך מעיקרא מוחין עילאין מלעילא ממדת קודש לא יאה ליה למיכל, הילכך קרי עלייהו דהנהו דנפקי: "מניחין חיי עולם", דהיינו מוחין עילאין דזעיר אנפין, דהיינו "לחם מן השמים", ועוסקין בחיי שעה דהיינו לחם מן הארץ.
והנה נודע שהאדם על ידי מה שמחדש איזה חידוש בתורה, יש לו כח לעשות שמים חדשים, והיינו מוחין חדשים. נמצא דכל כמה דלא חידש שום חידוש בתורה אכתי אינו רשאי לאכול ביום טוב, כדי שלא תהיה אכילתו כאכילת חול דהיינו חיי שעה לברר הניצוצות בלבד כדבר האמור, ואי אכיל הוא לה אכילת רשות, אלא עיקר שמחת יום טוב תהיה אחר שכבר זכה לחדש שום חידוש דעל ידי זה סליק לקודש ממש, ואז תהיה אכילתו אכילת קודש כמו בשבת. ואי לא זכה לחדש טפי עדיף ליה שלא יאכל אלא ישב כל היום לעסוק בתורה. הילכך בתר דסליק רבי אליעזר הדרשה שאז חידש להם חידושי תורה, אז אמר להם: "לכו אכלו משמנים" וכו', דוודאי השתא אכילת יום טוב מצוה, דתו לא דמיא לאכילת חול, ואין הכי נמי דאפילו אי זכה לחדש אפילו חידוש אחד בבוקר אור דתיכף רשאי לאכול, אלא דרבי אליעזר רצה להרבות בחידושי תורה בדרשתו. והשתא זהו שכתב רבי אליעזר אומר "כולו לה' או כולו לכם", פירוש כולו לה' אי לאו בר הכי הוא לחדש, וכולו לכם אם חידש. אבל ר' יהושע סבר חלקהו וכו', דסבירא ליה שאפילו בלא חידושי תורה יכול האדם להגיע ביום טוב לאכילה עליונה על ידי מצות הצדקה, וכמו שכתב בזוהר, ובהא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע וכו", עכ"ל.