נסיים בדברי הרה"ק רבי ישראל מסאדיגורא זי"ע, על מאמרם ז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ד), שבשעת מתן תורה נתגלה עליהם השי"ת, כזקן מלא רחמים, והקשה שלא מצינו דבר זה במידות אחרות, שיאמרו עליו כביכול שהוא 'מלא' חסד וכדו', והרי השי"ת וודאי מושלם בתכלית השלימות בכל המידות, ואם כן מדוע דווקא במידת הרחמים הלשון הוא 'מלא רחמים'.
וביאר הרה"ק, על פי משל לכוס שמלא על כל גדותיו, ובנגיעה קלה שנוגע בו נשפך ממנו על כל הסובב, ואילו כשמנענעים אותו נשפך ממנו הרבה.
כן הוא אצל השי"ת בעל הרחמים, היושב על כסא רחמים, שהוא מלא רחמים, וכל תנועה קלה והתעוררות קלה שישראל עושים נשפך ממנו יתברך רחמים על ישראל. ועפ"ז מכל שכן כשתופסין הד' מינים שהם שם הוי"ה, שזהו כסא הכבוד בעצמו, ומנענעים אותם, וודאי נשפך מהשי"ת נהרות של רחמים על כל ישראל.
ובפרט על ידי שכל אחד מנענע את הד' מינים שבגופו, והיינו האתרוג הדומה ללב, והלולב הדומה לשדרה, והדסים שדומים לעיניים, והערבה שדומה לשפתיים, ואומר 'מעתה אהיה עובד ה' באמת', מנענע בזה כביכול את כסא הכבוד, ומשפיע על עצמו ועל כל ישראל שפע גדול של רחמים.
יעזור השי"ת שיהיה שנה טובה ומבורכת, שנה טובה ומתוקה לכל ישראל, רחמים וחסדים פשוטים, אמן.