וכמו שסיפר לאחרונה אחד מישישי ירושלים, שהוא כבר בן תשעים שנה בליעה"ר כ"י, שבדידיה הוי עובדא, פעם אחת בערב סוכות נתקדרו השמים בעבים, והרגישו שעתיד לרדת גשם זלעפות בליל א' של חג הסוכות. לפתע ראה את הרה"ק רבי שלומקה מזוויעהל זצוק"ל כשהוא סוחב את מיטתו לעבר סוכתו. אמר לו היהודי, רבי! מדוע לכם לטרוח עכשיו לחינם, הרי עוד מעט ירד גשם חזק וממילא לא יוכלו לישון בסוכה, וכי לא מוטב להמתין עד לאחר הסעודה, ורק אם עד אז לא ירד גשם, יהיה שייך להביא את המיטה לסוכה.
נענה הרה"ק ואמר לו יסוד גדול, 'היהודי מצידו צריך לעשות כל מה שמוטל עליו לעשות, בלי שום חשבונות'.
לאחר מכן ראהו סוחב שטיחים לפרוס על קרקע הסוכה, ושוב שאל אותו בתמיהה על מה ולמה כל טרחתו, הרי עוד מעט הכל ירטב ויתקלקל. וענה לו הרה"ק שוב, שהוא עושה את מה שמוטל עליו לעשות, ללא שום חשבונות. ולמעשה היתה השערתו נכונה מאד, במשך כל הלילה ניתן מטר עז, וכל האנשים שהו בבתיהם ולא בסוכה.
למחרת בבוקרו של יום טוב, הוא הלך לבדוק מה עלה בגורל סוכתו של הרה"ק, וראה זה פלא, הכל מסביב נרטב מהגשם, אך בתוך סוכתו היה הכל יבש כחרס! והוסיף היהודי, שחלק זה שלא ירדו הגשמים בתוך סוכתו זה כבר לא חידוש כל כך, זה כבר מופת, והרה"ק הרי היה מפורסם במופתיו הרבים. רק עיקר החידוש כאן הוא גודל אמונתו בה', שגם כשהיה ניכר בעליל שגשמים עזים הולכים לרדת, מ"מ המשיך לעשות בתמימות כל מה שמוטל עליו לעשות בלא שום חשבונות.