אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים - הָרַב אַבְרָהָם יְהוֹשֻׁעַ הֶעשִׁיל מִקְרָאקָא זצ"ל

הגאון רבי אברהם יהושע העשיל מקראקא זצ"ל- נולד בשנת ה'שנ"ה (1595) בקירוב. בשחר ילדותו הפליא את כל רואיו ברוחב בינתו, בחריפותו ובבקיאותו. בנערותו כבר יצא שמו לתהילה בקרב הלמדנים. כשהתמנה אביו בשנת ה'שצ"ה (1634) לרב בלובלין ולראש הישיבה שם, רבינו עזר לאביו לנהל את הישיבה, שאליה זרמו מאות תלמידים שעתידים היו להיות גדולי תורה ועמודי הוראה בישראל. איש קדוש וצדיק. מתלמידיו יצאו גדולי רבני הדור וחידודיו הנפלאים קנו להם פרסום רחב. בט"ז בכסלו ה'ת"ד (1643) נפטר אביו, ורבינו התמנה במקומו לרבה של לובלין ולראש הישיבה. בעקבות גזירות ה'ת"ח–ה'ת"ט (1648–1649) נסע רבינו לעיר הבירה וינה, וביקש מהנדיבים שיבואו לעזרת אחיהם שהתרוששו לאחר האסונות הנוראים, ועזר להם ככל יכולתו. בשנת ה'תט"ו (1655), לאחר פטירת רבה של קראקא, הגאון רבי יום טוב ליפמן הלר, בעל 'תוספות יום טוב', התבקש רבינו לשמש כרבה של קראקא במקומו. בקראקא עמד בראש ישיבה גדולה וכונן מחדש את בית הדין בעיר. בתפקיד זה שימש עד יומו האחרון. נפטר בכ' בתשרי ה'תכ"ד (1663). חי כ־68 שנים. ציונו בבית העלמין היהודי העתיק בקראקא.

סבו (מצד אמו): הגאון ר' מאיר יואל מבריסק. אביו: הגאון ר' יעקב (אב"ד ור"מ בבריסק ובלובלין). נשותיו: בת הנגיד ר' משה ר' ליזרש מבריסק (זיווג ראשון- נפטרה בצעירותה), מרת דינה (זיווג שני- בת רבי יהודה וואהל ואלמנת רבי נפתלי כ"ץ). בניו: הגאונים ר' יהודה לייב, ר' מרדכי, ר' יסוד עולם הרב כבוד מה"ו יששכר בעריש (גדול בתורה וצדיק, מנהיג בקראקא ועשיר מופלג) ור' שאול (אב"ד בריסק וקראקא). בנותיו: מרת העסיא (נישאה לגאון ר' מאיר, אב"ד אפטא ולובלין). חתניו: הגאונים ר' אברהם (בנו של הגאון הקדוש רבי משה, אב"ד הורודנא ומחבר 'תפארת למשה'), ר' נפתלי הירש בן בנימין וולף (אב"ד פינצ'וב ר"מ ואב"ד דק"ק קראקא ולובלין ומראשי ועד ארבע ארצות), ר' נתן נטע מקראקא ור' פייביל מקראקא. מרבותיו: אביו, הגאון ר' יעקב. מתלמידיו: הגאונים ר' שבתי הכהן (הש"ך, בעל 'שפתי כהן'), ר' דוד הלוי סגל (הט"ז), ר' גרשון אשכנזי (מחבר שו"ת 'עבודת הגרשוני'), ר' אהרן שמואל קאיידנובר (בעל 'ברכת הזבח'), ר' שמואל מפיורדא (מחבר 'בית שמואל'), ר' יעקב משה העלין (מחבר 'ידי משה'), אחיינו ר' הלל הירץ (מחבר 'בית הלל'), ר' אלעזר נין מניקלשבורג (מחבר 'משנת אלעזר') ור' יצחק חיות (מחבר 'זרע יצחק', פירוש על המשנה). מתורתו: כתב עשרות חיבורים, אך רובם אבדו •חנוכת התורה- חידושים על פרשיות התורה •חידושי הלכות על בבא קמא •גיליונות על הטור ועל ספר מצוות גדול •חידושי תורתו ופסקיו- הובאו בספרי הש"ך, ה'חכם צבי', ה'נודע ביהודה', רבי משולם איגרא, ה'חתם סופר' ואחרונים נוספים.

תכונה רבה ניכרה בביתו הגדול של גביר העיירה. בתו נכנסה זה בברית האירוסין, ועתה הגיע עת דודים. בעוד ימים מספר יחגגו בני העיירה את שמחת כלולותיה עם חתנה, שנבחר בקפידה מתוך שלל ההצעות, שהוגשו ע"י שדכנים מנוסים. יודעי דבר סיפרו שהגביר הבטיח לבתו סכום עתק כנדוניה, ואף התחייב לזון את הזוג לכל ימי חייו. השמועות בדבר החתונה שעומדת להיערך, הגבירו את ציפייתם של בני העיירה לקראת החתונה. דירה מפוארת ייחד הגביר לחתן שהגיע לעיירה מספר ימים לפני החתונה ממקום מגוריו הרחוק. החתן כמעט לא יצא מפתח חדרו. ארון הספרים שהיה עמוס בספרי קודש נדירים ריתק אותו.

יום השישי של ערב שבת ה'אויפרוף' החל בהכנות קדחתניות של משפחת הגביר ומשרתיו, ובמטבח ביתו של הגביר עמלו המבשלות על הכנת המאכל המרכזי של הקידוש, הלא הוא הקוגל המסורתי. עובדי המטבח הכינו כמות אדירה של בצק שהוכנסה לחבית אדירת מימדים, והניחו את הבצק בשמש החמימה כדי שיתייבש. כעבור זמן מה אמורים היו המומחים לפרוס רצועות דקות וארוכות מן הבצק וכך נוצרו האטריות, שמהן הכינו את הקוגל. אותה שעה הניח החתן על אדן חלון בחדרו את אחד הספרים, שבהם למד, ושאף מלא ריאותיו אוויר צח ובריא תוך כדי עיונו בספר. קריאת העידוד של מנהל המטבח לעבר הפועלים שנשאו את חבית הענק שבה היה הבצק עוררוהו משרעפיו והוא הביט בעניין רב בכמות הבצק הגדולה. אותה שעה התבונן גם תרנגול נמרץ במעשה ולאחר שניות אחדות קיפץ במלא המרץ אל מרכז העיסה, והחל מנקר בה במלא כוחו.

החתן שקע שוב בספרו. והנה, יצאה הכלה מהבית והבחינה בקוגל ובתרנגול, וחמתה בערה בה. ללא אומר ודברים אחזה בתרנגול... לאחר מספר דקות נשא שוב החתן את עיניו והבחין בתרנגול מת, המוטל על הארץ. לשאלתו מה אירע לו, השיב אחד מעובדי המטבח, כי הכלה אחראית למעשה זה מאחר והתרנגול ניקר בקוגל. בו ברגע החליט החתן בליבו: "אינני רוצה להינשא לה!". ליבו הרגיש ומידותיו הרחומות לא יכלו לשאת את מעשיה. החתן עזב את הספר, לבש את בגדיו העליונים ופנה לעבר ביהמ"ד. באותה השעה לומדים רבים עסקו בתורה, ואיש לא שם לב אליו. קופת הצדקה, שניצבה על הבימה, הייתה מלאה במטבעות ששולשלו אליה בתפילת שחרית. החתן התקרב בשקט לעבר הקופה. איש עדיין לא הבחין. הוא פתח את המכסה של הקופה ולפתע השליכה ארצה. הס הושלך בביהמ"ד. לפתע נשמעו קולות מטבעות מתגלגלים על רצפת העץ, ועיני הכול ננעצו בהלך, שהסתתר מאחורי הבימה. כעבור זמן לא רב מצא את עצמו ה'גנב' מאחורי סורג ובריח. הגיעה שבת המלכה, והגביר, שהמתין זמן רב לחתנו, שיתלווה אליו, החליט בסוף ללכת לביה"כ לבדו.

מחדרו ראה 'האסיר' את בני הקהילה הלבושים חגיגית נכנסים לביה"כ. הדי הקולות הגיעו לאוזניו והוא התאמץ להשתתף בתפילת הציבור. החתן עמד בדבקות והתנועע עם קולות שירת 'לכה דודי', שבקעו, כאשר לפתע חש זוג עיניים ננעצות בו. מהעבר השני של הסורגים עמד הגביר, המום ונדהם כולו. מאן דהו הבחין, כי הוא מחפש את חתנו. הלה חיבר מאורע למאורע וסיפר לגביר כי החתן אינו אלא גנב מושחת. במוצ"ש סולק ה'גנב' מהעיירה בבושת פנים. כאשר הכל מהללים את מזלו של הגביר, ובתו שלא נישאה לגנב פרחח שכזה. החתן שב לבית הוריו הנדהמים, ששמעו מפיו את דבר המעשה, כאשר הוא הסבי, שלא עלה בדעתו לבייש את בת ישראל. לפיכך העמיד פנים כגנב ובלבד שלא להכלים את פניה. חלפו שנים וה'חתן הגנב' התפרסם בעולם היהדות כגאון הרב העשיל מקראקא זצ"ל, רבו של הש"ך, ה'נחלת שבעה' ועוד רבים מגדולי הפוסקים.