אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים - רַבִּי מְשׁוּלָם מֹשֶׁה אִיגְרָא מְטִיסְמֵנִיץ זצ"ל

הגאון רבי משה משולם איגרא מטיסמניץ זצ"ל- נולד בשנת ה'תקי"ב (1752) בבוצ'אץ' שבגליציה, כיום באוקראינה. התייתם בגיל צעיר וגדל בבית סבו בקולומיאה. מילדותו ניכרה גאונותו המופלאה. בגיל שמונה התפרסם כעילוי והחל לכתוב את חידושי תורתו. בהיותו כבן תשע היה בקי ברוב סדרי הש"ס עם פירושי הראשונים והאחרונים ודרש בביה"כ בברודי לפני גדולי חכמי הקלויז. במהלך הדרשה התווכח עמו הגאון ר' יצחק הלוי הורוויץ, רבה של ברודי, ורבינו גבר עליו בוויכוח ההלכתי. לאחר מכן התבטא ר' יצחק כי הלוואי שבתו תזכה להינשא לת"ח כמותו, ואכן לימים, בזיווגו השני, נשא רבינו את בתו. פרוש מכל ענייני העולם הזה. מיום שעמד על דעתו לא הלך ארבע אמות בלא תורה, לא שח שיחה בטלה, ישן במיטה רק בליל שבת, טבל בכל יום במקווה והתפלל בהתלהבות רבה. אכל פעם אחת ביום כדי להחיות את נפשו. ובשר ודגים אכל רק בשבת. בהיותו כבן 17 התמנה לרב ולראש ישיבה בטיסמניץ. התנגד לתנועת החסידות, פרסם מכתב חריף בגנותה ואף חתם על חרם נגד החסידים.

בעקבות מחלוקת עם פרנסי הקהילה בסוגיית הגיוס לצבא עזב את טיסמניץ. הקהילה נדרשה למסור מדי שנה מספר מסוים של אנשים לשירות הצבאי, והפרנסים פטרו בני תורה ות"ח ולמסור במקומם עמי הארץ. רבינו טען שיש לערוך הגרלה בין כל הראויים לגיוס, ואף הצהיר שאם יעלה הגורל על בנו, ישלח גם אותו לצבא. בשנת ה'תקנ"ד (1794) עבר לפרשבורג, שם שימש כרב, כאב"ד וכראש ישיבה במשך כשמונה שנים. גאון אדיר וחריף מופלא. חידושיו נודעו בעמקותם הרבה ובקושי שבהבנתם. החתם סופר, שמילא את מקומו ברבנות פרשבורג, הפליג בשבח בקיאותו וחריפותו והספידו לאחר פטירתו. נפטר ב-י"ח בתשרי ה'תקס"ב (1801). חי כ־50 שנים. ציונו במתחם קבר החתם סופר בברטיסלאבה שבסלובקיה.

אביו: ר' שמשון. אמו: מרת רייזל (בת ר' אפרים פישל, אב"ד קולומיאה). נשותיו: בת הגביר ר' שמואל ביק (זיווג ראשון- נישאו כשהיה כבן 13 ולאחר זמן קצר התגרשו), מרת רבקה אסתר (זיווג שני- בת הגאון ר' יצחק הלוי הורוויץ, רבה של ברודי. נישאו כשהיה כבן 16). בנו: ר' יצחק אליהו (אביו העיד כי בחריפות שכלו יפה כח הבן מכח האב. נפטר בצעירותו). מתלמידיו: הגאונים ר' אריה לייב הכהן הלר (בעל 'קצות החושן'), ר' יעקב לורברבוים מליסא (בעל 'נתיבות המשפט'), ר' מרדכי בנט מניקלשבורג, ר' נפתלי צבי הורוויץ מרופשיץ, ר' ברוך תאומים־פרנקל ור' משה מינץ. מספריו: •איגרא רמה- חידושים ועומק הלכות בסוגיות הש"ס ושו"ת •שו"ת רבינו משולם איגרא- תשובות בהלכה חידושי רבינו משולם איגרא- על סוגיות הש"ס •הלכות ערב פסח •הלכות קביעות במכירת חמץ.

על קורות שידוכו של רבינו, הגה"צ אהרון קוטלר זצ"ל סיפר: במקום ההוא היה מנהג להזמין את החתן לסעודה בבית-הכלה. כך עשה גם אבי הכלה הגביר ר' שמואל ביק שהיה פרנס העיר. באותה תקופה התחילו להשתמש בקפה, מכיוון שזה היה מוצר חדש, מטבע הדברים מחירו היה יקר. רק אנשים אמידים יכלו להרשות לעצמם להשתמש בו, ואילו עניים כלל לא ידעו עליו. רבינו הגיע לבית- הכלה וכיבדו אותו בקפה. הביאו לשולחן כוס עם קפה שחור וליד קנקן חלב וצלחת סוכר כדי שיוכל ליטול כמה שיחפוץ וימהול בהם את הקפה. בהיותו ילד עני שלא ראה קפה מימיו, הוא לא ידע כיצד נוהגים במה שהוגש. חכך הנער בדעתו למספר רגעים והחליט: הלא בגמרא כתוב שאכילה קודמת לשתיה. ולכן לקח את הסוכר ואכלו כמות שהוא.

עכשיו היה צריך להחליט מה לשתות קודם את החלב או את הקפה. גם הפעם הוא עושה שימוש בתורה הקדושה, בבראשית כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר", מכאן הלילה קודם ליום, מכאן שצריך להקדים את השחור ללבן. הלך ושתה את הקפה השחור ולאחר מכן שתה את החלב. כשסיים לשתות את הקפה, ראה כי נותר בכוס המשקע של הקפה. מה עושים בו? מיד מצא את התשובה לכך, הרי נתנו לו כפית, אם כן העלה בכפית את משקע הקפה מן הכוס ואכל אותו. כל אותו זמן התבוננה הכלה במעשיו התמוהים של רבינו. לאחר שראתה כיצד הרב אוכל את משקע הקפה, קמה ממקומה ונמלטה אל המטבח ודמעות זלגו ללא הרף מעיניה, כשהיא מספרת לאמה את שהתרחש. לבכי הבת הצטרפה האם. לשמע הבכי הנשמע מהמטבח האב הגיע במרוצה ושאל לסיבת בכייתם. בסיכומו של עניין, ראה האב כי הזיווג אינו עולה יפה (היות ורבינו היה פרוש מכל ענייני העולם הזה) והתחיל גם הוא לדבר על ליבו לגרש את אשתו. בבד"צ השתוממו ואמרו: "הלא הוא ספר תורה ממש?", הכלה השיבה לעומתם: "ספר תורה, מקומו בארון הקודש". לאחר זמן קצר נשא לו לאישה את בתו של רבי יצחק הורביץ, רבה של ברודי. והתקיימה ברכתו של אותו גאון וצדיק.

בימים ההם פרצה מחלוקת בין חכמי ברודי בדבר גט, הללו פסלוהו, הללו הכשירוהו. במלחמת-הלכה זו השתתף גם רבינו שהיה אז כבן 15. חכמי ברודי שהיו מפורסמים בגדולת-תורתם החליטו לשאול את דעתו של ר' ישעיה ברלין רבה של ברסלוי, שבקיאותו בכל חדרי- תורה הרעישה את כל גדולי דורו. כל אחד מחכמי ברודי כתב את תשובתו, וכל התשובות נשלחו לר' ישעיה ברלין. בתוכן גם תשובתו של הגאון-הצעיר ר' משולם. קרא רבי ישעיה את התשובות זו אחר זו. כשגמר לקרוא את תשובתו של רבי משולם, קרא מתוך השתוממות והתפעלות: "זהו זקן שקנה חכמה! בחריפותו ובקיאותו יכול הוא להתחרות עם רבים מגדולי הדורות שקדמונו". נכספה גם כלתה נפשו של ר' ישעיה לדעת מי הוא בעל התשובה הזאת אשר עד עכשיו לא שמע אודותיו. באותו פרק ר' שמואל ביק הזדמן לברסלוי. שבא לרגל מסחרו. הוא הלך לבקר את הרב. ר' ישעיה קיבל את פניו ותוך כדי שיחה, שאל אם הוא מכיר בעירו ת"ח בשם רבי משולם איגרא.

"כן", השיב ר' שמואל, "הוא עדיין צעיר-לימים, כבן חמש-עשרה שנה". "כל-כך צעיר?, קרא הרב בהשתוממות, "ואנוכי לא ידעתי ולא שמעתי על-אודותיו כלום?"- "ולמה משתומם הרב על זה?", שאל ר' שמואל, "ר' משולם זה הוא גאון אדיר, מיחידי-הסגולה שבגדולי הדור" ענה הרב. שמע ר' שמואל ביק את הדברים האלה, נתכווץ ליבו בקרבו והתעלף. לאחר שהשיבו את רוחו, שאלהו ר' ישעיה: "מה לך כי התעלפת?"- "גאון-צעיר זה חתני היה ואני השפעתי עליו שיגרש את אשתו, זו בתי" - החזיר ר' שמואל מתוך אנחה צורבת. "אם כלי מחזיק ברכה זה היה בביתך ואתה בעצמך בערת הקודש מן הבית", אמר לו רבי ישעיה, "צריך אתה להתעלף פעם שנייה!".