אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים - הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זצ"ל

האדמו"ר רבי נחמן מברסלב זצ"ל- נולד ב-א' ניסן ה'תקל"ב (1772) במז'יבוז' שבפודוליה, כיום באוקראינה. מנעוריו התבלט בכישרונותיו המיוחדים והרבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. בשנת ה'תק"ן (1790), בטרם מלאו לו 20 עבר למדבדיבקה, שם התקבצה סביבו קבוצת חסידים והוא החל לשמש כאדמו"ר. בשנת ה'תקנ"ח (1798) יצא למסע לארץ. לאחר שהתעכב באיסטנבול הגיע באונייה לחיפה בערב ר"ה ה'תקנ"ט (1798), ושם שהה בימי החג. לאחר מכן נסע לטבריה, שהה כחצי שנה, וביקר בצפת ובמירון. בדרך חזרה נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון. הוא הפליג משם באוניית מלחמה טורקית והגיע לרודוס, שם עוכב עד שנפדה בסיוע הקהילה היהודית המקומית. לאחר חזרתו לאוקראינה גר תקופה קצרה בזלטופול, ובשנת ה'תקס"ב (1802) עבר לברסלב. מייסד חסידות ברסלב. הדגיש בתורתו את חשיבות התפילה, ההתבודדות, השמחה, האמונה הפשוטה והתמימה וההתקשרות לצדיק האמת. לימד כי בהתבודדות יכול האדם לדבר עם הקב"ה בפשטות ובשפתו שלו, כבן המדבר עם אביו. גילה את 'התיקון הכללי' ואמר כי אמירתם היא תיקון גדול ונורא מאוד.

על כך אמר: "אני חזק בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שעשרה פרקי תהילים אלו מועילים מאוד מאוד". בשנת ה'תקס"ז (1807) חלה בשחפת. בשנת ה'תק"ע (1810), לאחר שביתו ובית מדרשו בברסלב נשרפו, עבר לאומן. הוא ביקש להיקבר שם, משום שבעיר בשנת ה'תקכ"ח (1768) בוצע טבח נורא ביהודים בידי ההיידמקים, ובו נרצחו אלפים על קידוש ה'. נפטר ב-י"ח בתשרי ה'תקע"א (1810), בחוה"מ סוכות. חי כ־38 שנים. ציונו באומן שבאוקראינה. לפני פטירתו הבטיח כי מי שיבוא אל ציונו, ייתן פרוטה לצדקה, יאמר את עשרת מזמורי 'התיקון הכללי' ויקבל על עצמו שלא לשוב לדרכו הרעה, הוא ישתדל להושיעו ולתקנו. הדגיש במיוחד את חשיבות ההתקבצות אצלו בראש השנה ואמר: "מי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאוד", וכן: "כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי".

סבו: ר' נחמן מהורדנקא (מצד אביו- מתלמידיו הקרובים של הבעש"ט), ר' יחיאל מיכל אשכנזי (מצד אמו). אביו: ר' שמחה. אמו: מרת פייגא (בת מרת אדל בת הבעש"ט). נשותיו: מרת סשיה (זיווג ראשון- בת ר' אפרים. נישא כבן 13), בת ר' יחזקאל טרכטנברג מברודי (זיווג שני). בניו: שלמה אפרים ויעקב (נפטרו בילדותם). בנותיו: מרת אדל, מרת שרה, מרת מרים, מרת חיה, פייגא (נפטרה בינקותה). מתלמידיו: הגאונים ר' שמעון, ר' יודל מדאשיב, ר' יקותיאל המגיד מטורגוביצה, ר' אהרן מברסלב, ר' נתן שטרנהרץ מנמירוב ור' נפתלי וינברג מנמירוב. מספריו: •ליקוטי מוהר"ן- תורותיו ודרשותיו •ספר המידות- אמרות והנהגות לפי סדר אל"ף-בי"ת •תיקון הכללי •סיפורי מעשיות •שיחות הר"ן- שיחותיו שנרשמו בידי ר' נתן •שבחי הר"ן- תולדותיו ותיאור מסעו לארץ ישראל •חיי מוהר"ן- קורות חייו, הנהגותיו ושיחותיו.

להלן סיפור מופלא שהובא ע"י אחד מחסידי ברסלב: העיר אומן, ליל ר"ה, תפילת ערבית החגיגית זה עתה הסתיימה, הציבור נהר לעבר חדר האוכל במקום שבו יסעדו את כל סעודות החג. גם אני התיישבתי במקום פנוי כלשהו. לידי ישב יהודי מבני עדות המזרח, ארשת פניו ענתה בו, כי הוא מבני עליה, מאלה שמעדיפים לשבת בישיבה ולא לבלות את זמנם בנסיעות, אפילו לא לקברי צדיקים. למחרת בסעודת הבוקר שאלתי: "מה עושה כבודו באומן?"- והוא ענה: "באתי לרופא שלי". "מה הכוונה?", פתחתי זוג עיניים והוא סיפר: "שמי יואב. הכל החל כאשר תקופה ארוכה חשתי ברע. לאחר בדיקות נשלחתי לפרופ' סלמון. חששתי מאד, ממה שאני עלול לשמוע מפי הרופא. נקראתי בשמי ונכנסתי בחששות מרובות, הרופא בדק את התיק, שאל מספר שאלות ולאחר דקות פנה אליי ואמר: 'בעייתך היא חשוכת מרפא, ואין סיכוי להחלים ממנה, אך אם תקפיד ליטול בכל יום את התרופות שארשום לך- יש סיכוי, כי תוכל להאריך ימים גם כך'.

"אי אפשר לתאר ולשער את הרגשתי. עולמי חרב עלי בשומעי בשורות אלו. מעתה אני אדם חולה שחייו תלויים מנגד אם אשכח לבלוע תרופות ואפילו למשך יום אחד בלבד. אט-אט אני מתאושש, משתדל למלא את חיי בתוכן, פיציתי את עצמי בבילויים. הפכתי לבליין והחלתי לטייל סביב העולם. באחד מטיוליי הגעתי לאפריקה וביליתי שם תקופה ארוכה, שם פגשתי את אשתי, ל"ע נוכריה. באותה תקופה הדבר לא הפריע לי כלל, החלטנו, כי איש באמונתו יחיה ולא נתערב זה לזה בעניינים של אמונה ודת. שנים חולפות, נולדה לנו בת שאומנם מקשה על הטיולים אך בכל זאת שיגרת החיים ממשיכה. טיולים ובילויים. באחת ממסעותיי פגשתי קבוצה שסחבה אותו לאומן, אומנם השם 'אומן' לא אמר לי כלום, אך מה אכפת לי, העיקר להיות בעוד מקום בעולם. לאומן הגעתי בערב ר"ה, נכנסתי לציון הקדוש. הייתי בהלם למראה עיניי, אנשים רבים בוכים, צועקים, מתנענעים פורשים ידיהם למעלה, מעולם לא ראיתי דבר כזה. שאלתי את אחד האנשים לפשר המחזה והלה הסביר לי על רבי נחמן מברסלב, על הבטחתו לאלו שיבואו להתפלל על ציונו. נסחפתי, נשמתי מתעוררת, משתוקקת, מבקשת ומחפשת. הרגשתי כי יש כאן איזושהי אמת. לא הייתי מסוגל להתאפק, והשתטחתי על הציון ובכיתי כפי שלא בכיתי מעולם. לפתע קמתי וזעקתי: "רבי נחמן, אני מבטיח, שאם אתרפא ממחלתי ולא אצטרך לקחת תרופות יותר, אני אשמור שבת". חזרתי הביתה ולא סיפרתי לאיש דבר, קיבלתי החלטה אמיצה על דעת עצמי, להפסיק לקחת את התרופות'.

"לאחר שבוע ללא תרופות, ביצעתי בדיקות, ובלב מלא חששות אני מקבל את התוצאות, "הכל תקין", ענה הרופא בקופ"ח. "אין לך שום מחלה". קיימתי את הבטחתי והתחלתי לשמור שבת. אולם כאשר הניצוץ מתעורר- לא הסתפקתי בכך. כאשר אשתי הבחינה בשינוי, עדכנתי אותה במה שקורה וניסיתי להשפיע עליה ללכת בעקבותי, אך היא הזכירה לי את ההסכם בינינו: "אינני מתערבת לך בענייניך ואתה אל תתערב בענייני". אינני יודע כיצד להתנהג, האם להתגרש או לא? ומה בקשר לבתי? בצר לי פניתי למספר רבנים ושטחתי בפניהם את מצוקתי, אך פיתרון לא קיבלתי. לפתע צץ בראשי רעיון: 'אם באומן נושעתי בפעם הראשונה, אסע לשם לבקש ישועה נוספת'. קמתי ונסעתי לאומן, הגעתי לציון והשתטחתי על הציון. הודיתי לרבי על שהחלים אותי ממחלתי ובקשתי את עזרתו בעניין אשתי ובתי'.

'באחד הבקרים לאחר ששבתי, שמתי לב, כי אשתי נוטלת את ידיה של בתו בת השש. 'מדוע את עושה זאת?' שאלתי, והיא הסבירה, כי במשך התקופה האחרונה היא עוקבת אחריי וכאשר ראתה את נועם דרכיי, החליטה ללמוד יהדות והיא הצטרפה לסמינר וזהו אחד הדברים, שהיא למדה שם, כעת היא שוקלת ברצינות את עניין הגיור. כיום, אני חי ב"ה עם אשתי, שהתגיירה ולומד באחת הישיבות הקדושות במרכז הארץ. כעת אתה מבין, מה אני עושה כאן?', שואל-קובע האברך שלצידי.