אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים- הַגָּאוֹן הַמְּקַבָּל הָרַב מֵאִיר אָרִיק זצ"ל

הגאון המקובל הרב מאיר אריק זצ"ל- נולד בשנת ה'תרט"ו (1855) בהרימלוב שבגליציה (כיום אוקראינה). עוד בצעירותו נודע בגאוניותו ובשקדנותו המופלאה. בשנת ה'תרמ"ה (1885) הגאון ר' שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) עזב את העיר יאזלובייץ ורבינו התמנה במקומו כרב העיר, תפקיד בו שימש במשך 27 שנים. בשנת ה'תרע"ב (1912) רבינו התמנה לרב של בוצ'אץ'. שנתיים לאחר מכן בשנת ה'תרע"ד (1914) פרצה מלחמת העולם הראשונה ורבינו ברח לוינה (בבריחתו אבדו לו חמישה כרכים גדולים של שו"ת שעל אובדנם הצטער מאוד). בשנת ה'תרפ"ב (1922) התמנה לרבנות בטרנוב (טארנא). חיי עוני ודוחק היו מנת חלקו והגיע עד פת לחם ממש, אבל עובדה זו לא הפריעה לשקידתו בתורה הקדושה. למרות שקיבל הצעות רבנות של ערים גדולות, סירב. לא היה לו אפילו בית הראוי לפי כבודו. פורקי עול עמדו בדרכו, הציקו והפריעו לו. גאון בנגלה ובנסתר. ידע את ארבעת חלקי שו"ע בע"פ. בקיאותו היתה מופלאה בבבלי ובירושלמי וכן בספרי הראשונים והאחרונים. קצות החושן, נתיבות המשפט, אבני מילואים, ה'נודע ביהודה', חידושי הגאון ר' עקיבא איגר, טורי אבן, בית-מאיר וספרים רבים היו שגורים על לשונו. רבינו העיד כי באותן שעות בהן העולם נוהג לישון, למד ארבע פעמים את כל הש"ס. זירז את תלמידיו ללמוד ולשנן לפחות שבעה דפי גמרא בכל יום. פתגמו הקבוע היה: "גמרא עם פירוש רש"י ותוספות הוא כמו לחם וחמאה". נפטר ב-ט"ו תשרי ה'תרפ"ו (1925). ציונו בטרנוב. חי כ-70 שנים.

סבו (מצד אביו): ר' יחזקאל. אביו: הגאון ר' אהרן יהודה (רבינו מביא ממנו חידושי תורה רבים בספריו 'מנחת פתים' ו'מנחת קנאות'). אמו: מרת פרימא לבית שטיין (דור חמישי לט"ז). בניו: ר' שמואל ור' דוד (שניהם נפטרו בחיי אביהם). בנותיו: מרת גיטל (נישאה לר' חיים ברוך רייך הי"ד), מרת פרומא (נישאה לר' ברוך צוקרמן). מרבותיו: האדמו"ר ר' דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב, האדמו"ר ר' ישראל פרידמן מצ'ורטקוב, הגאון ר' יעקב ווידנפלד (מח"ס 'כוכב מיעקב') והגאון ר' שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם). מתלמידיו: הגאונים ר' יהודה מאיר שפירא מלובלין, ר' אליעזר הגר (האדמו"ר מוויז'ניץ, ה'דמשק אליעזר'), ר' דוד יצחק אייזיק רבינוביץ (האדמו"ר מסקאלי), ר' יהודה הורביץ (האדמו"ר מדז'יקוב), ר' אלקנה זוברמן (אב"ד יארדאנוב), ר' משה חיים בבי לאו הי"ד (אב"ד פרשוב ופיטרקוב), ר' חיים אליעזר הלוי איש הורביץ הי"ד (אב"ד בלכיטוב), ר' משולם ראטה, ר' דוד שפרבר (חבר מועצת גדולי התורה בארץ ישראל), ר' אברהם משה באב"ד, ר' מאיר באדנר, ר' יחיאל מיכל פרמינגר, ר' ראובן אונגר, ר' שמואל אלטר, ר' יעקב טירקל, ר' שלום יוסף פייגנבוים, ר' יחיאל מיכל הולנדר, ר' ראובן מרגליות, ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז קלויזנבורג' ור' שמואל ארנפלד. מספריו: •שירי טהרה- ביאורים על סדר טהרות •מנחת קנאות- חידושים על מסכת סוטה •מנחת פתים- חידושים ושו"ת על ארבעת חלקי שו"ע •אמרי יושר- שו"ת •טל תורה- הגהות, הערות וביאורים על התלמוד הבבלי והירושלמי •ביאור על פירוש הרמב"ן לתורה- נדפס בתוך הספר 'כסף מזוקק'.

תלמידו הגאון ר' מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, סיפר שפעם אחת נשאלה שאלה בבית המדרש של רבינו, אם תרומת הלשכה שהיו תורמים את השקלים לקופות היתה צריכה להיתרם על ידי כהנים דווקא או לא. אחד מן הלומדים ענה: "הרי זה רש"י מפורש". רבינו תמה על זה והתחיל מונה באצבעותיו ולוחש בינו לבין עצמו: "היכן נמצא רש"י זה? בגמ' ברכות- לא נמצא. בשבת- אינו. בעירובין- אינו". כך מנה באצבעותיו עד שהגיע למסכת מגילה, או אז נהרו פניו והכריז בשמחה: "אומנם כן, דברים אלו נמצאים ברש"י דף כ"א ע"ב דיבור המתחיל תורמין, וזה לשונו: "תורמין כהנים את הלשכה".

בענוותנותו הרבה רבינו הצהיר כי אינו יכול לומר על עצמו כי הוא יודע בע"פ את כל הש"ס, אבל הוא יודע רק את ארבעת חלקי שולחן ערוך. פעם בעלי בתים מקהילת טארנא הסבו בסוכת רבינו ושוחחו איתו בדברי תורה. השיחה התגלגלה לכדי הרבה מקצועות בתורה, ורבינו התגלה שוב בכוח זכרונו העצום בכל מרחבי ים התלמוד. באמצע רבינו יצא לזמן קצר. המסובים לא יכלו לכלוא את התפעלותם ושחו ביניהם מגדולת רבינו, שיודע את כל הש"ס בעל פה. כשרבינו חזר ושאל במה הם עסקו הם סיפרו לו. רבינו אמר: "את הש"ס בעל פה אי אפשר לומר, אבל את ארבעת חלקי שולחן ערוך מהתחלה ועד הסוף - כן!". כמו כן רבינו עסק בתורת הסוד. בקיאותו הרבה בסתרי תורה היתה מופלאה. הגרא"ל ווילנר העיד כי ספר הזוה"ק היה רגיל על לשונו של רבינו.

פעם רבינו ישב מוקף בחברת תלמידים בני 17 שנה. רבינו שאל על מאמר מסויים בר"ן - איה מקומו. התלמידים לא זכרו מקור מוצאו. רבינו העיר להם בקורטוב של תרעומת: "איך יתכן כאשר אין להם שום תפקיד והם רק יכולים ללמוד כיצד הם לא זוכרים את מקומו של אותו הר"ן?". בנוסף על בקיאותו בש"ס ובראשונים, היה בקיא נפלא גם בספרי גדולי האחרונים והפוסקים, כמו 'קצות החושן', 'נתיבות המשפט', 'אבני מילואים', ה'נודע ביהודה', 'חידושי הגרעק"א', 'טורי אבן', 'בית מאיר'. כל אלו ועוד היו שגורים על לשונו.

העובדה שהיה שקוע בתלמודו מתוך הדחק ומופשט מכל ענייני העולם הזה, לא מנע ממנו להיות משכיל אל דל, משל היה גביר מנגידי העיר. תמיד ידע כיצד להעניק לעניים ולנזקקים די מחסורם אשר יחסר להם ובדרך של כבוד. בימי מלחמת העולם הראשונה הגאון ר' משה דוד אסטרייכער זצ"ל אבד"ק טשימפא (מח"ס 'תפארת אדם'), חלה בכאב עיניים ל"ע. הרופאים ציוו עליו לנסוע ולדרוש ברופאים המפורסמים אשר וויען היתה משופעת מהם. כשהגיע לוויען נסע תיכף לקבל את פני רבינו. באמצע השיחה בעל הבית נכבד מתושבי העיר נכנס להזמין את רבינו ולכבדו בסידור קידושין בנישואי יוצא חלציו. רבינו פנה לבעה"ב וביקש שיכבד את הרה״ג הנ"ל בסידור הקידושין. בעל הבית לא האמין למשמע אוזניו, ואמר לרבינו: ״המבלי אין רבנים בוויען באתי לכאן? רצוני שגאון גדול כרבינו יהיה המהדר קידושין אצלי". רבינו השיב לו: "קח את הרב הזה - כמוני כמוהו". כששמע דברים מפורשים כאלו יוצאים מפי רבינו, האיש הסכים. רבי משה דוד נסע איתו, סידר את הקידושין והוא העניק לו מתת יד נדיבה על טרחתו. כאשר ר' משה דוד חזר, רבינו הסביר לו את כוונתו: "ידעתי שמעלת כבודו בא הנה לעסוק ברפואות שדורשות הון עתק ורציתי שיהיו לכם מעות בדרך של כבוד!". (תפארת אדם)