אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים- הָאדְמוֹ"ר הָרַב מָרְדְּכַי יִשָׂשׂכָר בְּעֵר לָייפֵר זצ"ל

האדמו"ר הרב מרדכי יששכר בער לייפר מפיטסבורג זצ"ל- נולד ב-ט"ו בטבת ה'תשט"ז (1955) בניוארק שבניו ג'רזי, ארצות הברית. חוטר מגזע אדמו"רי נדבורנה ופרמישלאן. בשנת ה'תש"ל (1970) עלה אביו לארץ ישראל והתיישב באשדוד, שהייתה אז שממה רוחנית, ועמל רבות כדי לקרב את תושביה לתורה ולמצוות. רבינו עלה אף הוא לארץ ולמד בישיבת גרודנא באשדוד, בישיבת צאנז ובישיבת טשיבין בירושלים. כמו כן למד בישיבת טלז שבקליבלנד ובישיבת לייקווד שבניו ג'רזי. בבחרותו, בכל פעם לפני שיצא לרחוב, היה מתפלל לקב"ה שיציל אותו וישמור את עיניו ממראות אסורים. לאחר נישואיו התגורר בלייקווד שבארצות הברית, שם עלה והתעלה בתורה, ולאחר מכן שב לארץ והתגורר בטלז-סטון.

בשנת ה'תשמ"א (1981), לאחר שאביו הקים ישיבה באשדוד, ביקש מרבינו לשוב לארץ ולכהן כראש הישיבה. בשנת ה'תש"ן (1990), לאחר פטירת אביו, התמנה למלא את מקומו ושימש כאדמו"ר השלישי מפיטסבורג. בהנהגתו התבססה החסידות באשדוד, הוקמו מוסדות חינוך ותורה רבים וכן הוקמה 'קריית פיטסבורג' למגורי החסידים. כמו כן הנהיג את חסידי פיטסבורג בירושלים, בבני ברק, בבית חלקיה, בארצות הברית ובמקומות נוספים. בזכות פעילותו למען תושבי אשדוד הוענק לו אות 'יקיר העיר אשדוד'.

הלחין למעלה מ־250 ניגונים, שחלקם יצאו לאור בסדרת התקליטים 'ניגוני חסידי פיטסבורג'. אחדים מניגוניו, ובהם 'וידע כל פעול' ו'יה ריבון', התפרסמו ברחבי העולם היהודי. מתמיד עצום שהשקיע את כל כולו בתורה הקדושה. תפילותיו נאמרו בהשתפכות הנפש. רבים פנו אליו ונושעו. תמיד אמר מילה טובה לזולת ונזהר מאוד שלא לפגוע באיש. כאשר חשש שפגע באדם, היה ניגש אליו ומבקש את סליחתו. בדרשותיו עורר בבכיות להיזהר מפגעי הרחוב והזמן. גם כאשר סבל ייסורים קשים קיבל כל אדם בסבר פנים יפות. כל מי שנכנס אליו הרגיש כאילו הוא בן יחיד וכאילו לרבי יש את כל הזמן שבעולם בעבורו. כדי למצוא פתרונות למצוקותיהם של תלמידיו וחסידיו היה מנדד שינה מעיניו. חידושיו הקיפו את כל חלקי פרד"ס התורה. בחודש אב ה'תש"פ (2020) נדבק בנגיף הקורונה ואושפז בבית החולים לניאדו בנתניה. במשך כחודש וחצי היה מורדם ומונשם, ולאחר הידרדרות במצבו נפטר ב-י"ז בתשרי ה'תשפ"א (2020), ב' דחול המועד סוכות. חי כ־64 שנים. ציונו בבית העלמין באשדוד, בחלקת חסידי פיטסבורג. בנו, האדמו"ר ר' משולם אליעזר זאב, ממלא את מקומו באדמו"רות.

סבו (מצד אביו): האדמו"ר ר' יוסף (האדמו"ר הראשון מפיטסבורג ומח"ס 'צדקת יוסף'). אביו: האדמו"ר ר' אברהם אבא (האדמו"ר השני מפיטסבורג ומח"ס 'אמונת אברהם'). אמו: מרת רחל (בת האדמו"ר ר' איתמר רוזנבוים, האדמו"ר הזקן מנדבורנה). אשתו: מרת אביבה מרים (בת הגאון ר' יצחק אייזיק ליבס, ראב"ד אגודת הרבנים באמריקה ומח"ס שו"ת 'בית אבי'). ילדיו: האדמו"ר ר' משולם אליעזר זאב (ממלא מקום אביו באדמו"רות וחתן ר' ניסן רוזנבוים, האדמו"ר מקרטשניף ירושלים), מרת מלכה (נישאה לר' יעקב הגר), ר' יעקב (ראש ישיבות פיטסבורג וחתן ר' ישראל אליעזר אדלר, האדמו"ר מדז'יקוב־ויז'ניץ), ר' יוסף (רב קהילת פיטסבורג בבני ברק. נישא למרת עטיל, בת ר' ישראל ארנסטר), מרת שרה טויבא (נישאה לר' אליעזר זוסיא שטרן), מרת איידל בינה (נישאה לר' מנחם מנדל דוד פלדמן), מרת הינדא יוכבד (נפטרה בילדותה ממחלה קשה), מרת דבורה (נישאה לר' אלעזר ארנסטר) ומרת רחל (נישאה לר' דוד מתתיהו קורנרייך). מרבותיו: אביו, האדמו"ר ר' אברהם אבא. מתלמידיו: הגאונים ר' אליהו טורבר (דומ"ץ חסידי פיטסבורג), ר' יהושע העשיל איגל ור' אביגדור וייס. מספריו: •פתגמי אורייתא- דברי תורה על השבתות, פרשות השבוע ומועדי ישראל.

לרבי היתה רגישות עצומה לכבוד הזולת. פעם נכח בשמחת צדיקים שבה השתתפו אלפי אנשים. הרבי ישב בשולחן המזרח על יד אחד הרבנים שהיה איש שיחה מלבב ביותר ונעם לו לשבת במחיצת הרבי. בשלב מסוים הרבי קם לאחל ברכת לחיים לאדמו"רים והרבנים שישבו בשולחן המזרח. כשהגיע לאדמו"ר בעל השמחה, בדיוק התפנה מקום סמוך. בעל השמחה כיבד את הרבי זצוק"ל לשבת בסמיכות אליו, אבל הרבי סירב. בעל השמחה חזר והפציר, אבל הרבי שוב לא הסכים והסביר שכבר הוא יושב סמוך לפלוני שעלול להיות לו חולשת הדעת אם יעבור מקום ממנו, ואכן רבינו חזר למקומו הקודם שהיה מרוחק ממרכז השולחן.

תלמידו הרב אביגדור ווייס שליט"א (מחנך ומחשובי המשפיעים וראשי החבורות בפיטסבורג) סיפר כי פעם אחת במוצאי יוכ"פ לאחר הצום הוא לא חש בטוב. אבריו ושריריו כאבו מאוד. הוא ניסה לשכב וכאביו רק גברו. הוא הרגיש צורך להתקשר לרבי כדי לבקש ברכה. האדמו"ר שמע על מצבו ואמר לו: "קח אקמול ויעבור לך". הוא עשה כדברי רבינו, נטל אקמול ושכב לנוח מעט. כאשר הקיץ היתה השעה מאוחרת לאחר חצות לילה, הטיש שרבינו עשה בשולחנו הטהור במוצאי יוכ"פ כבר התחיל. מדובר בטיש השמח ביותר מכל השנה. הוא מיהר לצאת אל הטיש, ונכנס בשקט רב שלא יבלוט. הרבי קלט אותו במבטו ושאל אותו בסימון בידיו אם כבר הוטב לו והוא הניד את ראשו בחיוב. כעבור חודשיים, באחד מימי החנוכה, כשעבר אצל הרבי, רבינו אמר לו: "אני מאחל לעצמי שנה שמחה, כמו השמחה שהיתה לי בשעה שראיתי אותך מגיע אל הטיש במוצאי יום כיפור". כל כך היתה דאגתו והרגשתו לזולת.

המשב"ק הותיק הרה"ח ר' משה יהודה ווייס סיפר שכשחזר עם הרבי בסיום קבלת קהל לפנות בוקר. הרבי היה מותש ובקושי היה יכול ללכת לאחר שהקשיב שעות לצרותיהם של ישראל. כשחלפו ליד הבניינים, הרבי הניף את ידו לעבר בניין שבו התגורר אברך שבאותו זמן המתין כמה שנים לילדים ואמר מתוך צער עמוק: "פלוני, מה יהיה איתו? אין לו ילדים!". האברך ישן במיטתו והרבי למטה עובר ליד ביתו וחושב עליו ואין לו מנוחה מצרתו. (הסיפורים מעובדים מתוך המודיע)