אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים - הָרַב יַעֲקֹב יִצְחָק רָבִּינוֹבִיץ מִפְּשִׁיסְחָא זצ"ל

האדמו"ר רבי יעקב יצחק רבינוביץ מפשיסחא זצ"ל המכונה ה'יהודי הקדוש'- נולד בשנת ה'תקכ"ו (1766) בעיר פשדבורז' שבפולין. נצר למשפחת רבנים מפוארת שייחוסה מגיע עד לרבי יצחק הלוי (אחיו של רבי דוד הלוי בעל הט"ז). כבר בהיותו ילד נודע כבעל כישרונות עצומים, ובהיותו רך בימים קיבלו ראש ישיבת פשדבורז', כתלמיד בישיבתו. לאחר מכן עבר עם חבירו רבי ישעיה לליסא, שם למד עוד מספר שנים אצל הגאון רבי דוד טבלי. לאחר מכן חזר ללמוד אצל ראש הישיבה הראשון, שעבר לאפטא. כונה 'העילוי מפשדבורז'. לאחר נישואיו באפטא, גירש חותנו את הזוג מביתו בשל מנהגיו המשונים, ובאותם הימים חי רבינו חיי עוני ומחסור. כאשר רבו, רבי אריה לייב חריף, התבקש לכהן כרב וכאב"ד בעיר סוכטשוב, מינה את רבינו לעמוד במקומו בראש הישיבה. מכל רחבי פולין באו ללמוד בישיבה, מחמת שמו שנישא למרחקים בשל גאונותו.

לאחר שנפש רבינו נקשרה בר' משה לייב מסאסוב, החליט כי מקומו יהיה בין תלמידי הבעש"ט. לאחר מכן פנה לר' אברהם יהושע העשל וחי מספר שנים בהתבודדות ובהסתר כמלמד תינוקות בכפרים, עד שבהשפעת האדמו"ר ר' דוד מלעלוב החל לנסוע ל'חוזה מלובלין'. מאחר ששמו ושם רבו המובהק היו זהים, חבריו לא יכלו לקרוא לו בשמו, שכן היה תלמידו המובהק ולמד אצלו בקביעות, ולכן כינוהו ה'יהודי הקדוש'. כינוי זה ניתן גם בשל העובדה שנזהר ונשמר ממידות רעות עד קצה האחרון, ככופר בעבודת כוכבים ובאביזרייהו. לאחר מכן הקים חצר בפשיסחא וייסד את דרך חסידות פשיסחא, שהדגישה למדנות, חיפוש אחר האמת ועבודה פנימית. ענוותן מופלא. חילק צדקה לעניים את כל אשר לו. בעל אהבת ישראל ובעל רוח הקודש. מלומד בניסים ורבים פנו אליו ונושעו. תיקן נפטרים. נפטר ב-י"ט תשרי ה'תקע"ד (1813). חי כ-48 שנים. ציונו בפשיסחא. לאחר פטירתו קיבלו רוב חסידיו את הנהגת תלמידו המובהק, האדמו"ר ר' שמחה בונים מפשיסחא. בנו, האדמו"ר ר' ירחמיאל, החל להנהיג חצר בפשיסחא כ-14 שנים לאחר פטירת אביו.

סבו (מצד אביו):

הגאון ר' אלחנן (אב"ד גריצה).

אביו:

הגאון רבי אשר (שימש כרב, דרשן וראש ישיבה בפשדבורז').

אמו:

מרת דייכא.

נשותיו:

בת רבי יעקב קאפיל מאפט (זיווג ראשון), מרת שיינדל פריידא (זיווג שני- אחות אשתו הראשונה, וממנה נולדו שני בניו הצעירים).

בניו:

האדמו"רים רבי ירחמיאל מפשיסחא, רבי נחמיה יחיאל מביכוב ורבי יהושע אשר מזליחוב ומפאריסוב.

בנותיו:

מרת רבקה רחל (נישאה לאדמו"ר רבי משה בידרמן מלעלוב), מרת שרה לאה.

חתנו:

רבי שמואל רפאל'ס מלובלין.

מרבותיו:

הגאונים ר' אריה לייב חריף היילפרין (בעל 'חידושי מהר"א') ור' דוד טבלי מליסא. האדמו"רים רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ, ה'חוזה מלובלין' (רבו המובהק), ר' משה לייב מסאסוב, ר' אברהם יהושע העשל (ה'אוהב ישראל" מאפטא), ור' דוד מלעלוב.

מתלמידיו:

האדמו"רים ר' שמחה בונים מפשיסחא, בנו ר' ירחמיאל מפשיסחא, ר' אשר מלעלוב, ר' יעקב צבי מפאריסוב, ר' מאיר שלום מקאלושין, ר' איתמר מקונסקוולה, ר' מנחם מנדל מקוצק, ר' יצחק מוורקא, ר' חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, ר' יששכר בער מרדושיץ, ר' שלמה לייב מלנטשנה ור' יעקב אריה מרדזימין.

חיבורים מתורתו:

• •היהודי הקדוש- דברי תורה על התורה והמועדים וחידושים הלכתיים
• •כתר היהודי- חידושים על הש"ס, חושן משפט ואבן העזר
• •תורת היהודי- דברי תורה
• •כתבי קודש- דברי תורה וחידושים הלכתיים
• •קדושת היהודי- מדברי תורתו
• •תורת היהודי הקדוש- דברי תורתו
• •נפלאות היהודי- סיפורים מתולדותיו ומופתיו
• •תפארת היהודי- דברי תורה וסיפורים אודותיו
• •תפארת בנים- על בניו וצאצאיו.

אשת רבינו (בזיווג שני) לא נתנה רשות לאף אחד להיכנס אצלו, והחסידים היו צריכים להיכנס דרך הגגות והחלונות. כמה שנים לאחר שנסתלק הצדיק, נפטרה אשתו. תלמידו הגדול הרב בונם מפשיסחא הספיד אותה ואמר להם: "האם אתם יודעים מהו ערכה הקדושה של אשת הצדיק" כי הרב הקדוש היה במדרגה שכל מי שנכנס אצלו והיה צריך ישועה, התפלל להשי"ת שייתן לו זה הצער, ואשתו הצדקת לא הייתה יכולה לסבול כל הייסורים שקיבל עבור אהבת ישראל שלו, לכן לא נתנה רשות שיכנסו אצלו. פעם נכנס אצלו איש של"ע שלושת בניו היו על ערש דוי, ורבינו קיבל את הדין במקומו של אותו אדם ואכן בניו של אותו האיש התרפאו בדרך פלא ושלושת בניו של רבינו נפטרו לבית-עולמם. וכל זאת בשל קבלת הצער של אותו האיש, לכן אמרה הצדקת, שלא יכולה כבר לראות בצער של הצדיק ולכן מנעה מהאנשים להיכנס אליו.

אחד ממשמשי רבינו, אשר בראותו את הצדיק יושב בדביקות, הלך והגיש לו כוס תה. חלף זמן מה, והמשמש ראה שכוס התה כבר נתקררה. הלך והכין כוס תה שניה, ואולם, שקדנותו של רבינו הייתה מופלאה, והוא לא השגיח בכוס השנייה, אף היא נתקררה. בפעם השלישית, שאל 'היהודי הקדוש', שהבחין בתנועה כלשהי: "מה היה כאן?". השיב לו המשמש שהוא הכין כוס תה. נענה הצדיק: "תזכה לחיות מאה ועשרים שנה!". ואכן כך הווה, אותו משמש זכה לחיים ארוכים, מאה ועשרים שנה...

בימי חורפו היה רבינו מלמד באיזה כפר אצל נגיד אחד. לאחר שנים כאשר הפך רבינו למנהיג עדה, חלה בנו של אותו נגיד במחלת עיניים, ודרש אצל הרופאים אך לא הועילו מאומה. אחר ששמע ש'היהודי הקדוש', שהיה המלמד של הבן, נעשה לרבי גדול, נסע אליו עם בנו כדי לקבל את ברכת קודשו. שם הבן היה משה והתחיל היהודי הקדוש לדבר עמו דברי תורה, ואמר אליו: "משה! אתה שומע?". השיב לו: "הן", אמר היהודי הקדוש: כתיב "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּטַב בְעֵינָיו", ומיד התחיל הבן לראות בעיניו ונתרפא מחוליו.

הרה"ק ר' יהושע אשר בן רבינו סיפר שסבל מכאבים בשיניו ובא לאביו והניח אביו הקדוש ידו על שיניו, ומאז כל ימי חייו לא ידע מכאב שיניים.