בקהלת (א, ג), נאמר 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש'. ומבאר הערוגת הבושם את הפסוק באופן נפלא, דהנה ידוע שהשי"ת הוריד אותנו לעולם הזה, כדי שלא נאכל נהמא דכיסופא, וכמו שמבאר בזוה"ק שהתכלית מה שירדנו לעולם הזה הוא כדי שהנשמה תזכה בשכרה לעולם הבא. כי קודם שיורד האדם לעולם הזה והנשמה נמצאת תחת כסא הכבוד ונהנית מזיו השכינה ללא שום עמל ויגיעה, הוא בבחינת נהמא דכיסופא, ומשום כן מורידים את הנשמה לעולם הזה, במקום הנסיונות, ועל ידי שהיא עומדת בנסיונות, בזכות זה היא מקבלת שכרה משלם, בזכות ולא בחסד.
אך יש להבין שהרי אמרו חז"ל (סוכה נב:) 'יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו וכו' ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו', ונמצא שכל מה שיש ביד האדם לעמוד כנגד כל הנסיונות הוא רק בסיעתא דשמיא, ואם כן נשאר הדבר שוב כנהמא דכיסופא, ומה הועיל לאדם כל ירידתו לעולם הזה.
ומבאר הערוגת הבושם שהשכר שזוכה האדם, הוא על ההכנעה שיש לו, לאחר שזכה לקיים מצוה או שהצליח לעמוד בנסיון, כשבא האדם לידי הכרה זו גופא שאלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו, ובכוחו לא עשה מאומה, והכל הוא רק בסיעתא דשמיא, על זה יזכה לשכרו משלם. כי מטבע האדם הוא, שכאשר מצליח בדרכיו הוא אומר, 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. אך כאשר האדם מתגבר ויודע שהכל נעשה רק על ידי עזרתו יתברך, על זה גופא יזכה לשכרו.
ועל פי זה מבאר הערוגת הבושם את הפסוק: 'מה', בשכר מה שיודע האדם ומכיר בדבר שלא עשה מאומה בכוחות עצמו, זהו 'יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', בשכר זה יזכה לשכר על מעשיו הטובים.
והוסיף על זה בן זקוניו הגה"צ מצעהלים זצ"ל (בספרו מגדלות מרקחים), דהנה שנינו באבות (פ"ב מ"א), 'והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות'.
והדבר מובן על פי היסוד הנ"ל שעיקר השכר הוא על מה שהאדם מכיר ויודע שלא עשה מאומה, והכל נעשה על ידי סיעתא דשמיא. ונמצא שבבחינה מסוימת שייך ענין זה במצוה קלה עוד יותר ממצוה חמורה, כי במצוה חמורה מרגיש האדם יותר שללא הסיעתא דשמיא לא היה זוכה לבא לידי קיום מצוה חמורה כזו, אבל במצוה קלה יכול האדם לבא לידי המחשבה שהכל נעשה על ידו, נמצא שהנסיון בזה הוא נסיון הרבה יותר גדול. וכאשר האדם מתגבר ומכיר גם במצוה קלה שהכל נעשה רק בעזרתו יתברך, אזי יזכה לשכר גדול.
וזהו 'והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה', מה טעם, משום 'שאין אתה יודע', זה גופא ש'יודע' האדם שאין זה 'אתה', על ידי כן יזכה ל'מתן שכרן של מצוות'.